Ketubot 63a — Talmud auf Deutsch

עד כמה

קא מדברת אלמנות חיים

[עד מתי את מתנהגת כאלמנה חיה]!?

אמרה ליה

אשתו של רבי עקיבא לאותו זקן:

אי לדידי ציית

, אם היה שומע לי רבי עקיבא בעלי, הוה

יתיב תרי סרי שני אחריני

, היה יושב שם עוד שתים עשרה שנים אחרות.

אמר

רבי עקיבא כששמע את דבריה: אם כן,

ברשות קא עבידנא

[ברשות אשתי אני עושה] -

הדר, אזיל, ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב

[חזר רבי עקיבא, וישב עוד שתים עשרה שנים אחרות בישיבה].

כי אתא, אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי

[וכאשר שב רבי עקיבא לביתו לאחר אותן שתים עשרה שנים, הביא עמו לעירו עשרים וארבעה אלף תלמידים].

שמעה דביתהו, הות קא נפקא לאפיה

[כאשר שמעה אשתו על ביאתו, יצאה היא לקראתו].

אמרו לה שיבבתא

[שכנותיה]:

שאילי מאני לבוש ואיכסאי

[שאלי לך בגדים לבשי והתכסי בהם], שלא תתבזי בכסותך הדל.

אמרה להו

אשת רבי עקיבא לשכנותיה:

"יודע צדיק נפש בהמתו

", מכיר הוא בי שאין לי כל, ואיני צריכה להתהדר בפניו.

כי מטיא לגביה, נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה

[כאשר הגיעה עד רבי עקיבא, נפלה על פניה, ונישקה את רגליו של רבי עקיבא] -

הוו קא מדחפי לה שמעיה

[היו שמשי רבי עקיבא דוחפים אותה].

אמר להו

רבי עקיבא לשמשיו:

שבקוה

[הניחוה], כי לימוד התורה

שלי

ולימוד התורה

שלכם

-

שלה הוא!

תורה שלמדתי אני, ותורה שלמדתם אתם, על ידה הוא, שאלמלא שלחתני ללמוד, לא הייתי זוכה ללמוד וללמד.

שמע

בן כלבא שבוע

אבוה

של אשת רבי עקיבא

דאתא גברא רבה למתא

[שהגיע אדם גדול לעיר], ולא ידע שחתנו הוא -

אמר

בן כלבא שבוע [שהתחרט על נדרו, בלא שידע שזה הוא חתנו]:

איזיל לגביה, אפשר דמפר נדראי

[אלך אליו שמא יתיר לי את נדרי] שהדרתי את בתי מנכסי.

אתא

בן כלבא שבוע

לגביה

רבי עקיבא, וביקש להתיר את נדרו.

אמר ליה

רבי עקיבא לחמיו:

אדעתא דגברא

-

רבה מי נדרת?

לו היית יודע שחתנך יהיה אדם גדול, האם היית נודר?

אמר ליה

בן כלבא שבוע לרבי עקיבא:

אפילו

על דעת שידע חתני

פרק אחד ואפילו

הלכה אחת

לא הייתי מדירה לבתי.

אמר ליה

רבי עקיבא לחמיו:

אנא הוא

חתנך! והתיר לו את נדרו.

נפל

בן כלבא שבוע

על אפיה, ונשקיה

לרבי עקיבא

על כרעיה

[נפל על פניו ונישק את רגלי רבי עקיבא],

ויהיב ליה פלגא ממוניה

[נתן לו את חצי רכושו].

ומוסיפה הגמרא ומספרת:

אף

ברתיה דרבי עקיבא, עבדא ליה לבן עזאי הכי

[אף בתו של רבי עקיבא שנתארסה לבן עזאי עשתה לו כן], שנתקדשה לו על מנת שילמד תורה בישיבה בלא ידיעת אביה.

והיינו דאמרי אינשי

[וזה הוא שאומרים האנשים]:

רחילא

-

בתר רחילא אזלא

[הכבשה הקטנה הולכת אחר אמה].

כעובדי אמה

-

כך עובדי ברתא

[כמעשי אמה כן מעשי בתה].

רב יוסף בריה דרבא, שדריה אבוהי

[שלחו אביו] לאחר נישואיו

לבי רב

לישיבה

לקמיה דרב יוסף

.

פסקו ליה

משפחת הכלה להיות

שית שני

[שש שנים] בישיבה.

כי הוה תלת שני

[לאחר שלש שנים],

מטא מעלי יומא דכפורי

[כשהגיע ערב יום הכפורים].

אמר

רב יוסף בריה דרבא:

איזיל, ואיחזינהו לאינשי ביתי

[אלך לביתי לראות את אנשי ביתי].

כאשר

שמע אבוהי

כי בא בנו,

שקל מנא, ונפק לאפיה

[נטל כלי זין ויצא לקראתו] כאילו בא להלחם עמו, ו

אמר ליה

: האם ב

זוגתך נזכרת!?

איכא דאמרי

שכך

אמר ליה

: האם ב

יונתך

נזכרת!?

איטרוד

נטרדו שניהם באותה מריבה, ו

לא מר

, רבא, האב,

איפסיק

[אכל סעודה המפסקת],

ולא מר

, רב יוסף, הבן

איפסיק

.

מתניתין:

המורדת על בעלה

[בבעלה], ובגמרא יתבאר אם היה המרד בהמנעות מתשמיש או מעשיית מלאכה -

פוחתין לה מכתובתה, שבעה דינרין ב

כל

שבת

[שבוע] שהיא עומדת במרדה, דינר ליום. ואחר כך נותן לה גט, ויוצאת בלא כתובה.

רבי יהודה אומר

: אין פוחתין לה אלא

שבעה טרפעיקין

[יתבאר ערכם בגמרא] בכל שבוע, טרפעיק אחד ליום.

עד מתי

[עד כמה]

הוא פוחת?

-

עד כנגד כתובתה

. עד שיפסידנה כל כתובתה, אבל אינו נוטל מהנכסים של אשתו.

רבי יוסי

חולק ו

אומר

:

לעולם הוא פוחת והולך

, ואף גובה מנכסיה,

עד ש

אפילו

אם תפול לה ירושה ממקום אחר

, זכותו של הבעל להיות

גובה הימנה

, כל זמן מרדה, לפי השיעור ששנינו לעיל.

וכן המורד על אשתו, מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין ב

כל

שבת

[חצי דינר ליום, ואין מוסיפין על השבת]. והן נעשין חוב עליו, לכשיתחייב לתת לה את כל כתובתה.

רבי יהודה אומר: שלשה טרפעיקין

בלבד מוסיפין לה, חצי טרפעיק ליום.

גמרא:

שנינו במשנה: המורדת על בעלה.

והוינן בה:

מורדת ממאי

, ממלאכה או מתשמיש?

רב הונא אמר

: מורדת

מתשמיש המטה

.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר

: מורדת

ממלאכה

.

תנן

במשנתנו:

"וכן המורד על אשתו

". ומשמע שהמרידה שלו היא בדומה למרידה שלה. ואם כן, יש להקשות -

בשלמא למאן דאמר

שהמרידה היא

מתשמיש, לחיי

[ניחא]. שאף מרידת הבעל היא מתשמיש.

אלא למאן דאמר

שהמרידה היא

ממלאכה

, תיקשי:

מי

[וכי]

משועבד לה

הבעל לאשתו לעשות לה מלאכה, עד שנאמר שאם אינו עושה מלאכה מורד הוא באשתו!?

ומשנינן:

אין

, תיתכן מרידה של הבעל מלעשות מלאכה שהוא מחוייב בה כדי לפרנס את אשתו,

ב

בעל ה

אומר

לאשתו

"איני זן, ואיני מפרנס

"!

[אך לפי רש"י, מרידת הבעל הוא בתשלום חיוב המזונות, שהוא צריך ליתן לה כנגד מלאכתה, ולמזונות הרי משועבד הבעל].

ותמהה הגמרא: הרי בעל האומר "איני זן ואיני מפרנס", אינו יכול לעכב את הגט, ולהוסיף על כתובתה!

וה

א

אמר רב: האומר "איני זן, ואיני מפרנס

" -

יוציא, ויתן כתובה!?

ומשנינן:

ו

כי

לאו לאמלוכי ביה בעי

[האם אין צורך להמלך בבעל?]. שהרי אף לדברי רב, אין מחייבין אותו להוציא מיד, אלא משדלין אותו לזון ולפרנס, ובזמן הזה שמחזרים עליו שיחזור בו, מוסיפין לה בכל שבוע כשיעור האמור במשנתנו.

מיתיבי

לרבי יוסי בר חנינא, המפרש "מורדת" ממלאכה, ממה ששנינו בברייתא:

דתניא:

אחת לי

מורדת כשהיא

ארוסה

, שמורדת מלהנשא,

ו

אחת לי מורדת כשהיא

נשואה, ואפילו

אם היתה מורדת בהיותה

נדה, ואפילו

מרדה כשהיא

חולה

,

ואפילו שומרת יבם

, שאינה רוצה להתיבם - כל אלו בכלל "מורדת" הן.

ותיקשי:

בשלמא למאן דאמר

מורדת

מתשמיש

היא,

היינו דקתני

שאף אשה

חולה

, אם מרדה, בכלל מורדת היא, כיון שיכולה היא לסבול תשמיש.