Keritot 19b — Talmud auf Deutsch

והוינן בה:

מתעסק דמאי? אי דחלבים

: כגון שהיו לפניו חתיכות חלב ושומן, והכיר איזו היא חתיכת שומן, ונתכוון לקחת אותה, והסיט מבטו ובלי משים לקח את החלב, ואכלו [בניגוד לשוגג דהיינו שנתכוון לחתיכה זו עצמה אלא שסובר שהיא של שומן],

ועריות

: כגון שהיו אשתו ואחותו עמו בבית, ונתכוון לבוא על אשתו, ונשמטה אשתו ולא ידע, ובאה אחותו במקומה [ושוגג היינו שנתכוון לאחותו אלא שסבור שהיא אשתו].

אי אפשר לומר כן! דהא באכילת חלב ובאיסור עריות הוא

חייב

אפילו במתעסק

שכן נהנה?!

[הלכך חשיב בכוונה. רש"י סנהדרין סב, ב, ד"ה שכן] .

ומתרצינן:

אלא, מתעסק בשבת

ד

פטור

הוא המתעסק הנלמד מ"בה"!

דאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות חייב

-

שכן נהנה. מתעסק בשבת

-

פטור!

מאי טעמא? "מלאכת מחשבת" אסרה תורה

בשבת, דהיינו שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה . [אבל רבי אליעזר לא סבר האי דרשא דרב נחמן ד"מלאכת מחשבת" אלא יליף לה מ"בה". ולא הביאה הגמרא הא דרב נחמן אלא משום דהוא אמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור. רש"י בע"א].

ומבארינן באיזה אופן הוא נחשב למתעסק בשבת:

לרבא, משכחת לה: כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר.

לאביי, משכחת לה: כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר. דאיתמר: נתכוון להגביה את התלוש

שנפל לתוך ערוגת הירק

וחתך את המחובר

-

פטור. מאי טעמא? דהא לא איכוון לשום חתיכה

אלא להגבהה והוי ליה מתעסק .

אבל נתכוון

לחתוך את התלוש וחתך את המחובר

פליגי בה אביי ורבא.

אביי אמר: חייב, דהא איכוון לשום חתיכה.

רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא

אלא לחתיכת תלוש, שהוא היתר .

שנינו במשנה:

אמר רבי יוסי לא נחלקו

על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר: מקצת מלאכה עשה היום ומקצת עשה למחר.

תניא: אמר להן רבי יוסי: דקדקתם אחרי!

כלומר נצחתם אותי!

ומבארינן:

מאי אמרי ליה

חכמים איזה תשובה השיבו לו, עד

דאמר להו

רבי יוסי:

דקדקתם אחרי?!

הכי אמרי ליה: הגביה

חפץ

בין השמשות

שבין שבת ליוה"כ והוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים באופן שהיה החפץ מונח בקצה רה"י סמוך לרה"ר -

מהו?

דהשתא נעשית המלאכה ברגע אחד ולא יתכן לומר שאת מקצתה הוא עשה היום ומקצתה למחר אלא או כולה נעשתה היום או כולה למחר. ואם כן, הרי אפשר דבכי האי גוונא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע בעושה מלאכה בין השמשות, שבין שבת ליום הכפורים, ומדוע אמרת שלא נחלקו בבין השמשות?!

ועל זה

אמר להו: דקדקתם אחרי!

ומקשינן:

ונימא להו

רבי יוסי לחכמים: גם בזה אפשר ש

מקצת הגבהה היתה מהיום ומקצתה למחר,

שהרי בכל עשיית דבר יש שהיה מועטת?

ומתרצינן:

הכי נמי קאמר להו: דקדקתם אחרי

וחשבתם לנצח אותי,

ולא העליתם בידכם כלום!

שהרי כאמור גם בזה יתכן שמקצתה תיעשה היום ומקצתה למחר .

ומקשינן:

ולרבי יוסי,

הרי אפילו באופן שנעשתה מקצת המלאכה היום ומקצתה למחר, יש לחייב אליבא דרבי אליעזר על גמר המלאכה ביום השני. שהרי

גמר

ה

מלאכה, לרבי אליעזר, הא שמענא ליה דמחייב

ואפילו אין בה שיעור מלאכה שלימה. ואם כן, רבי אליעזר דמתניתין, דמחייב חטאת אפילו כשאינו יודע על איזה חטא עבר, סובר דהעושה מלאכה בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך, שהרי בין אם גמר המלאכה היה בשבת ובין אם היה ביוה"כ הוא חייב. ומדוע אמר רבי יוסי דלא נחלקו בבין השמשות?

דתנן: רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה

בתחלת אריגת הבד או שמוסיף חוט

אחד

בלבד

על האריג,

על הבד שהיה כבר ארוג במקצת -

חייב

. הרי שרבי אליעזר מחייב על גמר מלאכה בלבד, אעפ"י שאין בה שיעור.

ומתרצינן:

אמר רב יוסף: רבי יוסי אליבא דרבי אליעזר הכי מתני: רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה, ו

המוסיף באריגה

שנים על האריג

-

חייב.

שאין הטעם של רבי אליעזר משום גמר מלאכה אלא השיעור הרגיל של אריגה הוא שני חוטין בלבד. ובתחלת האריגה צריך לארוג שלשה חוטין, שבפחות מזה אין האריגה מתקיימת. ואם כן, עדיין יש לומר בכל מלאכה שמא מקצתה נעשתה היום ומקצתה למחר, ואינו חייב עליה משום שלא היה שיעור מלאכה באף אחד משני הימים.

שנינו במשנה:

אמר רבי יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי.

תניא: אמר רבי יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי. שנאמר

בפרשת אשם תלוי "ואם נפש

כי תחטא

ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה -

ולא ידע,

ואשם" ודרשינן

פרט לזה שידע שחטא

אלא שאינו יודע במה חטא, שאינו מביא אשם תלוי.

אמר לו רבי שמעון

: אדרבה

זהו שמביא אשם תלוי!

כלומר שבזה עיקר אשם תלוי [רבינו גרשום]

שנאמר "ועשה

["ועשתה"

\- רש"ש]

ולא ידע",

דמשמע שודאי עשה אלא -

וזה, לא ידע במה עשה! אבל

מי ש

ספק אכל חלב ספק לא אכל

-

צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו!

והוינן בה:

מאי הוי עלה

האם מחייב רבי שמעון אשם תלוי בספק אכל ספק לא אכל?

תא שמע

: תניא:

חטא ולא ידע במה חטא,

וכגון שהיו לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהם בשוגג ואינו יודע איזה אכל.

או ספק חטא ספק לא חטא

שהיו לפניו חלב ושומן ואכל אחד מהם ואינו יודע איזה -

מביא אשם תלוי!

ומסקינן לראיה:

מאן שמענא ליה דאמר חטא ואין ידוע במאי חטא מביא אשם תלוי? רבי שמעון

הוא.

וקא תני: ספק חטא ספק לא חטא

-

מביא אשם תלוי! שמע מינה, סבירא ליה לרבי שמעון: ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי.

שנינו במשנה:

רבי שמעון ורבי שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו ... אם כן מה תלמוד לומר "אשר חטא"

-

פרט למתעסק!

אמר רב נחמן אמר שמואל: מתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה. מתעסק בשבת פטור!

מאי טעמא?

מלאכת מחשבת אסרה תורה.

אמר ליה רבא לרב נחמן: והא תינוקות

כדמפרש להלן,

דכי מתעסק דמי. ותנן: מי שהיו לו שני תינוקות

שצריך למול אותם.

אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת. ושכח ומל את

התינוק

של אחר השבת בשבת. רבי אליעזר מחייב חטאת

שהרי חילל שבת במילה זו שאינה מצוה ולא דוחה שבת.

ורבי יהושע פוטר

כדמפרש ואזיל.

והרי מוהל זה הוא "מתעסק", שנתכוון למול תינוק זה שהגיע זמנו ומל תינוק אחר שלא הגיע זמנו [בניגוד לשוגג שהוא כשנתכוון למול תינוק זה עצמו אלא שסבר שהגיע זמנו].

ו

עד כאן לא פטר רבי יהושע אלא משום דקסבר: טעה בדבר מצוה

שחשב שהוא עושה מצוה במילה זו כי טעה וסבר שזה התינוק שזמן מילתו היום

ו

אעפ"י ש

לא עשה מצוה, פטור

מחטאת.

אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה,

וכגון שנתכוון ללקוט תאנה זו וליקט אחרת,

אפילו רבי יהושע מחייב!

וקשיא לרב נחמן אמר שמואל דפוטר את המתעסק בשבת, מחטאת?

אמר לו

רב נחמן:

הנח לתינוקות!

ששם חייב אפילו המתעסק ד

הואיל ומקלקל בחבורה,

העושה חבורה בשבת באופן שאין בה תיקון אלא קלקול,

חייב

משום מלאכת חובל, למרות שבכל מלאכות שבת פטור המקלקל אלא אם כן יש תיקון באותה מלאכה [הטעם מבואר בשבת קו, א]. הלכך,

מתעסק בחבורה

נמי

חייב!

והיינו שבין מקלקל ובין מתעסק הפטור שלהם הוא מצד "מלאכת מחשבת", ופטור זה לא נאמר בחבלה. [שיטמ"ק אות י']. ומילה [שלא במקום מצוה] נמי חיובה משום עושה חבורה, שלא נאמר בה הפטור של "מלאכת מחשבת" .

איתיביה רב יהודה לשמואל

דאמר מתעסק בשבת פטור: תנן במתניתין:

אמר רבי יהודה: אפילו מתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות. רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

והא הכא דמתעסק הוא. ורבי יהושע נמי לא קא פטר אלא מן מינא למינא,

שנתכוון למין זה ובסוף עשה את המלאכה במין אחר.

אבל בחד מינא,

כגון ששתיהן תאנים שחורות

אפילו רבי יהושע מחייב

דלא הוי מתעסק, שהרי נתכוון ללקוט תאנים ואכן ליקט תאנים. ואילו לדבריך, אפילו באותו מין פטור, שהרי אתה אומר שהטעם הוא משום "מלאכת מחשבת", ומשמע שצריך שיתכוון למלאכה זו עצמה?

אמר ליה

שמואל לרב יהודה:

שיננא!

[כינוי לרב יהודה לפי שהיה שנון].

שבוק מתניתין, ותא אבתראי!

שאתרצה לך לפי שיטתי, דלעולם מתעסק פטור לדברי הכל, ואפילו בחד מינא. ומתניתין לאו במתעסק מיירי, אלא

הכא במאי עסקינן: כגון שאבד "מלקט" מלבו!

שנשכח מלבו מה היתה כוונתו,

כגון נתכוון ללקט ענבים, ושכח, וסבור תאנים בעינא

ללקוט,

והלכה ידו על הענבים

וליקטן בלא כוונה [וכן מלבנות לשחורות].

דרבי אליעזר סבר

: אעפ"י שלא נעשתה מחשבתו שלמעשה חשב על התאנים בשעת הלקיטה, מכל מקום,

הרי נעשתה בקשתו,

שהיה צריך לענבים, ומראש היה רצונו בלקיטתם, ודי בכך להתחייב חטאת.

ורבי יהושע סבר: הרי לא נעשתה

גם

בקשתו ו

גם

מחשבתו,

דתרווייהו בעינן לחיוב חטאת וכאן הרי לא נעשתה מחשבתו. [ולגבי פטור זה של "לא נעשתה מחשבתו" אכן יש לחלק בין חד מינא לתרי מיני ואף רבי יהושע יחייב כששכח והלכה ידו על תאנים אחרים מאותו מין, אבל בפטור של "מלאכת מחשבת" אין לחלק, ואפילו בחד מינא פטור, תוד"ה הכא] .