Gittin 79a — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

היתה עומדת על ראש הגג

שלה,

וזרקו לה

הבעל את הגט לשם,

כיון שהגיע

הגט

לאויר הגג, הרי זו מגורשת,

ואפילו אבד הגט אחר כך.

היה

הוא

עומד

מלמעלה

על הגג שלו,

והיא מלמטה

בחצר שלה,

וזרקו לה

לתוך החצר,

כיון שיצא

הגט

מרשות הגג

לתוך אויר החצר, אף על פי

שנמחק או נשרף

קודם הגיעו לארץ,

הרי זו מגורשת,

שכבר קבלה את הגט קודם שאבד.

גמרא:

והוינן בה: האיך היא קונה את הגט באויר הגג?

והא לא מינטר!

אינו משתמר שם, שהרוח מעיפה אותו ואין סופו לנוח בארץ. וגם אם הרוח לא תעיף אותו אלא יקרה דבר אחר, כגון שהכלב יאכל אותו או הגשם ימחוק אותו באויר, אין לה להיות מגורשת שהרי אויר שאין סופו לנוח אינו קונה. ומתרצינן:

אמר רב יהודה אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן

והגט נכנס בין מחיצות המעקה והרוח אינה יכולה להעיף אתו משם.

עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר: הכא,

כשהגיע הגט

בפחות משלשה

טפחים

סמוך לגג, עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג, כגג דמי,

והרי הוא כאילו נח ממש על הגג, ולכן קנתה האשה את הגט שם.

שנינו במשנה:

הוא מלמעלה והיא מלמטה,

וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת.

והוינן בה:

והא לא מינטר

הגט בעודו באויר מעל חומות החצר [שהגמרא סברה שהגג גבוה מחומות החצר], שהרוח עלולה להעיף אותו מחוץ למחיצות החצר, והוי אויר שאין סופו לנוח, ומדוע היא מגורשת כאשר נמחק או נשרף הגט לפני שנח בחצר?

ומתרצינן:

אמר רב יהודה אמר שמואל

: כאן מדובר

כגון שהיו מחיצות התחתונות

של החצר

עודפות על העליונות,

שהן גבוהות יותר מהמעקה של הגג, כך שמיד כאשר יצא מרשות הגג, הוא נכנס לבין מחיצות החצר, והוא משתמר שם.

וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על הע ליונות.

וכן אמר עולא אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות העליונות עודפות על התחתונות.

אמר ליה רבי אבא לעולא

: משנתנו, האומרת שאויר החצר קונה כמו החצר עצמו,

כמאן

היא? בהכרח, שהיא

כרבי, דאמר

לגבי שבת, שהזורק מרשות הרבים שבצד זה לרשות הרבים שממול ורשות היחיד באמצע, חייב חטאת על הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד, משום

ש"קלוטה כמי שהונחה" דמיא.

דבר הקלוט באויר רשות, הרי הוא כמונח בארץ. ולכן הוא חייב שתי חטאות, שכאילו עקר מרשות הרבים ועשה הנחה ברשות היחיד, ואחר כך עקר מרשות היחיד, והניח ברשות הרבים. וגם כאן הגט שנמצא קלוט באויר החצר, נחשב כאילו הונח בארץ.

אמר ליה

רבי אבא לעולא:

אפילו תימא

משנתנו

כרבנן.

כי אפשר לומר, ש

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי,

ולא סברי "קלוטה כמי שהונחה" דמיא,

אלא לענין

חיוב משום מלאכת הוצאה ב

שבת.

אבל הכא,

בקנין חצר,

משום אינטורי הוא

שהחצר משמרת מה שבתוכו עבור הבעלים, ולכן היא נחשב כידו,

והא קא מינטר,

גם באויר נשמר החפץ, ולכן דינו של אויר החצר הוא כחצר עצמה.

וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: כמאן כרבי דאמר: קלוטה כמי שהונחה דמיא?

אמר ליה

רבי אסי:

אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא משום אינטורי הוא והא קא מי נטר.

שנינו במשנה: כיון שיצא מרשות הגג

נמחק

או נשרף הרי זו מגורשת.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו

אלא שנמחק

הגט

דרך ירידה,

כשהתחיל לרדת לתוך החצר, לאחר שזרקו כלפי מעלה, מעבר למעקה של הגג.

אבל נמחק דרך עליה,

בעודו נזרק כלפי מעלה, אף על פי שיצא מרשות הגג לרשות החצר, והוא נמצא בין מחיצות החצר העודפות על מעקה הגג,

לא

הוי מגורשת.

מאי טעמא?

משום

דמעיקרא, לאו למינח קאי,

שלא נקרא "נתינה" כאשר הגט נמצא בדרך סילוקו מרשותה של האשה אלא כשהוא בדרך הנחתו לבוא לרשותה.

שנינו במשנה: או

נשרף

הרי זו מגורשת.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שקדם הגט לדליקה,

שהדליקה פרצה רק לאחר שהגט הגיע לרשות החצר. אבל אם

קדמה דליקה לגט,

שהדליקה פרצה כבר לפני כן, לא הוי מגורשת.

מאי טעמא?

משום

דמעיקרא לשריפה קאזיל.

