Kidduschin 60a — Talmud auf Deutsch

ובא אחר, ואמר לה

: "

הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים

". ונמצא, שהזמן של האחרון, קודם לזמנו של השני, וזמנו של השני קודם לזמנו של הראשון.

דינה של אשה זו הוא: ש

מ

ן ה

ראשון ומ

ן ה

אחרון צריכה

היא לקבל

גט

, כדי שתוכל להנשא לאחרים, או שתקבל גט מאחד משניהם ותוכל להנשא לשני.

אבל,

מ

ן ה

אמצעי, אינה צריכה

לקבל

גט

. כי, מ

מה נפשך

, בין אם נאמר שהלשון "מעכשיו ולאחר שלשים" מתפרשת כתנאי, ובין אם נאמר שלשון זו מתפרשת כ"חזרה", אין היא מקודשת לשני.

כי

אי תנאה הואי

, כלומר, אם תפרש שדעתו היתה לקדשה "מעכשיו" בתנאי שירצה בקידושין אלו "לאחר שלשים", קידושין

דקמא

הוו

קידושי

ן, קידושין

דהנך

[של השני והשלישי]

לאו קידושי

ן נינהו, היות והיתה מתחילה מקודשת לראשון.

ו

אי חזרה הואי

, שאחרי שאמר "מעכשיו" חזר בו, ואמר: "איני רוצה שיחולו הקידושין עכשיו אלא רק לאחר שלשים", קידושין

דבתרא

הוו

קידושי

ן: קידושין

דהנך

[של הראשון והשני]

לאו קידושי

ן נינהו, לפי שקידושי האחרון חלו לאחר עשרה ימים, וכשיבואו קידושי הראשון והשני לחול אחרי עשרים או שלשים יום, לא יוכלו לחול היות והיא כבר מקודשת לשלישי.

ותמהינן:

פשיטא!?

ומה חידוש יש בדברי אביי!?

ומפרשינן:

מהו דתימא

[שמא תאמר]: הא דמספקא לן אם תנאי הוי או חזרה, היינו ד

האי לישנא

שתי משמעויות יש לה,

משמע תנאה ומשמע חזרה

, כלומר, לפעמים כוונת המקדש ל"תנאי", ולפעמים כוונתו ל"חזרה ".

ו

אם כן

תיבעי

[תהיה צריכה]

גיטא מכל חד וחד

, כי יתכן שהראשון התכוון לתנאי, וקידושיו קידושין, ויתכן שהראשון התכוון לחזור בו, והשני התכוון לתנאי, ונמצא, שמקודשת היא לשני, וגם יתכן ששני הראשונים התכוונו לחזור בהם ולקדשה לאחר זמן, ואם כן, מקודשת היא לשלישי, ועל כן מספק תהיה צריכה לקבל גט מכולם.

קא משמע לן

שאין הדבר כן, כי אין ללשון זו אלא משמעות אחת, או תנאי או חזרה, ואנו מסופקים מה היא המשמעות האמיתית, לפיכך צריכה היא לקבל גט מן הראשון, שמא תנאי היה כאן, וקידושי הראשון קידושין, וכן צריכה היא לקבל גט מן האחרון, שמא "חזרה" יש כאן, וקידושי האחרון קידושין, אבל מן האמצעי אינה צריכה גט.

עולא אמר

בשם

רבי יוחנן

: אשה זו, אינה במצב של ספק למי היא מקודשת, אלא

אפילו מאה

שקידשו אותה בדרך זו,

תופסין בה

בתורת ודאי ולא בתורת ספק.

וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה

. ומפרש לה ואזיל:

אמר ליה רב משרשיא בריה דרב אמי לרבי

אסי: אסברה לך טעמא דרבי יוחנן

[אסביר לך את הטעם לדינו של רבי יוחנן]:

דשוו נפשייהו

[רש"י],

כי שרגא דליבני, דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק

. כלומר, כמו שורה בקיר של לבנים, שכל לבנה בשורה, אינה עומדת ממש על הלבנה שתחתיה, אלא מקצתה על לבנה אחת בשורה הראשונה ומקצתה על חבירתה, ונשאר בכל אחת מהן רווח בכדי להניח עליה עוד חלק מלבנה נוספת.

כך, כל אחד ואחד מן המקדשים, מצא מקום וזמן פנוי לקידושין, ותפסו בה כולן, לפיכך אסורה אשה זו על כולם בודאות, כל אחד מחמת חלקו של חבירו.

מתיב

[הקשה]

רב חנינא

על דברי רבי יוחנן ממשנה בגיטין עב א:

א. מי שמת בלא בנים ויש לו אח, צריכה אשתו להתייבם לאחי בעלה, ואינה יכולה להנשא לאיש זר, שנאמר [דברים כה ו]: "כי ישבו אחים יחדיו, ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, [אלא] יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה ".

ב. אם אין היבם מייבם את אשת אחיו, חולצת היבמה את נעלו של היבם בפני בית דין, ומותרת היא להנשא לכל אדם.

