Kidduschin 68a — Talmud auf Deutsch

אפילו נדה

הכתובה אף היא באותה פרשה של עריות, והוקשה לאחות אשה בהיקש זה -

נמי

לא יתפסו בה קידושין, ו

אלמה

[למה]

אמר אביי

:

הכל מודים

בבא על הנדה, ועל הסוטה

אחר קינוי וסתירה שהיא אסורה לבעלה לעולם

שאין הולד ממזר;

וטעמו של אביי בנדה, הוא משום שקידושין תופסין בה, והיות וקידושין תופסין בה, בהכרח שאין הולד ממזר.

הרי מבואר מדברי אביי שבנדה קידושין תופסין, ותיקשי: הרי הוקשו כל העריות - ונדה בכללן - לאחות אשה לאי תפיסת קידושין!?

אמר

תירץ

חזקיה

: לפיכך תופסין קידושין בנדה, משום ד

אמר קרא

גבי נדה [ויקרא טו כד]: "ואם שכוב ישכב איש אותה

ותהי נדתה עליו

וטמא שבעת ימים", ו"תהי" לשון הויה וקידושין היא, ולמדנו: "

אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה

".

ואכתי מקשינן:

מכדי

, והרי סוף סוף היות ובנדה קידושין תופסין, אם כן אף בשאר עריות - אותן שהוצרכנו ללמוד מהיקש, ומלבד אחות אשה - יתפסו קידושין, שהרי:

איכא לאקושה

[אפשר להקיש] את שאר העריות

לנדה

בהיקישא דרבי יונה, וללמוד שקידושין תופסין בהן שלא כדבריך,

ואיכא

נמי

לאקושה

את שאר העריות

לאחות אשה

, וללמוד שאין קידושין תופסין בהן, וכאשר אמרת! ואם כן:

מאי חזית דמקשת להו לאחות אשה!?

אקשה לנדה

[מה ראית להקישן דוקא לאחות אשה, והרי כמו כן יש לך להקישן לנדה]!? ומשנינן: כלל הוא:

קולא וחומרא לחומרא מקשינן

, כלומר: כל היקש שאתה יכול לדורשו באופן שיצא ממנו קולא, ויכול אתה לדורשו באופן שיצא ממנו חומרא, קבלה היא בידינו שכוונת התורה היתה להקישם לחומרא ; ולכן:

היות ובדין תפיסת הקידושין תלוי דין ממזרותו של הולד, שכל מי שאין קידושין תופסין בה, הולד ממנה ממזר, ונמצא אם כן, שהיקש כל העריות לנדה לומר שקידושין תופסין בהן קולא היא לגבי הולד שאינו ממזר, ואילו היקשן לאחות אשה לומר שאין קידושין תופסין בהן, חומרא היא לגבי הולד שהוא ממזר, לפיכך מקישים אנו לחומרא, לאמר: אין קידושין תופסין בכל העריות כשם שאינן תופסין באחות אשה.

רב אחא בר יעקב אמר

לפרש את המקור לשאר עריות מלבד אחות אשה שאין קידושין תופסין בהן:

אתיא

, יבואו שאר העריות לאי תפיסת קידושין -

בקל וחומר מיבמה

הזקוקה ליבום, שאסורה היא לשוק ואין תופסין בה קידושין, וכך הן נלמדות:

ומה יבמה שהיא

אינה אסורה לשוק אלא

בלאו

["לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר"], מכל מקום

לא תפסי בה קידושין

, וכדדריש רב ביבמות יג ב, ממאמר הכתוב: "לא תהיה", שהוא בא ללמד: לא תהיה בה "הויה [קידושין] " לזר -

חייבי מיתות וחייבי כריתות, לא כל שכן

שאין קידושין תופסין בהן.

ומקשינן:

אי הכי

שמיבמה לשוק אתה לומד לשאר הנשים האסורות -

שאר חייבי לאוין נמי

לא יתפסו בהן קידושין, ומשום שאם כי בקל וחומר אין אתה יכול ללומדם מיבמה שהרי אף הם אינן אלא בלאו, מכל מקום נילף אותן בבנין אב מיבמה, והרי לדעת משנתנו קידושין תופסין בחייבי לאוין!?

אמר רב פפא: חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו

, במפורש נכתב בתורה שקידושין תופסים בהן, שנאמר [דברים כא טו]:

"

כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה

, וילדו לו בנים האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה. והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. כי את הבכור בן השנואה יכיר, לתת לו פי שנים"!

