Kidduschin 32b — Talmud auf Deutsch

ואילו

הכא,

בענין מחילת רבו, וכי

תורה דיליה היא?!

וכי התורה שלמד שייכת לו?! והלא הכבוד שצריך לכבדו הוא משום התורה שבו, שהיא של הקב"ה! וכיצד ימחול על כבוד שאינו שלו?

אך, לבסוף רבא חזר בו מטענתו.

הדר

, אחר כך

אמר רבא: אין,

אכן ה

תורה

שהרב למד,

דיליה היא,

היא שייכת לו,

דכתיב

[תהילים א ב]: "כי אם בתורת ה' חפצו,

ובתורתו יהגה יומם ולילה".

בתחילה הכתוב אומר "תורת ה'", ומשלמדה היא נקראת "תורתו".

ומאחר שהתורה שלמד נחשבת תורתו, בידו למחול על כבודו.

ומקשה הגמרא:

איני!

איך אפשר לומר כן?

והא רבא משקי בי הילולא דבריה,

רבא היה משקה לאורחים בחתונת בנו,

ודל ליה כסא,

והגביה את הכוס

לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע, וקמו מקמיה

[מפניו] לכבדו, ואחר כך הגביה

לרב מרי ולרב פנחס בריה דרב חסדא, ולא קמו מקמיה.

ו

איקפד,

רבא הקפיד על כך שהם לא קמו מפניו,

ואמר

: וכי רק

הנו רבנן

החכמים הללו [רב מרי ורב פנחס]

רבנן

הם ולפיכך לא קמו,

ו

אילו

הנו רבנן

[רב פפא ורב פנחס]

לאו רבנן

הם? כלומר: כשם שרב פפא ורב הונא קמו לכבודי למרות שהם רבנן, כך היה ראוי לכם רב מרי ורב פנחס לקום לכבודי למרות שאתם רבנן.

ואם אמנם רבא הסיק שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, אם כן, מדוע הקפיד על רב מרי ורב פנחס? והלא היה משקה אותם, ומכאן שמחל על כבודו, וכבודו מחול!

ותו,

ועוד:

רב פפא הוה משקי בי הלולא דאבא מר בריה,

רב פפא היה משקה את האורחים בחתונת בנו אבא מר,

ודלי ליה כסא,

והגביה את הכוס

לרבי יצחק בריה דרב יהודה ולא קם מקמיה

[מפניו],

ואיקפד.

והרי רב פפא היה משקה אותו. ומכאן שמחל על כבודו, ואם נאמר שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, מדוע רב פפא הקפיד שלא קמו מפניו?

ומתרצינן: אמנם רבא ורב פפא מחלו על כבודם ושימשו את האורחים, אבל

אפילו הכי, הידור מיעבד ליה בעו,

היה ראוי להם לקיים לו הידור, כלומר: לנוע מעט כאילו רוצים לעמוד מפניו.

אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר 'הרב שמחל על כבודו כבודו מחול', נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

מיתיבי,

סתירה מברייתא:

דתניא:

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע, ורבי צדוק, שהיו מסובין בבית המשתה

בחתונת

בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל

הנשיא

עומד ומשקה עליהם

.

נתן

רבן גמליאל את

הכוס לרבי אליעזר, ולא נטלו,

מפני שלא רצה להשתמש בשירותו של הנשיא.

נתנו

רבן גמליאל

לרבי יהושע, וקיבלו.

אמר לו רבי אליעזר

לרבי יהושע:

מה זה, יהושע?

אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי

[הנשיא]

עומד ומשקה עלינו

ואתה נוטל ממנו?!

אמר ליה: מצינו גדול ממנו ששמש

אחרים. שהרי

אברהם

אבינו

גדול הדור היה

,

וכתוב בו

[בראשית יח ב] "והנה שלשה אנשים נצבים עליו, ויקח חמאה וחלב,

והוא עומד עליהם

[לשרתם] תחת העץ ויאכלו". וכל שכן שרבן גמליאל יכול למחול על כבודו!

ושמא תאמרו: כמלאכי השרת

הם

נדמו לו

ולפיכך אין זה פחיתות כבוד עבורו.

אין הדבר כן, שהרי

לא נדמו לו אלא לערביים

. ואף על פי כן היה אברהם עומד ומשמשם.

ו

אם כן, וכי

אנו לא יהא רבן גמליאל ברבי

[הנשיא]

עומד ומשקה עליהן?!

