Megillah 29a — Talmud auf Deutsch

תנו רבנן

:

מבטלין

תלמוד תורה להוצאת המת, ולהכנסת הכלה.

דהיינו, ללוותה מבית אביה לבית חופתה.

אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת, ולהכנסת הכלה.

במה דברים אמורים

דמבטלין תלמוד תורה להוצאת המת,

בשאין שם

בני אדם

כל צורכו. אבל

אם

יש שם כל צורכו

-

אין מבטלין.

וכמה

בני אדם חשיב

כל צורכו?

אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: תריסר אלפי גברי, ושיתא אלפי שיפורי

[תוקעי שופרות] .

ואמרי לה: תריסר אלפי גברי, ומינייהו

[ומתוכם]

שיתא אלפי שיפורי.

עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא.

דהיינו, מחיצת אנשים, משער העיר - ועד בית הקברות שסופדין אותו שם.

רב ששת אמר: כנתינתה

של תורה -

כך

בעינן ב

נטילתה,

דהיינו בזמן פטירתו של תלמיד חכם.

מה נתינתה

היתה

בששים ריבוא, אף נטילתה

-

בששים ריבוא.

ו

הני מילי

-

למאן דקרי ותני. אבל למאן דמתני

לאחרים -

לית ליה שיעורא

.

תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שגלו

-

שכינה

גלתה

עמהן

.

גלו למצרים

גלתה

שכינה עמהן. שנאמר: "הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'"

.

גלו לבבל

-

שכינה עמהן. שנאמר: "למענכם שלחתי בבלה".

ואף כשהן עתידין ליגאל

שבה

שכינה עמהן

.

שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך". "והשיב" לא נאמר

בהאי קרא,

אלא "ושב". מלמד ש

אף

הקדוש ברוך הוא

-

שב עמהן מבין הגליות.

בבבל היכא?

היכן מצויה השכינה בגלות בבל? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא דשף ויתיב - בנהרדעא [ופירוש "שף ויתיב" הוא: חרב וחזר ונבנה . דבית כנסת זה, בנאוהו יכניה וסיעתו, מאבנים ועפר שהביאו עמהן לגלות . לקיים מה שנאמר: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". רש"י].

ולא תימא

ד

הכא והכא,

בשני המקומות - בחד זימנא מצויה השכינה,

אלא, זמנין

דמצויה

הכא, וזמנין

-

הכא.

אמר אביי: תיתי לי, ד

אפילו

כי מרחיקנא פרסה

מאותו בית כנסת - טרחנא, ו

עיילנא ומצלינא התם

דווקא.

אבוה דשמואל, ולוי, הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אתיא שכינה, שמעו קול ריגשא. קמו

תרוויהו -

ונפקו.

רב ששת,

שהיה סגי נהור,

הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אתיא שכינה

-

ולא נפק. אתו מלאכי השרת

-

וקא מבעתו ליה.

אמר לפניו: רבונו של עולם! עלוב

-

ושאינו עלוב, מי נדחה מפני מי?

שהרי אני סגי נהור, ולא אוכל ללכת מכאן לבדי!

אמר להו

הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:

שבקוהו!

כתיב:

"ואהי להם למקדש מעט". אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.

ורבי אלעזר אמר: זה בית רבינו

[רב]

שבבב ל.

דרש רבא: מאי דכתיב: "ה' מעון אתה היית לנ ו"?

אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

אמר אביי: מריש

[בתחילה]

הואי גריסנא בביתא, ומצלינא בבי כנשתא.

כיון דשמעית להא דקאמר דוד: "ה' אהבתי מעון ביתך"

,

הואי גריסנא

נמי

בבי כנישתא

.

תניא: רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל

-

שיקבעו בארץ ישראל

.

שנאמר: "כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא".

למדנו ממקרא זה, שעבר הר כרמל את הים . ואימתי - בשעת מתן תורה.

והלא דברים קל וחומר: ומה תבור וכרמל, שלא באו אלא לפי שעה, ללמוד תורה

-

נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות, שקורין ומרביצין בהן תורה

-

על אחת כמה וכמה

שיקבעו בארץ ישראל.

דרש בר קפרא, מאי דכתיב: "למה תרצדון הרים גבנונים"?

יצתה בת קול ואמרה להם

להרים, שרצו שתנתן תורה עליהם:

למה תרצו דין עם

הר

סיני? כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני!

