Megillah 3a — Talmud auf Deutsch

האותיות

מ"ם וסמ"ך שבלוחות

בנס היו עומדין

.

שהרי היו מוקפות אויר מכל עבריהם, ולא היה להם מקום חיבור בלוחות. חזינן דאות מ"ם סתומה, היתה כבר בזמן מתן תורה!?

ומתרצינן:

אין,

באמת

אותיות

מנצפ"ך פתוחות וסתומות,

מהוה הוו

כבר ממתן תורה.

ולא הוו ידעי

הי

מינייהו באה

באמצע תיבה, והי

-

בסוף תיבה

.

ואתו צופים ותקינו,

ד

פתוחין

-

באמצע תיבה, וסתומין

-

בסוף תיבה.

ומקשינן:

סוף סוף,

הא דרשינן

"אלה המצות"

\-

שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה!

והיאך תקנו צופים הי מינייהו באמצע והי בסוף?

אלא,

באמת ידעו מעיקרא איזו באמצע תיבה ואיזו בסוף, ו

שכחום

.

וחזרו

הצופים

ויסדום

.

ו

עוד

אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה

-

אונקלוס הגר אמרו

,

כפי ששמעו

מפי רבי אליעזר ורבי יהושע.

תרגום של נביאים

-

יונתן בן עוזיאל אמרו, מפי

חגי זכריה ומלאכי.

ו

כשאמרו יונתן בן עוזיאל,

נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה

.

יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם?!

עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו, ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם! גלוי וידוע לפניך, שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל

היאך לפרש את המקראות הסתומין.

ועוד ביקש

יונתן בן עוזיאל

לגלות תרגום של כתובים.

יצתה בת קול ואמרה לו: דייך!

מאי טעמא

אמרה לו כך?

משום דאית ביה

בספר דניאל -

קץ משיח.

ותמהינן:

ותרגום של תורה, אונקלוס הגר אמרו? ו

הרי היה כבר תרגום לתורה בימי עזרא! ד

הא אמר רב איקא בר אבין, אמר רב חננאל, אמר רב: מאי

האי

דכתיב

[נחמיה ח' א' - ח']: "ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציווה את ישראל וגו' והלויים מבינים את התורה לעם וגו'

ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא"?

האי דכתיב

"ויקראו בספר תורת האלהים"

-

זה מקרא,

דהיינו לשון עברי של התורה.

"מפורש"

-

זה תרגום

של תורה, שהרי התרגום מפרש את התורה.

"ושום שכל"

-

אלו הפסוקין

, דהיינו היאך הם נפסקין, וקרי להו שום שכל, משום שעל ידי הפיסוק - מבין האדם את המקרא [ר"ן במס' נדרים דף ל"ז ע"ב] .

"ויבינו במקרא"

-

אלו פיסקי טעמים,

דהיינו הנגינות, שמפסיקות העניין על ידי הניגון .

ואמרי לה

-

אלו המסורת,

דהיינו חסירות ויתרות שבתורה שנמסרו במסורת [תוס' במס' נדרים שם].

חזינן שהיה כבר תרגום לפני אונקלוס, והיכי אמרינן דהוא אמרו?!

ומתרצינן: באמת היה כבר תרגום לתורה, ו

שכחום, וחזרו

[אונקלוס]

ויסדום.

והוינן בה:

מאי שנא

אתרגום

דאורייתא

-

דלא אזדעזעה

ארץ ישראל,

ו

אתרגום

דנביאי

\-

אזדעזעה?

ומבארינן: משום

דאורייתא

-

מיפרשא

כבר

מלתא

בלשון המקרא , ולא נתגלו רזים בתרגום. מה שאין כן

דנביאי,

ד

איכא מילי דמיפרשן

בלשון המקרא,

ואיכא מילי דמסתמן

במקרא - ונתגלו בתרגום.

ודוגמא לדבר:

דכתיב: "ביום ההוא יגדל המספד

[על משיח בן יוסף שיהרג לעתיד לבא, מצודת דוד]

בירושלם, כמספד הדדרימון בבקעת מגידון".

ואמר רב יוסף

אלמלא תרגומא דהאי קרא, לא ידענא מאי קאמר

קרא . שהרי לא מצינו בשום מקום במקרא, שהיה מספד להדדרימון בבקעת מגידון!

ופירש בתרגום, דקאי האי קרא אתרי הספידי, והכי פירושא דקרא:

ביומא ההוא,

שיהרג בו משיח בן יוסף,

יסגי

[יגדל]

מספדא בירושלים, כמספדא דאחאב בר עמרי

מלך ישראל,

דקטל יתיה הדדרימון

בן טברימון

-

ברמות גלעד, וכמספדא דיאשיה בר אמון

מלך יהודה,

דקטל יתיה פרעה חגירא

[שהיה נכה] -

בבקעת

מגידו

,

וקונן עליו ירמיהו לפני כל ישראל.

ואיידי דאמרינן לעיל, דאית בספר דניאל קץ משיח, מייתינן לקרא דלקמן, למימר, דאף על גב דחגי זכריה ומלאכי, דהוו בדורו של דניאל, הוו עדיפי מיניה בכך שהם היו נביאים, מכל מקום איהו נמי עדיף מינייהו. דאיהו חזי את המראה, כדלקמן, וגם דהוא ידע את הקץ

[

מהרש"א

]

.

