Kidduschin 31a — Talmud auf Deutsch

תניא: רבי

אומר:

גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מ

אשר את

אביו, מפני ש

אמו

משדלתו בדברים,

מפתה אותו בלשון רכה.

לפיכך הקדים הקב"ה

את

כיבוד אב לכיבוד אם

שנאמר "כבד את אביך", ואחר כך נאמר "ואת אמך".

וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני ש

אביו

מלמדו תורה

.

לפיכך הקדים הקב"ה

את

מורא האם למורא האב

, שנאמר "איש אמו ואביו תיראו".

תני תנא קמיה דרב נחמן

, שנה אמורא השונה ברייתא, לפני רב נחמן:

בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילמלי דרתי ביניהם

ודאי

ציערוני,

היו מצערים אותי כשם שמצערים את אביהם ואמם, ששותפים איתי ביצירתם.

אמר רב יצחק

:

כל העובר עבירה בסתר

, הרי הוא

כאילו דוחק את רגלי

ה

שכינה

.

שנאמר

[ישעיה סו א]:

"כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי",

ומכאן שהקב"ה נמצא בארץ, והעובר עבירה בסתר הרי הוא כאומר שהקב"ה אינו כאן ואינו רואהו, נמצא שהוא כדוחק את רגליו ומקצרו.

אמר רבי יהושה בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר

[ישעיה ו ג]:

"מלא כל הארץ כבודו",

משמע שהקב"ה, כביכול, משתרבב ויורד כלפי מטה, והזוקף את קומתו נראה כדוחקו.

רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי,

לא היה הולך

ארבע אמות בגילוי ראש

. מפני ש

אמר: שכינה למעלה מראשי

ועלי לכבדה.

הגמרא חוזרת לדבר על מצות כבוד אב ואם:

שאל בן אלמנה אחת את רבי אליעזר

: אם

אבא אומר

לי

'השקיני מים', ואימא

גם היא

אומרת

לי

'השקיני מים',

ואיני יכול להשקות את שניהם כאחד,

איזה מהם קודם?

אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך,

מפני

שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.

שהרי אשה חייבת בכבוד בעלה.

בא

בן האלמנה

לפני רבי יהושע

ושאל גם אותו את השאלה הזאת. ואף רבי יהושע

אמר לו כך,

כדרך שהשיב רבי אליעזר, הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך. שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.

חזר בן האלמנה ו

אמר לו: רבי!

אם

נתגרשה

אמי,

מהו

הדין בזה? הרי מכאן ואילך איננה חייבת בכבוד אבי, ואם כן איזה מהם קודם?

אמר ליה,

השיב לו רבי יהושע בדרך שחוק:

מבין ריסי עיניך

ניכר

ש

בכית על מות אמך עד שנשרו ריסיך, ו

בן אלמנה אתה

, ואם כן אינך נזקק לתשובתי הלכה למעשה, ולפיכך אני אומר לך, שאם היו שניהם קיימים היתה התשובה לשאלתך כך:

הטל להן

לשניהם

מים בספל

אחד, והניחהו לפניהם,

וקעקע

[קרקר]

להן

כקרקור שמקרקרים ל

תרנגולים

שיבואו לשתות.

ורבי יהושע ענה לו כך מפני ששאל את שאלתו כאילו היא נוגעת הלכה למעשה. ומכל מקום התכוין לומר שכבוד אביו ואמו שוה, ולפיכך איזה מהם שירצה יקדים.

ומביאה הגמרא מאמר נוסף בענין כבוד אב ואם.

דרש עולא רבה, אפיתחא דבי נשיאה,

על פתח בית הנשיא:

מאי דכתיב

[תהילים קלח ד]:

"יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך"?

כלפי מה הדברים אמורים?

"מאמר פיך" לא נאמר

כאן, אלא

"אמרי פיך"

בלשון רבים, ולכן יש לדרוש את הכתוב כך:

בשעה שאמר הקב"ה

במעמד הר סיני:

"אנכי

ה' אלהיך",

ו"לא יהיה לך

אלהים אחרים על פני",

אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש!

כיון שאמר

אחר כך

"כבד את אביך ואת אמך", חזרו

בהם מטענתם

והודו למאמרות הראשונות,

שמאחר שאדם חייב בכבוד אביו ואמו כל שכן שחייב בכבוד הקב"ה שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו, ועוד, שחייו ומותו מסורים בידו.

רבא אמר

גם הוא כמאמר עולא רבה, אך דרש זאת

מהכא,

מהפסוק דלהלן:

נאמר [תהילים קיט קס]:

"ראש דברך אמת"

.

ויש לדון: וכי רק

"ראש דברך" אמת, ולא סוף דברך?!

אלא

, לא הוצרך הכתוב לומר "ראש דברך אמת" אלא מפני שהיו האומות מרננים על דבריו הראשונים ואומרים לכבודו הזהיר, וכך אמר הכתוב:

מסוף דברך ניכר ש

גם

ראש דברך אמת,

כששמעו האומות את סוף דבריו [כיבוד אב ואם], למדו מזה שאף ראש דבריו אמת.