וילפינן לה מד

כתיב הכא: "גבנונים", וכתיב התם: "או גבן או דק".

חזינן ד"גבנונים" - לשון מום הוא.

אמר רב אשי: שמע מינה, האי מאן דיהיר

-

בעל מום הוא.

שהרי מה שניתנה תורה על הר סיני, ולא על שאר ההרים הגבוהים, הוא משום שהר סיני - נמוך ועניו הוא.

שנינו במשנתינו:

אין עושין אותו קפנדריא.

מאי קפנדריא?

אמר רבא: קפנדריא

-

כשמה,

דהיינו - כמשמעות המילה.

מאי כשמה?

היאך נשמע דבר זה מהמילה "קפנדריא"?

כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי,

עד שאקיף שורות הבתים האלו -

איעול בהא,

אכנס בבית זה העומד בין שני המבואות, ואקצר הדרך ממבוי למבוי.

אמר רבי אבהו: אם היה

במקום שבית הכנסת עומד עתה

שביל מעיקרא,

לפני שנבנה בית הכנסת -

מותר

לעשותו קפנדריא.

אמר רב נחמן בר יצחק: הנכנס

לבית הכנסת

על מנת שלא לעשות קפנדריא,

אלא לצורך דבר אחר -

מותר לעשותו קפנדריא.

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת

כדי

להתפלל

-

מותר

לעשותו קפנדריא.

שנאמר: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות

-

יצא דרך שער נגב".

חזינן דאין צריכין לחזור למקום שנכנסו משם, ולהקיף לצד דרום, אלא יכולין לקצר הדרך, ולצאת מצד דרום.

שנינו במשנתינו:

עלו בו עשבים, לא יתלוש

-

מפני עגמת נפש.

ומקשינן:

והתניא: אינו תולש ומאכיל, אבל תולש ומניח!?

ומתרצינן:

כי תנן נמי מתניתין

דלא יתלוש - ב

תולש ומאכיל תנן.

אבל באמת לתלוש ולהניח - שרי.

תנו רבנן: בית הקברות

-

אין נוהגין בהן קלות ראש

.

וכן:

אין מרעין בהן בהמה, ואין מוליכין בהן אמת המים

,

ואין מלקטין בהן עשבים

.

ואם ליקט

-

שורפן במקומן

,

בבית הקברות,

מפני כבוד מתים.

והוינן בה:

אהייא

קאי הך דקתני "מפני כבוד מתים"?

אילימא אסיפא,

דקתני דאם ליקט - שורפן במקומן,

כיון ששורפן במקומן

-

מאי כבוד מתים איכא

בזה?

אלא

על כרחך ד

ארישא

קאי. דקאמר מתניתין, דהא דאין נוהגין בבית הקברות קלות ראש - מפני כבוד מתים הוא.

מתניתין:

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת

-

קורין

בתורה

בפרשת שקלים.

להודיע שיביאו שקליהן בחודש אדר, כדי שיקריבו את הקרבנות באחד בניסן - מתרומה חדשה, כדאמרינן לקמן בגמרא .

חל

ראש חודש

להיות בתוך השבת

[בתוך השבוע] -

מקדימין

לקרוא פרשת שקלים

לשעבר

[בשבת הקודמת],

ומפסיקין

מלקרות פרשה מד' פרשיות

לשבת

ה

אחרת

[הבאה], כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים, משום דבעינן לסמוך מחיית עמלק למחיית המן.

ב

שבת ה

שניה

של חודש אדר [כשחל ראש חודש בשבת] - קורין פרשת

זכור

.

בשלישית

קורין פרשת

פרה אדומה,

להזהיר את בני ישראל להטהר מטומאתן, כדי שיעשו את קרבן הפסח בטהרה.

ברביעית

קורין פרשת

החודש הזה לכם,

ששם מבואר עניין הפסח.

ב

שבת ה

חמישית

-

חוזרין ל

קרות

כסדרן

[כפי שיתבאר בגמרא].

לכל מפסיקין

מלקרות בענין היום, וקורין מענין המאורע:

בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים, בתעניות, ובמעמדות

[נתבאר לעיל כ"ה ע"ב, עיי"ש],

וביום הכיפורים

.

ובמשנה הבאה יתבאר איזו קריאה קורין בזמנים אלו.

גמרא:

תנן התם

[במסכת שקלים]:

באחד באדר, משמיעין

בהכרזת בית דין

על השקלים,