Kidduschin 70a — Talmud auf Deutsch

שנינו במשנה:

גירי וחרורי

.

והוינן בה:

מנלן

, מנין שאף גרים ועבדים משוחררים היו בין עולי בבל?

אמר רב חסדא

: למדנו זאת מ

דאמר קרא

[עזרא ו כא]: "ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה [את קרבן הפסח].

ו

כמו כן, אכלו מבשר הפסח

כל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם

". והיינו, שאף גרים ועבדים, שעזבו את דת הגויים, ובאו לידבק בישראל, גם הם אכלו מבשר קרבן הפסח. ומכאן, שאף הם עלו עם עזרא.

שנינו במשנה:

ממזירי

.

והוינן בה:

מנלן

שאף הם עלו?

ומשנינן: ממה

דכתיב

[נחמיה ב י] "

וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד העמוני

". הרי שהיה "טוביה" עבד כנעני.

וכתיב

שם [ו יח] "

כי

שרים

רבים ביהודה

, היו "

בעלי שבועה

" [ידידים]

לו

[לטוביה].

כי חתן הוא

טוביה [העבד העמוני],

לשכניה בן ארח

[הישראלי].

ו

אף

יהוחנן, בנו

של טוביה [העבד העמוני],

לקח

לו לאשה מבנות ישראל,

את בת משלם בן ברכיה

[הישראלי] ".

הרי שאף על גב שטוביה העמוני ובנו יהוחנן היו עבדים, ולעבדים אין תפיסת קידושין בישראל, בכל זאת נישאו להם בנות ישראל, בעבירה.

והולד הנולד מהם הוא ממזר, כי

קסבר

התנא במשנתנו, ש

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל

, ונתעברה ממנו,

הולד ממזר

.

ונמצא, שהיו בניהם של טוביה העבד ושל בנו יהוחנן, ממזרים, לפי שנולדו להם מבנות ישראל [מבתו של שכניה הישראלי, ומבתו של משלם הישראלי]. ומבואר בכתוב שאף הם היו מעולי בבל.

אך מקשה הגמרא שלש קושיות על התירוץ:

ראשית,

הניחא למאן דאמר

עבד הבא על בת ישראל,

הולד ממזר

, שפיר מוכח שאף הם עלו עמהם.

אלא למאן דאמר

"עבד הבא על בת ישראל,

הולד כשר

",

מאי איכא למימר?

והרי לשיטתו, לא היו בניהם של טוביה ויהוחנן ממזרים. ושוב יקשה, מנין שהיו ממזרים בין עולי בבל?

ותו

, שנית קשה:

ממאי

מנין

דהוו להו

, שהיו להם לטוביה ויהונתן,

בני

ם מהנשים הישראליות שנשאו להם לנשים?

דלמא

, שמא

לא הוו ליה

כלל

בני

ם מאותן נשים שנשאו מבנות ישראל.

ותו

, שלישית קשה: אף אם נניח שהיו להם בנים מאותן נשים,

ממאי דהכא

, בבבל,

הוו להו, וסליקו

[מנין לנו שהם נולדו בבבל, ואחר כך עלו]?

דלמא

, שמא

התם

, שם בארץ ישראל,

הוו

, היו שכניה ומשולם מאז ומעולם, שנשארו בארץ ישראל בזמן החורבן ולא גלו לבבל, ושם, בארץ ישראל, נשאו טוביה ויהוחנן את בנותיהם, וכלל לא היו מעולי בבל.

ומסקינן:

אלא, מהכא

למדנו שהיו ממזרים בין עולי בבל:

מדכתיב [שם ז סא] "

ואלה העולים מ

המקומות הללו שבבבל:

תל מלח, תל חרשא, כרוב, אדון ואמר

.

ולא יכלו

העולים משם

להגיד בית אבותם וזרעם, אם מישראל הם

".

ודרשינן: "

תל מלח

" -

אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשי סדום, שנהפכה לתל מלח

. שאנשי סדום היו מגלי עריות, שהרי נאמר עליהם "רעים וחטאים". ודרשינן: "רעים" בגופם, ו"חטאים" בממונם.

