Keritot 25a — Talmud auf Deutsch

אמר רבי ינאי: גבול

לזמן איסורה

שמעתי בה, ושכחתי

מהו.

ונסבין חברייא למימר: ירידתה לנחל איתן אוסרתה.

אמר רב המנונא: מנא אמינא לה

שנאסרת העגלה מחיים?

דתנן: השוחט

אותו ואת בנו ביום אחד והיו בהן

פרת חטאת, ושור הנסקל, ועגלה ערופה

-

רבי שמעון פוטר

ממלקות,

וחכמים מחייבין

.

בשלמא לדידי, דאמינא

דנאסרת העגלה כבר

מחיים, בהא פליגי רבי שמעון ורבנן

:

דרבי שמעון סבר

, לשיטתו, ד

שחיטה שאינה ראויה

להתיר לאכילה

לא שמה שחיטה,

והכא אין שחיטת העגלה מתירתה לאכילה שהרי היא אסורה מחיים, ולכן אינו לוקה עליה משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

ורבנן אמרי: שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה,

ולכן לוקה עליה משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

אלא אי אמרת

שנאסרת רק

לאחר עריפה

-

אמאי פטר רבי שמעון?

והא

שחיטה הראויה

לאכילה

היא!? וכי תימא, סבר רבי שמעון

כי בדין

עגלה

ערופה נאמר שגם

בשחיטה

היא

כשרה

לכפר, וכמו בעריפה, ולכן היא נאסרת בשחיטתה לאכילה.

והתנן

: דבר ה

כשר בפרה

אדומה -

פסול בעגלה ערופה

. ודבר ה

פסול בפרה

-

כשר בעגלה ערופה

. וכדמפרש ואזיל:

פרה

אדומה -

בשחיטה כשרה, בעריפה פסולה

.

עגלה

ערופה -

בעריפה כשרה, בשחיטה פסולה!

אישתיק

רבה.

לבתר דנפק

רב המנונא,

אמר

רבה:

מאי טעמא לא אמינא ליה

לרב המנונא,

דרבי שמעון

פליג על האי תנא וק

סבר: עגלה בשחיטה כשירה.

ורב המנונא אמר לך: לא נשתמיט תנא דנשמעינן עגלה בשחיטה כשרה, דתימא רבי שמעון היא!?

אמר רבה: מנא אמינא לה

שאינה נאסרת מחיים?

מדתנן

במשנתנו, בענין אשם תלוי שנודע לפני שחיטה שלא חטא:

עגלה ערופה אינה כן,

אלא: אם נודע מי ההורג

עד שלא נערפה

-

תצא ותרעה בעדר!

ואי אמרת

דנאסרה כבר

מחיים

-

אמאי תצא ותרעה בעדר?

הא איתסרא לה מחיים!?

ומשני רב המנונא:

תני

במשנתנו: אם

עד שלא נראית לעריפה

, שעדיין לא הורדה אל הנחל נודע ההורג.

ומקשי רבה:

אימא סיפא

: אם

משנערפה

נודע מי ההורג -

תקבר במקומה!

ולדבריך עוד לפני שנערפה היא אסורה!?

ומשני רב המנונא:

תני

: אם

משנראית לעריפה

, שהורדה לנחל, נמצא ההורג, תקבר במקומה .

ומקשי רבה:

אם כן

דאיירי שרק הורדה לנחל ועדיין לא נערפה, ובכל זאת היא כבר נאסרת, ואפילו אם נודע עתה מי הוא ההורג דינה בקבורה,

אימא סיפא

, דאמרינן דהטעם הוא מכיון

ש

עגלה ערופה

על הספק

היא

באה מתחלה,

ולכן -

כיפרה ספיקה והלכה לה!

ואי מחיים

איירי, ובשעת הורדתה ועוד לפני כפרתה היא נאסרת, הרי

עדיין לא כיפרה ספיקתה!?

ומשני רב המנונא:

תנאי היא

דאיפלגו אי נאסרת מחיים או רק משנערפה. דתנא דבי רבי ישמעאל פליג אתנא דמתניתין וקסבר שנאסרת מחיים.

