Ketubot 19b — Talmud auf Deutsch

ואמר רב ששת בריה דרב אידי: שמע מינה מד

ברי

רב כהנא

ש

עדים שאמרו "אמנה היו דברינו", אין נאמנין.

מאי טעמא? כיון דעולה הוא, אעולה לא חתמי!

וכשאמרו חתמנו אינם נאמנים להרשיע את עצמם .

אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו! משום שנאמר: "אל תשכן באהליך עולה".

במערבא משמיה דרב אמרי

: מהו דכתיב -

"אם און בידך הרחיקהו"? זה שטר אמנה ושטר פסים,

שמעיקרן שקר הם, ולכן נקראו "און".

"ואל תשכן באהלך עולה"

-

זה שטר פרוע,

שעכשיו הוא עולה, אבל מעיקרא היה אמת.

ואמרינן: ל

מאן דאמר

שאסור להשהות

שטר פרוע, כל שכן

שאסור להשהות

שטר אמנה.

ומאן דאמר

שאסור להשהות

שטר אמנה,

אבל שטר פרוע לא

אסר, משום

דזמנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא.

[כדי לגבות שכר הסופרים] ומתוך כך נשאר אצלו גם לאחר מכן.

ומערבא משמיה דרב חולקים וסוברים שהיה עליו להזהר שלא להשהותו.

אבל לכולי עלמא מה שמשאירו אצלו כדי לגבות פשיטי דספרא אינו פשיעה .

אתמר

בבית המדרש:

ספר

תנ"ך

שאינו מוגה

עד מתי מותר להשהותו?

אמר רבי אמי: עד ל' יום מותר לשהותו, מכאן ואילך אסור לשהותו! משום שנאמר

-

"אל תשכן באהליך עולה".

אמר רב נחמן: עדים שאמרו

-

"אמנה היו דברינו"

[כלומר, לא הלוהו כלום, אלא כתבנו לו כדי שאם יצטרך ללות ילוה ממנו, ושיעבד לו את נכסיו מעכשיו, כדי שלא יהיה השטר - שטר מוקדם],

אין נאמנין.

וכן אם אמרו -

"מודעא היו דברינו"

[אם היה שטר מכר, ואמרו העדים החתומים בו, שהמוכר מסר מודעה בפנינו וגילה לנו את אונסו, והכרנו בו שהיה אנוס],

אין נאמנין.

ואפילו אם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר, אינם נאמנים, משום ש"לא אתי על פה ומרע לשטרא" .

מר בר רב אשי אמר

: אם אמרו -

"אמנה היו דברינו", אין נאמנין.

אך אם אמרו -

"מודעא היו דברינו" נאמנין.

מאי טעמא?

משום ש

האי

כלומר "מודעה היו דברינו" -

ניתן ליכתב,

ואין שום מעשה רשעות בכתיבת מודעה, ולכך נאמנים לומר "מודעה היו דברינו". וסבר ש"אתי על פה ומרע לשטרא", משום שיש להם מיגו דמזויף.

והאי

כלומר, "אמנה היו דברינו" -

לא ניתן ליכתב,

שהרי אסור לכתוב שטר אמנה, ועולה הוא, ואינם נאמנים לומר שחתמו על עולה.

בעא מיניה רבא מרב נחמן

: אם אמרו

"תנאי היו דברינו",

כלומר, חתמנו על השטר, אך היה בו תנאי נוסף שעדיין לא התקיים,

מהו,

האם נאמנים?

וצדדי הספק: שמא,

מודעא ואמנה, היינו טעמא

שאינם נאמנים, משום -

דקא עקרי ליה לשטרא,

ולא אתי על פה ומרע לשטרא,

והאי נמי

אינו נאמן משום ד

קא עקר לשטרא.

או דלמא, תנאי

-

מילתא אחריתי היא!

ואין זה נחשב כעקירת השטר, ולכך יהיו נאמנים .

אמר לו

רב נחמן:

כי אתו לקמן

בעלי דינים

לדינא,

ויש עדים שהיה תנאי ביניהם,

אמרינן להו: זילו קיימו תנאייכו, ו

אחר כך

חותו לדינא,

משום שתנאי מלתא אחריתא, ונאמנים העדים לומר "תנאי היו דברינו" .

עוד הסתפקה הגמרא: מה הדין בגוונא ש

עד

אחד

אומר

שהיה

תנאי, ועד

אחד

אומר, אינו תנאי.

האם התקיים השטר בכהאי גוונא?

אמר רב פפא

: התקיים השטר! משום ש

תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי,

כיון שלפי שניהם היה השטר כשר,

והאי

עד

דקאמר

שהיה

תנאי, הוה ליה

עד א

חד, ואין דבריו של אחד

נחשבים

במקום שנים.

ולכן אינו יכול לעקור את השטר שחתמו עליו שניהם.

ומקשינן:

מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: אי הכי, אפילו

אם

תרוייהו

אומרים שהיה תנאי

נמי

אינם נאמנים לעקור את השטר, כיון שהעידו שהיה שטר כשר, אינם יכולים לחזור ולהגיד שהיה תנאי?

אלא

ודאי הטעם שנאמנים לומר "תנאי היה דברינו", משום ש

אמרינן

-

הני, למיעקר סהדותייהו קאתו!

ולא נתקיים השטר כלל כל עוד שלא התקיים התנאי, וכיון שתנאי מלתא אחריתי היא, ואינם עוקרים את השטר לגמרי, כמו במודעה ואמנה, נאמנים. משום שעדות בפני עצמה היא.

והכא נמי

האי

עד אחד שאמר שהיה תנאי,

נמי למיעקר סהדותיה קאתי,

וממילא לא נתקיים השטר כל עוד שלא יתקיים התנאי, כיון שחתום בו רק עד אחד.

ומסיימת הגמרא:

והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע,

שאם אמר עד אחד שהיה תנאי, לא התקיים השטר עד שיקיימו את התנאי.

תנו רבנן: שנים

שהיו

חתומין על השטר, ומתו. ובאו שנים מן השוק, ואמרו: "ידענו שכתב ידם הוא, אבל אנוסים היו, קטנים היו, פסולי עדות היו

", הרי אלו נאמנים.

ואם יש עדים אחרים

שכתב ידם הוא זה, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר,

כגון

משטר שקרא עליו ערער

[שטען אדם שהיה מזוייף], והיו חתומים עליו שני עדים הללו,

והוחזק בבית דין

שזהו כתב ידם -

אין אלו נאמנין

לפסול את השטר.

ומקשינן:

ו

כי

מגבינן ביה כבשטרא מעליא?! ואמאי?!

הלא

תרי ותרי נינהו!

עידי השטר הרי שנים הם, והעדים הפוסלים אותם תרי הם כנגדם, והיה לנו להשאיר את הממון בחזקתו מספק!

ומתרצינן:

אמר רב ששת

-

זאת אומרת, הכחשה

שהכחישום בתרי ותרי, כ

תחלת הזמה היא!