Kidduschin 62b — Talmud auf Deutsch

א. גוי שבא להתגייר, צריך למול אותו ולהטבילו לשם יהדות, וכן צריך הוא לקבל על עצמו את קיום כל המצוות.

ב. בשעת הגירות, מודיעים למתגייר מקצת מן המצות הקלות ומקצת מן המצות החמורות.

גר צריך שלשה

ישראלים שיטבילו אותו ויודיעו לו מקצת מצות קלות וחמורות.

ו

מאי טעמא

, צריך הוא שלשה? כי

משפט כתיב ביה

[לענין גירות] והרי הוא

כ

מו

דין

, ודין צריך שלשה.

והיות שצריך הוא שלשה שיזדקקו לו ויטפלו בגירותו, נמצא, שאין "בידו" להתגייר, כי,

מי יימר דמזדקקו ליה הני

תלתא

, אולי לא ירצו השלושה לטפל בגירותו.

והיות שאין "בידו" להתגייר, נמצא, שקידושין לאחר הגירות, הם קידושין של "דבר שלא בא לעולם", ואינם קידושין.

מתקיף לה

[הקשה]

רבי אבא בר ממל

: אם כדברי רבי יוחנן האומר: כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי,

אלא מעתה

[אם כן]

הנותן פרוטה לשפחתו

ואמר

לה: "

הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרריך

" [שאשחרר אותך], והרי "בידו" לשחררה.

הכי נמי דהוו קידושין

[וכי אכן קידושין הם]!?

ומשנינן:

הכי השתא

[וכי קושיא היא זו], הרי

התם

שאני, ד

מעיקרא

היתה השפחה חשובה כ

בהמה

, ו

השתא

נשתחררה ויש לה

דעת אחרת

, והרי אין לך "מחוסר מעשה" גדול משינוי מהותי זה.

לפיכך, קודם השחרור נחשבת היא כדבר שלא בא לעולם, ואינה מקודשת לו, אף על פי שבידו לשחררה.

ומקשינן:

ואלא הא דאמר רבי אושעיא: הנותן פרוטה לאשתו, ואמר לה: "הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך"

[נתן לה כסף קידושין, ורוצה הוא שיחולו הקידושין מיד אחרי שיגרש אותה],

אינה מקודשת

לו, אם גירשה.

וכי אטו

הכי נמי

ד

לרבי יוחנן

נימא

דהוו קידושין

ואינם קידושין "בדבר שלא בא לעולם", היות ובידו לגרשה!?

ומשנינן: רבי יוחנן אינו חולק על רבי אושעיא, ואין אשה זו נחשבת כדבר שבא לעולם כי

נהי

[אמנם]

דבידו לגרשה

, וכי אטו

בידו לקדשה

אם יגרשנה, שמא לא תתרצה בקידושיו. ולא אמרינן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה אלא במה שאין העושה תלוי בדעת אחרים. ושאלינן: לדבריך, שאי אפשר לקדש אשה, ואפילו את אשתו, לאחר גירושיה, אם כן

תפשוט

את ספיקו של רב אושעיא.

דבעי

[הסתפק]

רב

אושעיא: הנותן שתי פרוטות

בבת אחת

לאשה, באחת אמר לה: "התקדשי לי היום", ובאחת אמר לה: "התקדשי לי לאחר שאגרשיך",

האם אכן תהיה מקודשת לו אחר שיגרשנה?

האם

תפשוט מינה

[ממה שאמרנו: אין בידו לקדשה אחר כך]

דלא הוו קידושין

.

ודחינן: מהכא לא תפשוט, כי יש לומר:

דלמא

[שמא]

כי היכי

[כמו]

דתפסי קידושין

אם יקדשנה

השתא, תפסי נמי

אם יקדשנה עכשיו, על הזמן ש

לאחר כן

, אבל אם נתן פרוטה לאשתו, שאי אפשר לו לקדשה השתא, שמא אינה מקודשת אף אם מקדשנה לאחר שיגרשנה.

תניא

בברייתא

כותיה דרבי יוחנן: אין תורמין מן התלוש

המחוייב בתרומה,

על המחובר

הפטור,

ואם תרם אין תרומתו תרומה

.

כיצד?

אם

אמר

: "

פירות ערוגה זו

שהם

תלושין, יהיו תרומה על פירות ערוגה זו

שהיא

מחוברת

" ; או שאמר: "

פירות ערוגה זו

שהיא

מחוברת, יהיו תרומה על פירות ערוגה זו

שהם

תלושין, לא אמר כלום

, שאין תורמין מן הפטור על החיוב ולא מן החיוב על הפטור.

אבל

, אם

אמר

: "תהיה ההפרשה חלה

לכשיתלשו

הפירות ויתחייבו בתרומות ומעשרות",

ונתלשו

הפירות.

דבריו קיימין

, כי בידו לתלוש, וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי.

אין הפירות חייבים בתרומות ומעשרות עד שיגיעו ל"עונת המעשרות".

איזו היא עונת המעשרות, משיגיעו הפירות לשלב שיוכלו לזרעם ויצמיחו.

בתבואה: "עונת המעשרות" היא כאשר תגיע התבואה לשליש בישולה.

יתר על כן

[תוספת על דברי תנא קמא],

אמר רבי אליעזר בן יעקב: אפילו

אם אינו בידו, כלומר, לא רק אם

אמר

: "

פירות ערוגה זו

שהם

תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו

שעתה היא

מחוברת

", או, אם אמר: "

פירות ערוגה זו

שהיא

מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו

שהן

תלושין

לכשיתלשו", ונתלשו דבריו קיימין.

אלא אפילו אם לא הביאו הפירות המחוברין שליש, ואין בידו לחייבם בתרומות ומעשרות, בכל זאת, אם אמר: "תחול התרומה

לכשיביאו

הפירות המחוברין

שליש ויתלשו

"

ו

אחר כך

הביאו שליש ונתלשו, דבריו קיימין

.

כי רבי אליעזר בן יעקב סובר: אדם מקדיש ומקנה דבר שלא בא לעולם. לפיכך, יכול הוא להפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש, אף על פי שאין בידו להביאן לידי חיוב.

אמר

[פירש]

רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב

: אדם מקנה ומפריש דבר שלא בא לעולם,

אלא ב

ערוגה של

שחת

, שאף על פי שלא הביאו הגרעינים שליש, על כל פנים שחת יש כאן, שראוי לקצור ולהאכיל לבהמה, ונמצא שיש כאן דבר הניכר וחשוב.

אבל באגם

, והיא ערוגה, שיש בה צמחים רכים שלא גדלו אלא מעט, ואין במה שמבצבץ מן הקרקע, אלא כדי לכופף את ראשו,

לא

אמר רבי אליעזר בן יעקב, כי מודה הוא בדבר שאינו חשוב שאינו יכול להקנותו כשעדיין לא בא לעולם.

ו

רב יוסף

חלק על רבה ו

אמר

: רבי אליעזר בן יעקב סובר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אף בדבר שאין לו כל כך חשיבות, לפיכך,

אפילו באגם

אמר רבי אליעזר בן יעקב: דבריו קיימין.

ושאלינן: ו

מאי משמע, דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא?

כלומר, מנין ש"אגם" משמעותו תבואה שאפשר לכופף אותה ועדיין אינה "שחת" שהיא קשה ואינה מתכופפת?

אמר רבי אלעזר: דאמר קרא

[ישעיה נח ה]: "

הלכוף כאגמון

ראשו

", משמע ש"אגם" [מלשון אגמון] ראוי לכוף את ראשו.

ושאלינן:

כמאן

מהאמוראים

אזלא הא

מימרא דרבי חנינא [לקמן]?

דתנן

:

האומר לחבירו: "אם ילדה אשתך נקבה,

תהיה בתך זו

מקודשת לי", לא אמר כלום

.

ו

היות שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב, על כן

אמר רבי חנינא: לא שנו

במתניתין: לא אמר כלום,

אלא

כ

שאין אשתו מעוברת

, ולא בא לעולם אפילו מקצתה של הבת המתקדשת.

אבל

, אם היתה

אשתו מעוברת דבריו

של מקדש

קיימין

, היות ומקצתה בא לעולם.

והשתא, יש לשאול:

כמאן

[כמו מי] מן האמוראים [רבה ורב יוסף] נאמרה מימרא זו, האם לכולי עלמא היא, או רק אליבא דחד מינייהו?

ומפרשינן: לכולי עלמא היא, אלא שיש חילוק בין רבה ורב יוסף, באיזה שלב בעיבור נמצאת האשה, כדי שיתפסו הקידושין, אם תלד נקבה.

כי,

אי כרבה

סבירא ליה לרבי חנינא, אם כן, מתניתין מיירי

כשהוכר עוברה

, שכאשר הוכר עוברה, דבר הניכר וחשוב הוא, כמו שחת בתבואה.

ו

אי כרב יוסף

סבירא ליה לרבי חנינא, אם כן, סגי במה שבא מקצתה לעולם, ואין צריך דבר הניכר וחשוב, ועל כן,

אף על פי שלא הוכר עוברה

מקודשת היא, לדעת רבי אליעזר בן יעקב.

ואיכא דאמרי

: בין רבה ובין רב יוסף סוברים: ב"אגם" מודה רבי אליעזר בן יעקב שאין אדם מפריש עליו, וב"שחת" עצמה נחלקו רבה ורב יוסף.

וכך

אמר רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב

: דבריו קיימין,

אלא בשחת דבי כיבשא

[של בית בעל], שדי לה במי גשמים, ואין חשש שתיפסד השחת ותתקלקל, לפיכך, נחשבת היא כמי שבאה לעולם, ויכול להפריש עליה.

אבל בשחת דבי שקיא

[של בית השלחין], שצריכה השקאה,

לא

אמר רבי אליעזר בן יעקב, כי עשויה היא להפסד, אם לא ישקנה כראוי, הלכך, הרי היא כמו שלא באה כלל לעולם.

ו

רב יוסף

חלק על רבה ו

אמר: אפילו בשחת דבי שקיא

אמר רבי אליעזר בן יעקב.

ושאלינן:

כמאן

מן האמוראים [רבה ורב יוסף]

אזלא

[הולכת, מתאימה]

הא

מימרא דרבי חנינא דלקמן?

דתנן: האומר לחבירו

: "

אם ילדה אשתך נקבה

, הרי בתך זו

מקודשת לי

"

לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא: לא שנו

במתניתין שאינה מקודשת,

אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת דבריו קיימים

.

והשתא יש לשאול:

כמאן

אזלא מימרא דרבי חנינא.

ומפרשינן: מימרא דרבי חנינא מיירי,

כשהוכר עוברה ו

כ

דברי הכל

היא, כי, גם לדעת רב יוסף: באגם לא חלה ההפרשה, ורק בשחת, שהוא דבר הניכר וחשוב, וכן באשה רק אם כבר הוכר עוברה הוו קידושין, ולא קודם לכן.

אמר אביי

:

רבי אליעזר בן יעקב ו

גם

רבי ו

גם

רבי מאיר כולהו

[שלשתם]

סבירא

להו: אדם מקנה דבר שלא בא

ביאה גמורה

לעולם

, ומפרש לה ואזיל:

א.

רבי אליעזר בן יעקב

סובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ביאה גמורה,

הא דאמרן

[מה שהזכרנו] לעיל: דבריו קיימין אף אם לא הביאו שליש.

ב.

רבי

נמי, סבירא ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם,

דתניא

בברייתא.