וכי יש שנואה לפני המקום, ואהובה לפני המקום!?

כלומר: וכי אהבתו של בעל ושנאתו של בעל חשובה לפני המקום, לשנות את דין ההנחלה בשבילה, עד שהוצרך הכתוב לומר שלא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור!? והרי לא היה לו לומר אלא: "כי את הבכור יכיר", ומעצמי אני יודע, שאין הבדל בין שאמו אהובה ובין שהיא שנואה.

אלא

בהכרח ש"

אהובה

" היא

האהובה בנישואיה

[נישואיה מותרים], ו"

שנואה

" היא ה

שנואה בנישואיה

[נישואיה אסורים], והשמיענו הכתוב שמכל מקום לא יבכר את בן הכשירה על פני בן הפסולה -

ו

הרי

קאמר רחמנא

על שתיהן: "

כי תהיין

", דמשמע יש לו בהן הויה וקידושין, דהיינו שקידושין תופסין לו בהן, ובחייבי כריתות אי אפשר לפרש שהרי אין קידושין תופסין בהן, ובהכרח שבחייבי לאוין הכתוב מדבר, [ולקמן מפרש מנין שאין הכתוב מדבר בחייבי עשה].

ו

מקשינן

לרבי עקיבא דאמר: אין קידושין תופסין

אפילו

בחייבי לאוין

, אם כן "

כי תהיין

" - דמשמע: יש שנואה לפני המקום שקידושין תופסין לו בה -

במאי מוקים

לה [בשנואה מחמת מה הכתוב עוסק]!?

ומשנינן: הכתוב עוסק

באלמנה לכהן גדול

ובשאר פסולי כהונה ואפילו לכהן הדיוט, שאף לרבי עקיבא קידושין תופסין לו בה,

וכרבי סימאי!

דאמר רבי סימאי: מן הכל

מכל הביאות האסורות -

היה רבי עקיבא עושה

את הולד

ממזר, חוץ מאלמנה

שנבעלה

לכהן

גדול

ולשאר פסולי כהונה ואפילו לכהן הדיוט,

שהרי אמרה תורה

גבי כהן גדול: "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח ... ולא יחלל זרעו בעמיו", ולמדנו: "

לא יחלל

",

חלולים עושה, ואין עושה ממזרות!

והיות ואין עושה ממזרות, בהכרח שקידושין תופסין לו בה, שהרי כל שאין קידושין תופסין בה, הולד ממזר.

ואכתי מקשינן על שיטת רבי עקיבא:

ולרבי ישבב, דאמר

: "

בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף

על

שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל, הולד ממזר

", ומרבה הוא ממזרים בישראל!

ולמדנו מדבריו - שאמר: כל שאין לו ביאה בישראל - שלרבי עקיבא אף מחייבי לאוין דכהונה יש ממזרות, ואין קידושין תופסין בהן, אם כן איך יפרש רבי עקיבא את הכתוב "כי תהיין"!? ומוסיפה הגמרא לבאר:

ו

הניחא

אף

לרבי ישבב, אי

נאמר: רבי ישבב

לאפוקי מדרבי סימאי

שהיה אומר: אין ממזר לרבי עקיבא מחייבי לאוין דכהונה - בלבד

קאתי

, ואין כוונתו להכליל את כל שאין להם ביאה בישראל, כי אז

שפיר

יש לפרש "כי תהיין" אף לרבי עקיבא, בחייבי עשה, כגון מצרי ואדומי.

אלא אי

רבי ישבב

טעמא דנפשיה קאמר

, כלומר: אין הוא מתיחס לדברי רבי סימאי להוציא משיטתו, אלא דעת עצמו הוא אומר,

ואפילו חייבי עשה

בכלל מה שאמר רבי ישבב: "כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר", וממילא שאף קידושין אין תופסין בחייבי עשה -

במאי מוקים לה

רבי עקיבא לקרא ד"כי תהיין"!?

ומשנינן: רבי עקיבא - לדעת רבי ישבב - מוקים לה לקרא ד"כי תהיין"

בבעולה לכהן גדול

[האסורה עליו באיסור עשה ד"והוא אשה בבתוליה יקח" דמשמע: ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה, עשה], שבאיסור עשה זה, אף רבי ישבב מודה שקידושין תופסין לו בה.