ג. אשה שקיבלה גט, ואחר כך מת בעלה, מותרת להנשא לאיש זר בלא חליצה, ואסורה היא על אחי המת באיסור "אשת אח".

הנותן גט לאשתו ואמר לה: "הרי את מגורשת

מהיום ולאחר מיתה

". הרי זה

גט ואינו גט

, כלומר, הרי אלו ספק גירושין.

ואם מת

בלא בנים, הרי אינה יכולה להתייבם לאחיו, שמא "גרושה" היא ואסורה על היבם באיסור אשת אח, ואף אינה יכולה להנשא לאדם זר, שמא אינה "גרושה" אלא "אלמנה", לפיכך

חולצת

היא מספק,

ולא מתייבמת

.

בשלמא לרב

, הסובר: ספק הוא אם לתנאי נתכוון או לחזרה. הרי משנה זו

מסייעא ליה

[מסייעת לדברי רב], שהרי מבואר במשנה שספק הוא אם לתנאי כוונתו או לחזרה.

ו

לשמואל נמי

לא תיקשי, כי יש לומר:

הא מני רבנן היא

[משנה זו כחכמים היא סוברת],

ואנן דאמרי כרבי

החולק על חכמים וסובר: תנאי הוא ולא חזרה.

אלא לרבי יוחנן דאמר

: המקדש "מעכשיו ולאחר שלשים"

שיורא הוי

, כלומר, עתה חלים רק קידושין משויירים, שהרי אינם נגמרים אלא לאחר שלשים יום.

אם כן, המגרש את אשתו ואמר לה: "הרי את מגורשת מהיום ולאחר מיתה", הרי מהיום התחילו הגירושין, ואינם נגמרים, ו

כל גיטא דמשייר בה

, שאינו כורת לגמרי בין הבעל לאשתו,

ולא כלום הוא

, שנאמר [דברים כד א]: "ונתן לה ספר כריתות ונתן בידה, ושלחה מביתו", הרי שגירושין הם "כריתות" וניתוק בין האיש לאשתו, וגירושין חלקיים אינם "כריתות". ואם כן, תקשי לרבי יוחנן: אמאי חולצת ואינה מתייבמת, הרי אינה מגורשת כלל, ו

יבומי

נמי

מייבם

[אחי המת יכול ליבם את אשת אחיו]!?

אמר

[תירץ]

רבא

: היות ו

גט

בא

להוציא

את האשה מבעלה,

ומיתה

גם כן באה

להוציא

אותה ממנו, אם כן, יש לומר: יצטרפו תחילת הגירושין עם המיתה, ו

מה ששייר גט גמר

ה והשלימה או

תו

ה

מיתה

.

אמר

[שאל]

ליה אביי

: אי אפשר לצרף אותם זה לזה, כי

מי דמי

[אינם דומים זה לזה],

גט מוציאה מרשות יבם

, שאם גירש אותה בעלה ומת בלא בנים, אסורה היא על היבם.

ואילו

מיתה מכנ

י

סה

את האשה

לרשות יבם

, כי המיתה גורמת שיצטרך היבם ליבם את אשת אחיו, ואי אפשר שהמיתה תצטרף ותשלים את מה ששייר הגט, כי אינם דומים זה לזה!?

אלא, אמר

[תירץ]

אביי

: אכן, מדין תורה אם גירש את אשתו "מהיום ולאחר מיתה", אינה מגורשת כלל, ומותרת היא ליבם, כדברי רבי יוחנן.

והא דאמרינן

התם

חולצת ואינה מתייבמת,

טעמא מאי, גזירה

דרבנן היא,

משום

האומר לאשתו: "הרי זה גיטך

מהיום אם מתי

" ש

הרי זה גט

גמור.

כי אם תאמר: "מהיום ולאחר מיתה" אין צריכה חליצה, יאמרו: אף "מהיום אם מתי" מותרת בלא חליצה. לפיכך, גזרו חכמים שאף באומר "מהיום ולאחר מיתה" צריכה היא חליצה.

ו

מקשינן: אם חוששים אנו שמא יטעו להשוות "מהיום אם מתי" ל"מהיום ולאחר מיתה", אם כן

נגזור

באומר: "

מהיום אם מתי

"

דתחלוץ, אטו

"

מהיום ולאחר מיתה

", שלא יאמרו: כמו שאם אמר: "מהיום אם מתי" אינה צריכה חליצה, אף אם אמר: "מהיום ולאחר מיתה" לא תצטרך חליצה, ויבואו להתיר יבמה לאיש זר בלא חליצה!?

ומשנינן: אי אפשר לתקן ב"מהיום אם מתי" שתחלוץ, כי

אם אתה אומר חולצת

[שתחלוץ] הרי היא

מתייבמת

, כי יאמרו האנשים: ממה שהצריכוה חכמים חליצה, יש ללמוד שאינה מגורשת, ומותרת היא להתייבם, והרי באמת, "גרושה" היא, ואסורה על אחי בעלה באיסור כרת.