כתיב: "ואשא עת עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים וגו',

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה. והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, ויברחו בהחבא

[למקום מסתור] ".

מאן נינהו

אותם

אנשים

אשר היו עם דניאל ?

אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי, זכריה, ומלאכי

.

אינהו

חגי זכריה ומלאכי -

עדיפי מיניה

[מדניאל],

ואיהו

-

עדיף מינייהו.

אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי,

שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום,

ואיהו לאו נביא,

שהרי לא נשתלח לישראל בשום נבואה. אבל רוח הקודש היתה שורה עליו, וידע הכל [תוס' הרא"ש] .

ואילו

איהו

-

עדיף מינייהו, דאיהו חזא

את אותו מראה,

ואינהו

-

לא חזו.

ותמהינן:

וכי מאחר ד

אינהו

לא חזו, מאי טעמא איבעיתו,

כדכתיב "אבל חרדה גדולה נפלה עליהם"?

ומתרצינן:

אף על גב דאינהו

גופייהו

לא חזו, מזלייהו

[שר שלהם למעלה] -

חזו,

ולהכי איבעיתו.

אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמיבעית,

ואינו יודע ממה הוא נפחד,

אף על גב דאיהו לא חזי

מידי -

מזליה חזי,

ולהכי מבעית.

מאי תקנתיה,

מה יעשה כדי שלא יוזק?

ליקרי קריאת שמע!

ואי קאים במקום הטנופת,

שאינו יכול לקרות שם קריאת שמע,

לינשוף

[ידלג]

מדוכתיה ארבע גרמידי

[אמות], שמשנה מקום - משנה מזל.

ואי לא,

שאינו יכול לדלג משם,

לימא הכי: עיזא דבי טבחי שמינא מינאי!

[ופירש"י בסנהדרין [צ"ד ע"א] דלחש הוא זה. כלומר: לך אצל העיזים - והניחני. עיי"ש שגירסת הגמ' שונה מגירסת הגמ' שלפנינו] .

והשתא הדרינן לדלעיל, דדרשינן לקרא ד"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר".

והשתא דאמרת

דקרא ד"

מדינה ומדינה ועיר ועיר"

-

לדרשה

אתא, האי דכתיב:

"משפחה ומשפחה"

-

למאי אתא

?

אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטלין עבודתן

במקדש,

ובאין לשמוע מקרא מגילה.

דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן

,

ולוים בדוכנן

[שהיו אומרים על הדוכן שירה],

וישראל במעמדן

[שהיו עומדין על תמידי הציבור בשעת הקרבתן, כדתנן במס' תענית דף כ"ו ע"א, עיי"ש],

כולן מבטלין עבודתן, ובאין לשמוע מקרא מגילה

.

תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן, כולן מבטלין עבודתן

-

ובאין לשמוע מקרא מגילה.

מכאן

-

סמכו של בית רבי, ש

היו

מבטלין תלמוד תורה

,

ובאין

לשמוע מקרא מגילה

.

שהיו למדים

קל וחומר מעבודה: ומה עבודה שהיא חמורה

יותר מתלמוד תורה,

מבטלינן

מפני מקרא מגילה

! תלמוד תורה

-

לא כל שכן

דמבטלין!?

ומקשינן:

ו

כי

עבודה חמורה

יותר

מתלמוד תורה?

והכתיב: "ויהי בהיות יהושע ביריחו

[במלחמה],

וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו'

והנה איש עמד לנגדו, וחרבו שלופה בידו. וילך יהושע אליו, ויאמר לו: הלנו אתה - אם לצרינו? ויאמר: לא כי אני שר צבא ידוד עתה באתי. ויפל יהושע אל פניו ארצה

וישתחו".

ולא שבקינן למקשה לאסוקי לקושיא, ותמהינן:

והיכי עביד

יהושע

הכי,

שהשתחוה לאותו אדם,

והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיתן שלום

לחבירו בלילה

,

משום ד

חיישינן שמא שד הוא

!?

ומתרצינן:

שאני התם, דאמר ליה

ההוא גברא:

"כי אני שר צבא ה'".

ומקשינן:

ודלמא משקרי,

ומנין ידע שהוא באמת שר צבא ה'?

ומשנינן:

גמירי דלא מפקי

השדים

שם שמים לב טלה.

והשתא הדרינן לקושיא דלעיל.

כתיב התם, ששאלו יהושע: "הלנו אתה - אם לצרינו"? והשיבו המלאך: "אני שר צבא ה', עתה באתי". ודרשינן מתשובת המלאך, שהאשימם בשני דברים.

וכך

אמר לו

המלאך:

אמש,

כשהעריב היום, נשתהיתם במארב העיר, ולכן

בטלתם תמיד של בין הערבים.

והיה לכם להקריבו, שהרי אין זמן מלחמה בלילה .

ועכשיו

בלילה,

בטלתם תלמוד תורה,

שהרי אין נלחמים בלילה, והיה עליכם לעסוק בתורה!

אמר לו

יהושע:

על איזה מהן

,

משתי עבירות אלו,

באת

?

אמר לו

: על של

עתה באתי,

על עבירה של עכשיו, דהיינו - ביטול תורה .

מיד

חזר בו יהושע, וכשבא לילה אחר במצור [על העי] - עסק בתורה. כדכתיב:

"וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק"

[עיי' בתוס' שכתבו דלא כתיב קרא הכי],