ומפרשינן:

ומאי שנא

עשה דבעולה לכהן גדול משאר חייבי עשה שאין קידושין תופסין בה?

משום דהוי ליה עשה שאין שוה בכל

, שרק כהן גדול נאסר בה, ובזה רבי עקיבא מודה ואפילו לרבי ישבב.

כאן שבה הגמרא לדברי רבנן, שלמדו מ"כי תהיין", שקידושין תופסין בכל חייבי לאוין, אף שביבמה לשוק אין קידושין תופסין ואף שהיא מחייבי לאוין,

ו

מקשה הגמרא ל

רבנן

:

אדמוקי לה

, עד שהם מפרשים את "כי תהיין"

בחייבי לאוין

, ולמדו מזה שקידושין תופסין בחייבי לאוין שלא כיבמה לשוק,

נוקמא

נפרש את הכתוב "כי תהיין" -

בחייבי עשה

בלבד, ולא תלמד מפסוק זה אלא שקידושין תופסין בחייבי עשה, אבל בחייבי לאוין נאמר שאין קידושין תופסין, היות וכן יש ללמוד מיבמה לשוק!?

ומשנינן: אי אפשר לפרש את הכתוב "כי תהיין" בחייבי עשה, ומשום ד

הני חייבי עשה במאי נינהו

, כלומר: שהרי באיזה אופן נוכל לפרש את הכתוב בחייבי עשה!? ד

אי

נפרש ב

שתיהן מצריות

[או אדומיות] שהן מחייבי עשה, כך הרי אי אפשר לפרש, כי:

הרי

שתיהן שנואות

, והכתוב הלוא עוסק באחת אהובה ואת שנואה.

ו

אי

נפרש את הכתוב שהיתה ה

אחת מצרית

[או אדומית שהן מחייבי עשה],

ו

אילו ה

אחת ישראלית

, שהיא כשירה ואהובה, אף כך אי אפשר לפרש, כי:

שתי נשים מעם אחד

בעינן

, ולא שתהיה האחת מעם זה, והשניה מעם אחר.

ואי

נפרש את הכתוב ב

בעולה לכהן גדול

, שהיא מחייבי עשה, אף כך אי אפשר לפרש לדעת חכמים, כי

מי כתיב

: "

תהיין לכהן

", והרי "תהיין לאיש" סתם אמר הכתוב, ומשמע שבישראל הכתוב עוסק.

הרי נמצא שאי אפשר לפרש את הכתוב בחייבי עשה, ובהכרח שהכתוב עוסק בחייבי לאוין, ולמדנו מפסוק זה שקידושין תופסין בחייבי לאוין.

שבה הגמרא להסביר את טעמו של רבי עקיבא, שהוא כן מפרש את הכתוב - לדעת רבי ישבב - בחייבי עשה כגון מצרית ואדומית ואף שאינן מעם אחד, או בבעולה לכהן גדול, ואף שלא כתוב: "כי תהיין לכהן":

ורבי עקיבא

אמר לך: לעולם במצרית או בכהן עוסק הכתוב, ומה שלא פירש כן הכתוב בהדיא, הוא משום ד

בעל כורחיך שבקיה לקרא דהוי דחיק ומוקי אנפשיה

[הנח לו לפסוק שהוא ידחוק ויפרש את עצמו] שבמצרית או בכהן הוא עוסק ; כי מאחר שלמדנו מיבמה שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין, יש לנו ללמוד לכל חייבי לאוין שאף בהן אין קידושין תופסין, ואילו הכתוב "כי תהיין" על כרחנו נדחוק ונפרש במצרית ואדומית, או בבעולה לכהן גדול.

שנינו במשנה:

וכל מי שאין לה עליו

:: ; וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הולד כמותה, ואיזה זה, זה ולד שפחה ונכרית: ומפרשינן:

שפחה כנענית מנלן

שאין קידושין תופסין בה?

אמר רב הונא

: משום ד

אמר קרא

גבי אברהם שהלך לעקוד את יצחק בניו ושני נעריו עמו, וביניהם אליעזר עבדו: "

שבו לכם פה עם החמור

", ומשמע: "

עם הדומה לחמור

", וללמדנו: שהעבדים כחמור הם שאין קידושין תופסין להם, ואף לא לנקבותיהם.

תו מפרשינן:

אשכחן

, אכן מצאנו לימוד

דלא תפסי בה

בשפחה -

קידושי

, וכאשר נתבאר,