אמר להם

רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום

[הקב"ה]

ואתם עוסקים בכבוד הבריות?

הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים

עננים,

ומוריד מטר ומצמיח אדמה, ועורך שולחן

מכין מזון

לפני כל אחד ואחד, ואנו

, וכי

לא יהא רבן גמליאל ברבי

[הנשיא]

עומד ומשקה עלינו?!

עד כאן דברי הברייתא.

ומהברייתא הזאת יש להקשות על המאמר שהובא לעיל בשם רב אשי "אפילו למאן דאמר הרב שמחל על כבודו מחול, נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול". ומשמע מלשונו שהכל מודים בכך, ואילו בברייתא הזאת כמה תנאים סוברים שכבודו מחול!

ומכח הקושיא הזאת הגמרא מסיקה שלא יתכן שרב אשי אמר את המאמר הזה.

אלא, אי איתמר,

אם אכן נאמר מאמר כעין זה בשם רבי אשי, בעל כרחך

הכי איתמר

כך נאמר:

אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול

.

שנאמר

[דברים יז טו]:

"שום תשים עליך מלך"

. הכתוב כפל את לשונו ["שום תשים"] כדי להזהיר את ישראל שישימו מלך עליהם בהרבה שימות. כלומר: שתהיה אימתו עליהם, ואם המלך ימחל על כבודו לא תהיה אימתו עלינו. (421\\) ומכאן למדנו, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ,

ואגב שהגמרא דנה בסוגייתנו בכבוד הרב, הגמרא מביאה ברייתות נוספות בענין זה.

תנו רבנן

: נאמר [ויקרא יט לב]:

"מפני שיבה תקום".

והייתי

יכול

לומר שתקום

אפילו מפני זקן אשמאי

, רשע ועם הארץ.

תלמוד לומר,

לפיכך נאמר בהמשך הפסוק: "והדרת פני

זקן'". ואין 'זקן' אלא חכם.

שנאמר [במדבר יא יז]:

"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל

אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". כלומר: שידעת שהם גדולים וחכמים. וכשם ש"זקני ישראל" המוזכרים כאן הם חכמי ישראל, כך "והדרת פני זקן" היינו פני חכם.

רבי יוסי הגלילי

אומר:

אין 'זקן' אלא מי שקנה חכמה.

כלומר: 'זקן' נדרש בנוטריקון [ראשי תיבות] "זה קנה". והיינו שקנה חכמה.

שנאמר

[משלי ח כב]:

"ה' קנני ראשית דרכו".

ומאחר שהתורה היא תחילת הקניינים, ראוי לומר שזהו הקנין שקנה הזקן. ,

ממשיכה הברייתא ואומרת:

יכול יעמוד מפניו

אפילו

ממקום רחוק?

תלמוד לומר

: "מפני שיבה

תקום והדרת

פני זקן". המילים "תקום והדרת" סמוכות הן זו לזו, לומר לך:

לא אמרתי

מצות

'קימה' אלא במקום שיש

באותה קימה

הידור

לזקן. דהיינו בתוך ארבע אמות לזקן. שכאשר האדם עומד שם, ניכר שהוא קם מפני החכם.

והברייתא ממשיכה ואומרת:

יכול יהדרנו בממון

, שישלם אדם מממונו כדי לכבד את החכם.

תלמוד לומר: "תקום והדרת"

. הכתוב הסמיכם זו לזו כדי להשוותם,

מה "קימה

"

שאין בה חסרון כיס, אף "הידור" ש

הוזכר בפסוק

אין בו חסרון כיס.

יכול יעמוד מפניו

אפילו

מבית הכסא ומבית המרחץ

.

תלמוד לומר: "תקום והדרת"

.

לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור,

ובקימה בבית הכסא ובית המרחץ אין בה משום הידור.

יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו

.

תלמוד לומר

: "מפני שיבה תקום,

ויראת

מאלהיך".

כל

דבר המסור ללב,

שאינו ניכר לאנשים אחרים אלא הוא בלבו ומחשבתו של האדם העושהו בלבד,

נאמר בו "ויראת מאלהיך"

.

כלומר: למרות שאתה יכול להשמט מעיני הבריות, שיאמרו לא ראית את החכם, ולא יחזיקוך לרשע, אבל אתה, עליך לירא מאלוהיך, שכל המחשבות גלויות לפניו, ויודע שרצית לבטל את מצותו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין

שמצוה

לזקן

שאם יכול ללכת בדרך אחרת

שלא

יעבור במקום ש

יטריח

את הצבור לקום מפניו?