מלכתחילה עמד להישרף ולא היה סופו לנוח בחצר.

אמר רב חסדא: רשויות חלוקות בגיטין.

בעל שהשאיל לאשתו מקום בחצרו לצורך קבלת הגט, איננו אומרים שהוא אינו מקפיד וכוונתו להשאיל לה גם את ביתו וגגו, אלא רק את החצר בלבד השאיל.

אמר ליה רמי בר חמא לרבא: מנא ליה לסבא,

רב חסדא,

הא?

אמר ליה

רבא:

מתניתין,

משנתנו

היא!

דקתני:

היתה עומדת על ראש הגג, וזרקו לה, כיון שהגיע גט לאויר הגג, הרי זו מגורשת.

והוינן בה:

במאי עסקינן?

אילימא בגג דידה וחצר דידה,

שהגג והחצר שניהם היו שייכים לאשה, אם כן,

למה לי

שיגיע הגט

לאויר הגג?

שהרי כבר לפני כן נכנס לאויר החצר שלה.

אלא

שמא תאמר שמדובר

בגג דידיה וחצר דידיה,

ששניהם היו של הבעל, אם כן

כי הגיע

הגט

לאויר הגג, מאי הוי?

שהרי הגג שלו, ומדוע היא מגורשת?

אלא, פשיטא

שמדובר

בגג דידה וחצר דידיה,

שהגג שלה והחצר שלו, ולכן צריך שיגיע הגט לאויר הגג.

אימא סיפא

דמתניתין:

הוא מלמעלה והיא מלמטה, וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף, הרי זו מגורשת.

ואי בגג דידה וחצר דידיה, אמאי מגורשת?

והרי הגט נכנס לחצר של הבעל?

אלא,

על כרחך,

בגג דידיה וחצר דידה.

שהגג שלו [שאם היה שלה למה צריך שיצא הגט מרשות הגג] והחצר שלה. ולכן היא מתגרשת באויר החצר.

ועדיין יקשה שאינו דומה הרישא לסיפא. שהרי

רישא בגג דידה וחצר דידיה, וסיפא בגג דידיה וחצר דידה?

אלא לאו,

מדובר

דאושלה,

שהשאיל לה הבעל

מקום

בשטח ביתו לקבלת הגט.

דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי

אינשי.

שרק אותו מקום שהשאיל לה בפירוש הוא התכוון להשאיל ולא יותר. ולכן, ברישא מדובר שהבעל השאיל לה את הגג ואילו החצר נשארה ברשותו. ובסיפא מדובר שהשאיל לה את החצר והגג נשאר ברשותו.

והרי זו ראיה לדברי חסדא.

אמר ליה

רמי בר חמא לרבא: אין מכאן ראיה, כי

מידי איריא.

וכי יש הכרח להעמיד שהרישא וסיפא מדברים באופן אחד?

דלמא, הא כדאיתא, והא כדאיתא.

כל אחד מדברת באופן אחר האמור בה.

רישא, בגג דידה וחצר דידיה, סיפא גג דידיה וחצר דידה.

ולעולם יתכן לומר, שכאשר אדם משאיל מקום לאשתו לצורך קבלת הגט הוא אינו מקפיד דוקא על אותו מקום אלא הוא מתכוין להשאיל לה את כל המקומות השייכים לו, לצורך קבלת הגט.

אמר רבא: שלש מדות בגיטין.

בשלשה מקרים מצינו שיש הבדל בין הלכות גיטין לשאר איסורים שבתורה:

א.

הא דאמר רבי

בהלכות שבת:

קלוטה כמי שהונחה. ופליגי רבנן עליה.

הני מילי

שרבנן אינם סוברים קלוטה כמי שהונחה, רק

לענין שבת. אבל הכא,

בגיטין, מודים רבנן כמו ששנינו במשנתנו, שאויר החצר קונה את הגט לאשה. כי כל הענין שחצר קונה לאדם,

משום אינטורי הוא,

שהיא משמרת לו כל מה שבתוכה.

והא מינטר.

הרי גם בתוך האויר הוא משתמר.

ב.

והא דאמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד

בתוך החצר

ובראשו טרסקל,

בראש הקנה היה סל,

וזרק

בשבת חפץ מרשות הרבים,

ונח על גביו

של הסל,

אפילו הסל גבוה מאה אמה, חייב

חטאת משום הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד,

לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע

כל האויר שמעל רשות היחיד יש עליו שם רשות היחיד [בניגוד לאויר רשות הרבים, שרק עד גובה עשרה טפחים דינו כרשות הרבים].

הני מילי

שגם מעל מחיצות החצר נחשב כמונח בתוך החצר, רק

לענין שבת, אבל הכא

בגיטין, אם היה קנה נעוץ בתוך חצר של האשה גבוה מעל מחיצות החצר, וזרק לה הבעל גט ונח שם, אינה מגורשת. כי הטעם שחצר קונה לאשה

משום אינטורי הוא, והא לא מינטר.

כי מאחר שהוא מונח במקום הגבוה מהמחיצות שסביב החצר, הרוח מעיפה אותו מחוץ לחצר ואינו משתמר שם. וחצר שאינה משתמרת אינה קונה לאדם משום שאינה דומה ל"ידה".