בעו מיניה

[שאלו]

מרב עולא: עד היכן

מצות

כיבוד אב ואם?

אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו: פעם אחת בקשו חכמים

לעשות אתו

פרקמטיא

[מסחר] והיה אמור להשתכר מכך

בששים ריבוא

דינרי זהב

שכר,

והיה צריך לפתוח את המחסן להוציא סחורה,

והיה

ה

מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו

שהיה ישן באותה שעה. וויתר על ששים ריבוא הדינרים,

ולא ציערו,

ולא העיר את אביו.

וכיוצא בזה

אמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן

מצות

כיבוד אב ואם?

אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו

: פעם אחת

בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני

שונה

בשמונים ריבוא

שכר,

והיה

ה

מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו

וויתר על ששים ריבוא הדינרים,

ולא ציערו

. לא העיר את אביו.

לשנה האחרת,

בשנה הבאה,

נתן

לו

הקב"ה

את

שכרו: שנולדה לו פרה אדומה בעדרו.

נכנסו חכמי ישראל אצלו

לקנות ממנו את הפרה האדומה, שדמיה מרובים.

אמר להם: יודע אני בכם שאם אני

הייתי

מבקש ממכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי

כדי לקיים את מצות פרה אדומה,

אלא

ש

אין אני מבקש מכם

כל מה שאני יכול,

אלא

רק את

אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא,

דהיינו ששים ריבוא דינרים.

ואמר

על כך

רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה,

דהיינו דמא בן נתינה שהיה גוי,

כך

נתן לו הקב"ה בשכרו.

ישראל שהוא

מצווה ועושה, על אחת כמה וכמה

שאם מקיים את המצוה יתן לו הקב"ה שכרו.

ד

הרי כך

אמר רבי חנינא: גדול

ה

מצווה ועושה

יותר

ממי שאינו מצווה ועושה

.

ואגב שהביאה הגמרא את מאמר רבי חנינא "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", מביאה הגמרא מעשה ברב יוסף שהיה סומא [עיור], ונחלקו רבי יהודה וחכמים אם סומא חייב בקיום המצוות או פטור מהן [כדלהלן], ורב יוסף הסתפק כמי ההלכה, האם להלכה סומא פטור מן המצוות, ואם כן הוא בגדר "אינו מצווה ועושה", או שסומא חייב במצוות, והוא בגדר "מצווה ועושה".

אמר רב יוסף: מריש,

בתחילה, לפני ששמעתי את מאמרו של רבי חנינא, הייתי סבור שגדול מי שאינו מצווה ועושה, יותר מן המצווה ועושה. ולפיכך,

הוה אמינא

הייתי רגיל לומר:

מאן דהוה אמר לי,

מי שיבוא ויאמר לי

הלכה כרבי יהודה

שסומא פטור מן המצוות, אזי בזכותו

עבידנא יומא טבא לרבנן,

אעשה סעודה לתלמידים.

דהא לא מיפקידנא, והא עבידנא

. שהרי אני אינני מצווה במצוות ובכל זאת הנני מקיימם. אך

השתא דשמעיתא,

עכשיו ששמעתי

להא דאמר רבי חנינא "גדול

ה

מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה

", הרי

אדרבה

, אני אומר להיפך:

מאן

[מי]

דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה,

אזי בזכותו

עבידנא יומא טבא לרבנן,

אעשה סעודה לתלמידים על כך שאני בכלל "מצוות ועושה".

הגמרא חוזרת לספר על דמא בן נתינה הנזכר:

כי אתא רב דימי,

כאשר רב דימי בא מארץ ישראל לבבל,

אמר: פעם אחת היה

דמא בן נתינה

לבוש

בגד חשוב מ

סירקון

[משי ],

של זהב,

שהיה רקום בחוטי זהב,

והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו, וקרעתו ממנו,

וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו

,

ולא הכלימה.

והגמרא מביאה עתה מאמרים נוספים בענין מצות כיבוד אב ואם ומוראם:

תני

שנה

אבימי בריה דרבי אבהו

ברייתא:

יש

אדם ש

מאכיל לאביו פסיוני,

שהוא עוף שמן ממין השליו שירד לישראל במדבר,

ו

במעשהו זה הוא

טורדו מן העולם,

אם כאשר הוא מאכיל את אביו הוא מראה לו צרות עין, כעין המעשה דלהלן:

מעשה באדם שהאכיל את אביו פסיוני, פעם אחת אמר לו אביו: מאין לך כל אלה? וענה לו הבן: מה איכפת לך? לעוס ואכול! ובכך הראה לאביו שקשה עליו להאכילו.

ו

מאידך,

יש

אדם ש

מטחינו בריחים,

מעביד את אביו בעבודה קשה כטחינה בריחיים,