תלמוד לומר

: "והדרת פני

זקן, ויראת

מאלהיך".

המלים "זקן ויראת" סמוכות הן זו לזו, ללמד שאף הזקן מצווה לירא מה' ולא לגרום טרחה לציבור.

והתנאים שהוזכרו בברייתא עד כה, סוברים ש"שיבה" ו"זקן" שהוזכרו בכתוב היינו חכם.

איסי בן יהודה

חולק ו

אומר: "מפני שיבה תקום", אפילו כל שיבה במשמע

. ואפילו מפני זקן אשמאי.

עד כאן דברי הברייתא.

והגמרא הולכת ומבארת את דברי הברייתא:

שנינו בברייתא: "מפני שיבה תקום". ואין זקן אלא חכם. רבי יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה.

ומקשינן: דברי

רבי יוסי הגלילי היינו

הרי הם ממש דברי

תנא קמא!

ומה ההבדל ביניהם?

ומתרצינן:

איכא בינייהו

יש הבדל ביניהם ב

יניק וחכים,

בצעיר חכם. וכדלהלן:

תנא קמא אמר, אין זקן אלא חכם שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", וכך יש לפרש את דבריו: אין זקן אלא כשהוא זקן כפשוטו של מקרא, וגם חכם, כמו שנאמר בשבעים איש שאסף משה.

ולפיכך,

תנא קמא סבר, יניק וחכים לא

נכלל ב"זקן" שאמר הכתוב.

ואילו רבי יוסי הגלילי משנה את המילה "זקן" ממשמעותה הפשוטה, ודורשה מלשון "זה שקנה חכמה",

סבר

ש

אפילו יניק וחכים

נכלל ב"זקן" שאמר הכתוב. שהרי אין הכתוב מדבר על זיקנה כלל.

והגמרא מבארת את דעת רבי יוסי הגלילי:

ומקשינן:

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

מדוע רבי יוסי הגלילי מוציא את המקרא מידי פשוטו לגמרי?

ומתרצינן:

אמר לך,

רבי יוסי הגלילי יטען:

אי סלקא דעתך,

אם יעלה בדעתך לפרש את "זקן" כפשוטו,

כדקאמר תנא קמא,

נמצא שה"זקן" האמור בכתוב, הוא ה"שיבה" המוזכר קודם לכן, וכך אמר הכתוב: מפני "שיבה" שהוא "זקן" [חכם] תקום, ו

אם כן

קשה:

נכתוב רחמנא "מפני שיבה זקן תקום והדרת"!

מאי שנא דפלגינהו רחמנא,

מדוע הכתוב חילק ביניהם ואמר [א] "מפני 'שיבה' תקום", [ב] "והדרת פני 'זקן'"?

אלא, בעל כרחך כוונת הכתוב

למימר, דהאי

לאו האי, והאי לאו האי

. 'שיבה' אינו 'זקן', ו'זקן' אינו 'שיבה'. אלא 'שיבה' הוא בא בימים, ו"זקן" הוא מי שקנה חכמה, ואפילו אם הוא קטן.

ואם כן,

שמע מינה,

למד מזה, ש

אפילו יניק וחכים

חייבים לכבדו.

ומכל מקום, מאחר שבענין "זקן" הכתוב מדבר במי שקנה חכמה, לפיכך סובר רבי יוסי הגלילי, שאף בענין "שיבה" אין הכתוב מדבר אלא בזקן חכם, אבל לא בזקן אשמאי.

ומקשינן:

ותנא קמא

, הסובר ש"זקן" היינו שיבה, מדוע לדעתו לא נאמר "מפני שיבה [שהוא] זקן, תקום והדרת"?

ומתרצינן:

משום דבעי למיסמך,

משום שהכתוב רצה לסמוך את המילה

"זקן"

ל

"ויראת

מאלהיך", ללמדנו שהזקן לא יטריח את הציבור, כמובא בהמשך הברייתא לעיל.

ועתה הגמרא מבארת את דעת תנא קמא: ומקשינן:

ותנא קמא, מאי טעמא?

מדוע תנא קמא לא אמר כרבי יוסי הגלילי, ש"זקן" ו"שיבה" לא אותו אדם הוא?

ומתרצינן: תנא קמא יטען:

אי סלקא דעתך,

אם יעלה בדעתך לומר

כדקאמר רבי יוסי הגלילי, אם כן

קשה: