Ketubot 55a — Talmud auf Deutsch

ז.

לשבח

של אלמנה, שאינה גובה את התוספת מן השבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת בעלה, כמו שאינה גובה את עיקר הכתובה ממנו.

ח.

לשבועה

, אם נפרעת היא שלא בפניו, או שעד אחד מעיד שכבר נפרעה, או שהיא באה ליפרע מנכסי יתומים או מנכסים משועבדים, בכל אלו לא תיפרע אף על התוספת אלא בשבועה כמו על העיקר.

ול

שמיטת כספים של

שביעית

, שאינה משמטת את התוספת כמו שאינה משמטת את העיקר.

י.

ולכותב כל נכסיו לבניו

וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, שאיבדה את התוספת כמו את העיקר. יא. ואין דינה

לגבות

את התוספת אלא

מן הקרקע

כמו את עיקר הכתובה.

יב.

ו

אינה גובה אותה אלא

מן ה

קרקע ה

זיבורית

[גרועה], כמו את עיקר הכתובה.

יג.

וכל זמן שהיא

האלמנה

בבית אביה

שלא היו עובדין אותה היתומים ולא זנין אותה, הרי היא גובה את כתובתה עד עשרים וחמש שנים, ואם שתקה יתר על כן, הרי מחלה אותו, ובכל זה דין התוספת כמו העיקר.

יד.

ולכתובת בנין דכרין

, בניה הזכרים שיש לה מבעלה נוטלין אחר מות האב את התוספת מירושת האב, ואין לבנים מאשה אחרת חלק בהם, ובכל זה דינה כמו מנה ומאתים של עיקר כתובתה וכדין הנדוניא שהכניסה לבעלה.

איתמר: כתובת בנין דכרין

, נחלקו בדינה בני פומבדיתא ובני מתא מחסיא:

בני

פומבדיתא אמרי: לא טרפא

בניה הזכרים את הכתובה

ממשעבדי

[אין הם גובים אותה אלא מנכסים שהיו ביד האב בשעת מותו, ולא מנכסים שמכר לאחרים], כי ["בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון]

ירתון

["יירשו" כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון"] -

תנן

[שנינו], וירושה אין גובים ממשועבדים.

בני מתא מחסיא

[שם מקום]

אמרי: טרפא

אף

ממשעבדי

[מקרקעות שמכר האב לאחר נישואיו לאמם], כי אינון

"יסבון

" [יטלו]

תנן

, בלשון בעל חוב שהוא טורף אף מן המשועבדים.

והלכתא: לא טרפא ממשעבדי

, כי

"ירתון" תנן

.

הגמרא מביאה שתי מחלוקות נוספת בין בני פומבדיתא ובני מתא מחסיא בענין כתובה:

אם ייחד לה הבעל

מטלטלי

לגביית כתובתה,

ו

הן

איתנהו בעינייהו

[קיימים ועומדים], הרי היא גובה אותם מן היתומים

בלא שבועה

-

כי אף שאמרו חכמים באשה הבאה ליפרע מנכסי יתומים שלא תיפרע אלא בשבועה, הרי אין הטעם אלא משום דחיישינן שמא נתן לה הבעל צרורות של כספים שתגבה מהן את כתובתה ["צררי אתפסה"], וכאן הרי אלו הן הצררי שהתפיס לה.

ואם

ליתנהו בעינייהו

, אין נמצאים אותם המטלטלין שייחד לה לכתובתה, בזאת נחלקו בני פומבדיתא ובני מתא מחסיא:

בני

פומבדיתא אמרי

: גובה האשה את כתובתה מן הקרקעות

בלא שבועה

, כי מאחר שנאבדו מטלטלים אלו, מסתמא לא התפיס לה הבעל צרורות אחרים של כספים, והרי היא גובה את כתובתה מן הקרקעות כשאר כתובה ובלא שבועה.

ו

בני מתא מחסיא אמרי

: לא תיפרע אלא

בשבועה

.

והלכתא

: לא תיפרע

בלא שבועה

.

ואם

ייחד לה

הבעל לאשתו

ארעא

ועשאה אפותיקי לכתובתה:

אם סיים אותה

בארבעה מצרנהא

[בארבע גבולותיה], הרי זו תיפרע

בלא שבועה

, כי ודאי לא התפיס לה צררי אחרים.

ואם לא סיים אותה אלא

בחד מצרא

:

פומבדיתא אמרי

: אף זו תיפרע

בלא שבועה

.

בני מתא מחסיא אמרי

: זו לא תיפרע אלא

בשבועה

, כי היות ולא סיים אותה בצורה ברורה אינה סומכת על זה, ויש לחוש שהתפיס לה הבעל צררי אחרים.

והלכתא: בלא שבועה

.

אגב מחלוקתם של בני פומבדיתא ובני מתא מחסיא בכתובה, מביאה הגמרא מחלוקת נוספת שביניהם בענין אחר:

אמר

אדם

לעדים: כתבו וחתמו

שטר מתנת קרקע לפלוני

והבו ליה

[תנו לו]:

אם

קנו

העדים

מיניה

[מן הנותן] בקנין סודר את הקרקע לקונה, שוב

לא צריך אימלוכי ביה

[לחזור ולימלך בנותן] אם עומד בדיבורו לכתוב שטר, כי סתם קנין לכתיבה הוא עומד.

ואם

לא קנו מיניה

:

בני

פומבדיתא אמרי: לא צריך אימלוכי ביה

[אין צורך לימלך בנותן קודם הכתיבה].

ו

בני מתא מחסיא אמרי: צריך אימלוכי ביה

.

והלכתא: צריך אימלוכי ביה

.

שנינו במשנה:

רבי אלעזר בן עזריה

אומר: מן הנישואין

גובה את הכל;

מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה:

איתמר

:

נחלקו בפסק ההלכה

רב ורבי נתן

:

חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה

.

וחד אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה

.

סבורה היתה הגמרא שמחלוקתם של רב ונתן היא אם הולכים אחר "אומדנא" שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה, ולפיכך אומרת הגמרא:

תסתיים, דרבי נתן הוא דאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה!

מאחר

דשמעינן ליה לרבי נתן

במקום אחר,

דאזיל בתר אומדנא!

ד

כך

אמר רבי נתן: הלכה כרבי שמעון שזורי

: א.

במסוכן

שאמר כתבו גט לאשתי, שאף על פי שלא אמר "תנו" הרי אלו יכתבו ויתנו, ומשום דאזלינן בתר אומדנא, וודאי לא נתכוין המסוכן לצחק באשתו אלא לכתוב ולתת היתה כוונתו.