ואף אנשים אלו מעולי בבל, נולדו מגילוי עריות, והיו ממזרים.

"

תל חרשא

" -

זה

מי

שקורא

"

אבא

",

ואמו משתקתו

. דהיינו שתוקים [שתוקי נקרא גם "חרש", על שם שאמו מחרישתו], שלא נודע מי אביהם, לפי שהתעברה אמם בהיותה פנויה, ואין ידוע ממי התעברה, וספק ממזרים הם. ואף הם היו בין עולי בבל.

"

ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם, אם מישראל הם

" -

זה הוא אסופי שנאסף מן השוק

, ואין ידוע מי הוא אביו ["בית אבותם"], ומי היא אמו ["וזרעם"], וספק ישראל הם [אך שתוקי יודע שאמו מישראל].

ואף הם היו בין עולי בבל.

וכיון שהביאה הגמרא פסוק זה, היא גם מבארת את האמור בו:

"

כרוב, אדון ואמר

" -

אמר

דרש

רבי אבהו

את המקרא הזה מסופו לראשו:

אמר אדון

[הקדוש ברוך הוא]:

אני אמרתי

ש

יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב

, שיהיו קדושים ככרובי הקודש שבמרכבה [שהם מחיות הקודש],

ו

אילו

הם

[ישראל],

שמו עצמם כנמר

, שנואפים הם כנמר, שאינו מקפיד מלבוא על בת זוג של חבירו.

איכא דאמרי

, להיפך

אמר רבי אבהו

, וכך דרש את המקרא:

אמר אדון: אף על פי ששמו

ישראל

עצמם כנמר

ולא נזהרו בעריות, הרי

הן חשובים לפני ככרוב!

אמר רבה בר בר חנה: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו

[האסורה עליו],

מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו, וזרעו מלח

. כשם שמחרישה זו לא יצאו פירות לעולם, כן מזיווג זה לא יצאו פירות ראויים, שהרי פוסל הוא את זרעו.

שנאמר

: "

ואלה העולים מתל מלח תל חרשא

". שהיו ממזרים או ספק ממזרים, כמבואר לעיל, ו"חרשא" הוא לשון חרישה. ומרומז בזה, שדומים למי שחורשים וזורעים מלח.

אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה

שהיא פסולה עליו, ועושה זאת

לשום ממון

, מחמת תאות בצע,

הויין לו בנים שאינן מהוגנים

.

שנאמר

[הושע ה ז]: "

בה' בגדו, כי בנים זרים ילדו

".

מאחר שבגדו בה', בניהם יהיו "זרים". והכתוב מדבר באנשים הנושאים אשה פסולה לשם ממון, כדמוכח מהמשך הדברים, כמבואר בסמוך.

ושמא תאמר

, שה

ממון

שהכניסה לו האשה

פלט

[נשאר ברשותו] -

תלמוד לומר

בהמשך הכתוב: "

עתה יאכלם חדש את חלקיהם

". שיאבד אותו ממון וייאכל בחודש אחד.

ושמא תאמר

, רק

חלקו

של הבעל בממון האשה [שהם נכסי צאן ברזל] יאבד, בגלל שנשא אשה פסולה עבור הממון. אבל

לא

יאבד

חלקה

[נכסי מלוג שנשארים שלה], שהרי היא לא עברה עבירה בכך שנישאה למיוחס, כי היא לא מצווה להמנע מלהינשא לבעל מיוחס -

תלמוד לומר

: "

חלקיהם

", שאף חלקה יאבד.

ושמא תאמר

, רק

ל

אחר

זמן מרובה

יאבד הממון, ולא מיד -

תלמוד לומר

: "יאכלם

חדש

", מיד.

ומפרשינן:

מאי משמע

, מנין שמשמעות "חדש" היא מיד? -

אמר רב נחמן בר יצחק

: כך היא משמעות הפסוק: תיכף כש

חודש

זה

נכנס

ו

חודש

שעבר

יצא, ו

כבר

ממונם אבד

.

ואמר רבה בר רב אדא; ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא: כל הנושא אשה

שאינה הוגנת לו

, שהיא פסולה לו,

אליהו

[שם מלאך, שהוא "סופר" של מעלה]

כופתו

על העמוד,

והקדוש ברוך הוא רוצעו

[מלקהו ברצועה]. שכך היו עושים בחייבי מלקות בבית דין, כופתים את שתי ידיו על העמוד, ומלקים אותו.

ותנא

בברייתא:

על כולם

[כהנים לויים וישראלים] הנושאים אשה שאינה כשרה להם על פי יחוסם,

אליהו כותב

את הדברים הבאים,

והקדוש ברוך הוא חותם

עליהם:

אוי לו לפוסל את זרעו, ולפוגם את משפחתו, ולנושא אשה שאינה הוגנת לו!

ו

אליהו כופתו, והקדוש ברוך הוא רוצעו!

וכל הפוסל

משפחות אחרות ומטיל פגם בכשרותם, סימן הוא, כי הוא עצמו

פסול

ביחוסו.

ו

אדם הפסול

אינו מדבר בשבחא

[שבח] של אחרים

לעולם

. שאין דרך הפסול לדבר בשבח הבריות, אלא תמיד הוא מחפש להטיל בהם דופי.

ו

כן

אמר שמואל

: כל הפוסל את האחרים,

במומו פוסל

, שסימן הוא לכך, שהוא עצמו פסול במום זה.

ומביאה הגמרא מעשה שהתבססו בו על דברי שמואל:

ההוא גברא דמנהרדעא, דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא

[מעשה באדם מנהרדעא שנכנס לבית מטבחיים בפומבדיתא].

אמר להו

לטבחים:

הבו לי בישרא

[תנו לי בשר]!

אמרו ליה: נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל, וניתיב לך

[המתן עד שיטול משרתו של רב יהודה, ואחר כך ניתן לך לבחור מהנשאר].

אמר

ההוא גברא:

מאן

הוא

יהודה בר שויסקאל, דקדים לי, דשקל מן קמאי

[וכי מי הוא יהודה בר יחזקאל שיקדים לי, ויטול חלקו לפני]?!

וכינה את רב יהודה בשם "בר שויסקאל", שהוא כינוי גנאי, מלשון "גרגרן", לפי ש"שויסק" הוא צלי, ו"שויסקאל" הוא מי שאוכל צלי.

אזלו

, הלכו ו

אמרו ליה לרב יהודה

את סיפור הדברים.

שמתיה

[נידהו] רב יהודה, לפי הדין שמנדים את מי שמזלזל בכבוד הרב.

אמרו

לרב יהודה: אותו אדם

רגיל

הוא

דקרי אינשי עבדי

[לקרוא לאנשים "עבד"].

אכריז עליה

רב יהודה על אדם זה

ד

הוא עצמו

עבדא הוא

, על סמך דברי שמואל שכל הפוסל במומו הוא פוסל.

אזל ההוא

גברא, ו

אזמניה

[הזמין] את רב יהודה בר יחזקאל

לדינא לקמיה דרב נחמן

, לתובעו על כך שהכריז עליו שהוא עבד.

אייתי פיתקא דהזמנא

[הביא את שטר ההזמנה לדין] לרב יהודה.

אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא

להתייעץ עמו, ו

אמר ליה: איזיל

[האם חייב אני ללכת] להתדיין עם איש זה לפני רב נחמן,

או לא איזיל

, לפי שיש בכך זילזול בכבוד התורה?!

אמר ליה

רב הונא: משורת הדין,

מיזל לא מיבעי לך למיזל!

אינך צריך ללכת לפני רב נחמן,

משום דגברא רבא את

, שאתה גדול יותר מרב נחמן. ואף שהוא ראש בית דין של נהרדעא, הרי אתה ראש הישיבה בפומבדיתא.

אלא

, מאחר ורב נחמן הוא חתן בבית הנשיא, הרי

משום יקרא

[כבוד]

דבי נשיאה

, של בית הנשיא,

קום זיל

[לך] לדין תורה לפניו.

אתא

, בא רב יהודה לפני רב נחמן,

ואשכחיה דקעביד

[מצאו שהוא עושה]

מעקה

.

אמר ליה

רב יהודה בר יחזקאל לרב נחמן: וכי

לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור, אסור

הוא

בעשיית מלאכה בפני שלשה!?

לפי שגנאי הוא לציבור הכפופים לו, שאין לפרנס שלהם מי שיעשה לו את מלאכתו, ונאלץ הוא לעשותה בעצמו.

ואם כן, מדוע אתה עושה מלאכה בפרהסיא?

אמר ליה

רב נחמן:

פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא

[מעט מהמעקה אני עושה], ואין זה נחשב למלאכה.

וקרא רב נחמן למעקה "גונדריתא", שכך הוא כינויו באחת הלשונות.

אמר ליה

רב יהודה: וכי

מי סניא

[שנאוי ומכוער] בעיניך לשון "

מעקה

" כמו

דכתיב באורייתא, או

לשון "

מחיצה

" כמו

דאמור רבנן

במעקה, עד שנזקק אתה לשפה זרה, לקרותו "גונדריתא"?!

ובכונת רב יהודה היה לקנטרו בדברים, כדי לרומזו שלא היה לו להתנשא מעליו, ולהזמינו לדין לפניו.

אמר ליה

רב נחמן:

יתיב מר אקרפיטא

[ישב אדוני על הספסל]. "קרפיטא" הוא ספסל בלשון זרה.

אמר ליה

רב יהודה:

ו

כי

מי סני

[שנאוי] עליך לשון "

ספסל

" כמו

דאמור רבנן, או

לשון "

איצטבא

", כמו

דאמרי אינשי

[כלשון שמשתמשים בו בני אדם], עד שאתה קורא לו "קרפיטא"?!

אמר ליה

רב נחמן:

ליכול מר אתרונגא

[יאכל אדוני אתרוג]!

אמר ליה

רב יהודה:

הכי אמר שמואל: כל האומר

על אתרוג "

אתרונגא

",

תילתא ברמות רוחא

. שליש מרוחו היא גסה, ולכך הוא משנה את דיבורו.

אלא יש לומר,

או

"

אתרוג

"

כדקריוה רבנן, או

"

אתרוגא

", כמו

דאמרי אינשי

.

אמר ליה

רב נחמן:

לישתי מר אנבגא!

ישתה אדוני כוס משקה שיש בו שיעור רביעית. והוא משקה שהיו רגילים לשתותו בשחרית, והוא נקרא "אספרגוס".

אמר ליה

רב יהודה: וכי

מי סני

עליך לשון "

איספרגוס

" כמו

דקריוה רבנן

למשקה זה,

או אנפק

[כוס של רביעית הלוג] כמו

דאמרי אינשי

, עד שאתה קורהו "אנבגא"?!

אמר ליה

רב נחמן:

תיתי דונג ותשקינן

[תבוא בתי ששמה "דונג" ותשקה אותנו, והיינו, שתביא לפנינו מהמשקה הזה]!

אמר ליה

רב יהודה:

הכי אמר שמואל: אין משתמשין באשה

, כדי שלא תתרגל לשהות בין אנשים.

אמר ליה רב נחמן: והלא עדיין

קטנה היא

בתי!

אמר ליה רב יהודה:

בפירוש אמר שמואל: אין משתמשין באשה כלל, בין גדולה

ו

בין קטנה

.

אמר ליה רב נחמן:

נשדר ליה מר שלמא לילתא

[ישלח אדוני פריסת שלום לילתא, אשתי].

אמר ליה

רב יהודה:

הכי אמר שמואל: קול באשה

, דינו כדין

ערוה

, שנאמר "השמיעיני את קולך". לפיכך אסור לשמוע קול אשה.

ואם אשאל בשלום ילתא, הרי היא תשיבני לשלום, ואעבור על הדין האמור.

אמר ליה רב נחמן: והלא

אפשר

לך לשלוח לה פריסת שלום

על ידי שליח

, ובכך לא תבוא לעבור על "קול באשה ערוה".

אמר ליה

רב יהודה:

הכי אמר שמואל

: