Ketubot 35b — Talmud auf Deutsch

ועדיין תמהה הגמרא: לו יהי כדבריך, שהכתוב מתפרש לענין מלקות כשאין בחבלה שוה פרוטה. אבל

סוף סוף

, הרי ההיקש שאתה בא ללמוד על מלקות אלו שהם פוטרים מן הממון, ואף כשלא התרו בו, אין זה משום שהמלקות פוטרות, אלא משום ש

לאו בר תשלומין הוא

, שהרי בהכאה שאין בה שוה פרוטה עסקינן!?

ומשנינן:

לא צריכא

, לא נצרך ההיקש לפוטרו מתשלומי החבלה, כי אכן אין כאן תשלומים, היות שלא חבל בו בשוה פרוטה.

אלא נצרך ההיקש לפטור את המכה - אפילו בשוגג - מתשלומים אחרים, וכגון:

דבהדי דמחייה

[תוך כדי הכאת חבירו],

קרע שיראין דיליה

[קרע את בגדי המשי של חבירו]. ומלמד ההיקש שייפטר מתשלומי השיראין אפילו כשהכה את חבירו בשוגג.

אמר

תמה

ליה רב חייא לרבא

:

ולתנא דבי חזקיה, דאמר: "מכה אדם ומכה בהמה

", הוקשו זה לזה כדי ללמד: מה מכה בהמה לא חילקת לחיוב בין מזיד לשוגג, כך מכה אדם לא תחלוק בו לפטור בין שוגג למזיד - תיקשי:

ממאי ד

" מכה בהמה ישלמנה" בהכאה הנעשית

ב

יום

חול

הוא ד

כתיב

, ובאמת

ליכא לאיפלוגי

, אין מקום לחלק בחיוב תשלומי הבהמה בין שוגג למזיד, היות ואדם המזיק חייב בכל ענין; ומתוך כך אתה למד שכמו כן לענין פטור ממון במכה אדם, אין לחלק בין שוגג למזיד -

והרי

דלמא

שמא במכה הנעשית

ב

יום

שבת

הוא ד

כתיב

"מכה בהמה ישלמנה",

ד

אף

בבהמה גופה איכא לאיפלוגי

, יש לנו לחלק גם במכה בהמה גופא, בין מי שהזיד באיסור שבת למי ששגג בה, שלא חייבה התורה אלא אם שגג בשבת -

ואם תאמר כן, הרי לא תוכל ללמוד שב"מכה אדם" לא חילקת, כיון שאף ב"מכה בהמה" חילקת!

ומשנינן:

לא סלקא דעתך

לפרש את הכתוב "מכה בהמה ישלמנה" במי שהיכה בשבת ובשוגג, כאשר הקשית!

דכתיב

במקרא זה:

"ומכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת

".

והרי

היכי דמי?

באיזה אופן מדבר הכתוב הזה?

אי

ב

דלא אתרו ביה

, אם כן

מכה אדם אמאי יומת

בלי שהתרו בו!?

אלא פשיטא

שהכתוב מדבר ב

דאתרו ביה

-

ואי

תימא ש"מכה בהמה ישלמנה"

בשבת

הוא דכתיב, וכי

מכה בהמה ישלמנה!?

והרי פטור הוא משום קם ליה בדרבה מיניה.

אלא לאו

בהכאה ש

ב

יום

חול

דיבר הכתוב.

כלומר: אין אתה יכול לפרש את תחילת המקרא שעשה איסור מיתה בשוגג, שהרי סוף הפסוק מורה, שאת חיוב המיתה שכתוב זה מדבר עליו, במזיד הוא עשה, ובהכרח שהרישא של הפסוק מדברת במי שלא עשה חיוב מיתה כלל. ואם כן, בכל אופן חייב הוא. ויכולים אנו להקיש לו מכה אדם

, שייפטר מן הממון בכל ענין.

וכאן שבה הגמרא לדברי רבה שבדף לד א:

אמר ליה רב פפא לאביי

:

לרבה, דאמר

לעיל בדעת רבי מאיר:

חידוש הוא שחידשה תורה בקנס

, ולכן

אף על גב

דמיקטיל

הרי הוא

משלם

, ואינו נפטר משום "קם ליה בדרבה מיניה" -

מתניתין

משנתנו, ששנינו בה: אלו נערות שיש להן קנס, הבא על אחותו -

כמאן מוקים לה

רבה, ולא תיקשי הא "אין לוקה ומשלם", וכקושיית הגמרא בתחילת הסוגיא לעיל לב א!?

אי

מפרש לה רבה

כרבי מאיר

, הסובר "לוקה ומשלם", וכפי שפירש ריש לקיש [לעיל לב ב] את משנתנו -

הרי

קשיא

סיפא של משנתנו, ששנינו בה: הבא על

בתו

הרי הוא פטור מקנס. כי לדעתו של רבה בדעת רבי מאיר, אין אומרים בקנס "קם ליה בדרבה מיניה"!?