דתניא

[ולגירסת רש"י: דתנא דבי רבי ישמעאל]:

נאמר

"

מכשיר

", אשם מצורע, המוציאו מכלל "מחוסר כיפורים" ומכשירו להכנס למקדש,

ו

נאמר "

מכפר

", שאר חטאות ואשמות הבאים לכפר על חטא,

בפנים

העזרה.

ו

כמו כן

נאמר

גם "

מכשיר

", ציפורי מצורע המכשירים אותו להכנס למחנה ישראל,

ו

"

מכפר

", שעיר המשתלח ועגלה ערופה,

בחוץ

.

מה

"

מכשיר

"

ו

"

מכפר

"

האמור בפנים עשה בו

הכתוב

מכשיר כמכפר,

שדין אשם מצורע שוה לדין שאר חטאות ואשמות,

אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ

, [מכשיר - ציפורי מצורע. מכפר - שעיר המשתלח ועגלה ערופה],

עשה

בהם הכתוב

מכשיר כמכפר

שכולם נאסרים מחיים. שהרי שעיר המשתלח, שהוא קדשים, פשיטא שאסור מחיים. [ועיין בספר זכרון שמואל לגר"ש רוזובסקי עמוד שע שהאריך בביאור השיטה שירידתה לנחל אוסרתה].

מתניתין:

רבי אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה!

והוא היה נקרא

"

אשם חסידים

".

אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום

, חוץ מאחר יום כיפורים יום אחד

.

אמר: המעון הזה,

[נשבע בבית המקדש]:

אילו היו מניחין לי

חכמים להביא,

הייתי מביא

אשם תלוי אף למחרת יום הכיפורים

, אלא

, ש

אומרים לי

החכמים -

המתין עד שתכנס

[

לבית

]

הספק

, וביום הזה אין ספק שאינו זקוק לכפרה, שהרי אתמול כיפר עליו יום הכיפורים .

וחכמים אומרים: אין מביא אשם תלוי אלא

כשהוא מסתפק

על

דבר חטא

שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים

-

חייבין להביא לאחר יום הכיפורים

את החטאות ואת האשמות.

וחייבי אשמות תלויין

-

פטורין

27 .

שעל ענינם מכפר יום הכיפורים .

מי שבא בידו ספק עבירה ביוה"כ

עצמו,

אפילו עם חשיכה

, לפני סוף היום -

פטור

מאשם תלוי

,

לפי

שכל

חלק מ

היום מכפר

29 .

האשה

היולדת ספק נפל,

שיש עליה

חובה להביא

חטאת העוף ספק, ועבר עליה יוה"כ

-

חייבת להביא לאחר יום הכיפורים

.

מפני שהיא

, חטאת העוף הבאה על הספק,

מכשרת לאכול בזבחים

, ומבעלדי ההכשר היא אינה יכולה לאכול בזבחים.

חטאת העוף הבאה על הספק, אם משנמלקה נודע

שלא ילדה -

תקבר.

גמרא:

והוינן בה:

מאי טעמא דרבי אליעזר

דאמר אדם מביא אשם תלוי בכל יום?

ומבארינן: כי

אי סלקא דעתיך

דאשם תלוי

חובה היא,

אם כן, לכי

מתיידע ליה

שחטא -

אמאי מייתי חטאת?

והא כבר איתכפר ליה באשם התלוי שחייבתו תורה להביא כדי להתכפר, לדבריך.

אלא, שמע מינה

ד

נדבה היא

ולא בא לכפרה .

ורבנן

סברי, רק

עולה ושלמים הוא דאתו בנדר ונדבה, אבל חטאת ואשם

-

חובה נינהו, ו

אילו

אשם תלוי היינו טעמא דמייתי מקמי דמתיידע ליה,

כדי

להגן עליו

בינתיים מן הייסורין עד שיוודע לו ויביא חטאת

, דהתורה חסה על גופן של ישראל.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: דילמא אשם תלוי

מדהקילה בו תורה להביאו אפילו על ספק, נימא שהרי הוא

כעולה ושלמים, מה עולה ושלמים דאתו בחובה ואתו בנדבה, אשם תלוי נמי דאתי בחובה אתי נמי בנדבה!?

אמר ליה

רב אשי:

עולה ושלמים עיקר

ענינם -

בנדבה כתיבי,

אבל

אשם תלוי עיקר

ענינו

בחובה כתיב.