ופרכינן:

הכא נמי

באומר לה: "מהיום ולאחר מיתה" לא תחלוץ כי

אם אתה אומר חולצת

, הרי היא

מתייבמת

, והרי אסרת עליה להתייבם!?

ומשנינן:

תתייבם, ואין בכך כלום

, כלומר, אף אם תטעה ותתתייבם, אינו איסור חמור כל כך, כי מדין תורה מותרת היא להתייבם, ולא אמרו "לא מתייבמת" מן הדין, אלא

חששא דרבנן

בעלמא

הוא

, גזירה אטו "מהיום אם מתי".

אבל באומר: "מהיום אם מתי" אי אפשר לומר לה לחלוץ אטו "מהיום ולאחר מיתה", שמא תתייבם, והרי היא אסורה להתייבם מדין תורה.

מתניתין:

רשאי אדם לקדש את אשתו על תנאי, ואם עשה כן, ולא נתקיים התנאי, אינה מקודשת.

האומר לאשה

: "

הרי את מקודשת לי

בפרוטה,

על מנת

[בתנאי]

שאתן לך מאתים זוז

",

הרי זו מקודשת

לו

והוא יתן

, כלומר, אם אכן יקיים את התנאי, הרי היא מקודשת לו.

האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי, בפרוטה,

על מנת שאתן לך

מאתים זוז

מכאן ועד שלשים יום

" [תוך שלשים יום], אם

נתן לה

את הכסף

בתוך שלשים

יום הרי זו

מקודשת, ואם לאו

[אם נתן לה לאחר שלשים יום]

אינה מקודשת

, כי לא נתקיים התנאי.

האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי

על מנת שיש לי מאתים זוז

",

הרי זו מקודשת, ויש לו

[אם אכן יש לו].

האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי

על מנת שארא

ה ל

ך מאתים זוז

",

הרי זו מקודשת, ויראה לה

[אם אכן הראה לה] מאתים זוז. וכוונתה היתה לראות ממון משלו, אבל אם הראה לה ממון של אחרים, לא נתקיים התנאי,

ואם

היה שולחני [חלפן כספים], ו

הראה

לה מאתים זוז

על השלחן, אינה מקודשת

, היות ואינם שלו.

גמרא:

שנינו במשנה: האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז" מקודשת והוא יתן לה.

איתמר: רב הונא אמר: והוא יתן

לכשירצה, והרי היא מקודשת למפרע משעת קידושין.

רב יהודה אמר

: אינה מקודשת למפרע אלא

לכשיתן

[משעת נתינת המעות ואילך].

ומפרשינן:

רב הונא אמר: והוא יתן

, כי "על מנת שאתן לך מאתים זוז"

תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל

. [אינו אלא תנאי, ודי לו במה שנתקיים התנאי].

רב יהודה אמר: לכשיתן

, כי כוונתו היתה ד

לכי יהיב הוו קידושי

[שכאשר יתן לה יחולו הקידושין] אבל

השתא מיהא

[עדיין]

לא הוו קידושי

.

ושאלינן:

מאי בינייהו

דרב הונא ורב יהודה, הא לדברי שניהם אם יתן את המעות מקודשת היא, ואם לא יתן אינה מקודשת?

ומפרשינן:

איכא בינייהו

: כגון,

שפשטה ידה

לאחר קידושי הראשון, קודם שנתקיים התנאי,

וקבלה קידושין מאחר

.

ל

דעת

רב הונא

הסובר: קידושין "על מנת שיתן מאתים זוז" חלים מעכשיו, קידושי השני

לא הוו קידושי

ן, היות וכאשר נתן לה הראשון את המעות, התברר למפרע שקידושיו חלו בשעה שנתן לה את הפרוטה, קודם שבא השני וקידשה.

אבל

ל

דעת

רב יהודה

הסובר: אין קידושיו קידושין עד שיתקיים התנאי, הרי קדמו קידושי השני לחול ו

הוו קידושי

ן.

ותנן נמי גבי גיטין כי האי גוונא

[גם לגבי גיטין מצאנו במשנה דין זה] ואף בגיטין נחלקו רב הונא ורב יהודה.

וכך שנינו:

האומר לאשה

: "

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז

",

הרי זו מגורשת והיא תתן

.

ו

איתמר

עלה:

רב הונא אמר: והיא תתן

לכשתרצה, וגירושין חלים משעת נתינת הגט.

ו

רב יהודה אמר: לכשתתן

הוו גירושין, ולא משעת נתינת הגט.

ומפרשינן:

רב הונא אמר: והיא תתן

, כי

תנאה הוי, מקיימא תנאה ואזלה

[די לנו אם תקיים את התנאי], ואז יחולו הגירושין למפרע.

רב יהודה אמר: לכשתתן

, כי יש לפרש את כוונתו במה שאמר: "על מנת שתתני לי מאתים זוז", ד

לכי יהיבה ליה

[כאשר תתן את הכסף]

הוא דהוי גט

, אבל

השתא מיהא

[עדיין]

לא הוי גט

.