אי

מפרש לה רבה למשנתנו

כרבי נחוניא בן הקנה

, שאף הוא סובר "לוקה ומשלם" -

הרי אם כן, שמשנתנו כרבי נחוניא היא -

קשיא

קושיא אחרת, על מה ששנינו "הבא על

אחותו

[וכל שאר חייבי כריתות] הרי הוא משלם קנס". כי לדעתו של רבי נחוניא אין חייבי כריתות חייבים בקנס, היות שחיוב הכרת פוטרו מן התשלומין, וכמבואר לעיל ל א, שמשנתנו אינה כרבי נחוניא בן הקנה!?

ו

אי

יתרץ רבה את משנתנו שהיא סוברת

כרבי יצחק

, הסובר שחייבי כריתות אין לוקין, וחולקת על המשנה במכות המחייבת מלקות באחותו, ולכן כשבא על חייבי כריתות כאחותו הרי הוא משלם קנס -

הרי עדיין

קשיא

הרישא של משנתנו, ששנינו בה: הבא על ה

ממזרת

הרי הוא משלם קנס.

ובממזרת הכל מודים שיש מלקות, ותיקשי: והא "אין לוקה ומשלם"!?

הניחא אי

רבה

סבר לה כרבי יוחנן

, שחייבי מלקיות שוגגין חייבין לשלם ממון,

הוא

רבה

נמי מתרץ לה

למשנתנו

כרבי יוחנן

, שפירשה [לעיל לב ב] בדלא אתרו ביה, ולכן משלם קנס, הן בבא על אחותו והן בבא על הממזרת.

אלא אי סבר

לה רבה

כריש לקיש

, הפוטר אף חייבי מלקיות שוגגין מן תשלומין, אם כן,

היכי מתרץ לה

רבה למשנתנו, מאחר שאינו יכול לפרשה כאחד משלשת התירוצים שנאמרו לעיל על קושיא זו!?

ומסקינן:

על כרחך

, רבה

כרבי יוחנן סבירא ליה

, והוא מפרש את משנתנו בדלא אתרו ביה.

וכאן שבה הגמרא לדברי ריש לקיש, הסובר שחייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין:

אמר

שאל

ליה רב מתנא לאביי

:

לריש לקיש, דאמר: בפירוש ריבתה תורה

חייבי מלקיות כחייבי מיתות

, שאף הן פטורין מן התשלומין כשהיו שוגגין -

מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא בן הקנה?

מי הוא התנא ששנה בכמה משניות חיוב תשלומין בחייבי כרת [ודלא כרבי נחוניא הפוטר חייבי כריתות מן התשלומין] ולא פטר אותם משום שהם חייבים מלקות, וחייבי מלקיות פטורין מן התשלומין -

שהרי - לדעתו של ריש לקיש - אין אתה יכול לומר שאותן משניות עוסקות בחייבי מלקיות שוגגין [וכפי שיפרש רבי יוחנן את אותן המשניות], היות ואף חייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין!?

ומפרשינן לאותן משניות כאחד משני התנאים הבאים:

אי רבי מאיר

הן - הסובר לוקה ומשלם.

אי רבי יצחק

הן - הסובר אין מלקות בחייבי כריתות.

תנו רבנן

:

א.

עריות, ושניות לעריות

, אם בא עליהן,

אין להן לא קנס

של אונס

ולא פיתוי

.

כלומר: ולא קנס שעל ידי פיתוי, ותתבאר פיסקא זו בגמרא.

ב.

הממאנת

, שהיא יתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה נישואין דרבנן, והיא יוצאת ממנו אף בלא גט אלא על ידי מיאון בנישואיו בעלמא -

אין לה לא קנס ולא פיתוי

, אם תיבעל לאחר שמיאנה, שהרי בחזקת בעולה היא מאחר שניסת לאיש.

ג.

איילונית

שאין לה נערות, אלא או קטנה היא או בוגרת -

אין לה לא קנס ולא פיתוי

, שאין קנס של אונס ומפתה אלא בנערה [לדעת התנא של הברייתא הזו].

ד.

והיוצאת משום שם רע

, שהוציא עליה בעלה והביא עדים שזינתה תחתיו בעודה ארוסה,

אין לה לא קנס ולא פיתוי

.

כך סבורה היתה הגמרא לפרש, והיא מקשה על זה לקמן, ומפרשת את הפיסקא הזו.

מפרשת הגמרא את כל פיסקאות הברייתא:

א. עריות ושניות לעריות אין להן קנס:

מאי "עריות

" ששנינו בברייתא,

ומאי "שניות לעריות

"?

לעיל כט ב נחלקו שמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא, בדין קנס בנשים האסורות לו, ואין אני קורא בהן "ולו תהיה לאשה":

דעת שמעון התימני: לא מיעטה התורה מן הקנס אלא אותן נשים שאין לו בהן הויה [קידושין], היות ואמרה תורה "ולו תהיה לאשה".

דעת רבי שמעון בן מנסיא: כל אשה שאין ראוי הוא לקיימה ולקיים בה "ולו תהיה לאשה", הרי היא ממועטת מחיוב קנס כשבא עליה.

דעת משנתנו: הן מי שבא על חייבי לאוין שקדושין תופסין לו בהן, והן מי שבא על חייבי כריתות שאין קדושין תופסין לו בהן, הרי הוא חייב בקנס.