Gittin 68b — Talmud auf Deutsch

נפקא

[יצאה] האלמנה,

איחננא ליה

[התחננה בפניו] שלא יתחכך בצריף להפילו.

כפא לקומתיה מיניה

[כפף את קומתו מהצריף] לצד אחר, והתרחק בעובי כתפיו מהבית.

איתבר ביה גרמא

[נשברה לו לאשמדאי עצם].

אמר

אשמדאי

היינו דכתיב: "ולשון רכה תשבר גרם"

[

משלי כה, טו

]

,

שעל ידי לשון רכה שחננה מענה רך, נשברה העצם שלי.

חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא, אסקיה לאורחיה

[ראה אשמדאי עוור שהיה תועה בדרך, העלהו על הדרך הנכונה].

חזא רויא דהוה קא טעי באורחא, אסקיה לאורחיה

[ראה אשמדאי שיכור שהיה תועה בדרך, העלהו על הדרך הנכונה].

חזא חדוותא דהוו קמחדי לה

[ראה אשמדאי שמחה של חתונה שהיו שמחים בו],

בכה.

שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא: עביד לי מסאני לשב שני

[שמע לאדם אחד שהיה אומר לסנדלר: עשה לי נעלים שיהיו טובים לשבע שנים],

אחיך

[צחק]

.

חזא ההוא קסמא דהוה קסים

[ראה קוסם אחד שעושה קסמים],

אחיך

[צחק]

.

כי מטא להתם, לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי

[כשהגיעו לירושלים, לא הכניסוהו אצל שלמה המלך עד אחרי שלשה ימים].

יומא קמא

[יום ראשון]

אמר להו: אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה

[מדוע לא רוצה אותי המלך שאבוא אליו]?

אמרו ליה: אנסיה מישתיא

[היה אנוס ולא יכול לראותך מחמת השתיה], ששתה יותר מדאי.

שקל לבינתא אותיב אחברתה

[לקח אשמדאי לבינה ושם על חברתה].

אתו

[באו]

אמרו ליה לשלמה

מה שעשה אשמדאי.

אמר להו

שלמה המלך,

הכי אמר לכו

[כך רמז לכם]:

הדור אשקיוה

[חזרו והשקוהו] את המלך.

למחר אמר להו

אשמדאי:

ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה

[ומדוע לא רוצה אותי המלך שאבוא אליו]?

אמרו ליה: אנסיה מיכלא,

שאכל יותר מדאי.

שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא

[לקח אשמדאי לבינה שהיתה מונחת על גבי חברתה, והורידה לארץ].

אתו

[באו]

אמרו ליה לשלמה

מה שעשה אשמדאי.

אמר להו

שלמה המלך:

הכי אמר לכו

[כך רמז לכם]:

נגידו מיניה מיכליה

[הרחיקו ממנו מאכלו].

לסוף תלתא יומי

[שלשה ימים]

עייל לקמיה

[הכניסו את אשמדאי לפני המלך].

שקל קניא ומשח ארבעה גרמידי ושדא קמיה

[לקח אשמדאי קנה ומדד בו ארבע אמות וזרק לפניו].

אמר ליה

לשלמה המלך:

מכדי, כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ד' גרמידי

[הרי כשימות האדם אין לו בעולם אלא ארבע אמות] של קבר,

השתא, כבשתיה לכולי עלמא, ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי

[עכשיו כבשת כבר את כל העולם, ולא שבעת עד שכבשת גם אותי!?]

אמר ליה

שלמה המלך:

לא קא בעינא מינך מידי

[איני רוצה ממך דבר],

בעינא דאיבנייה לבית המקדש, וקא מיבעי לי

שמירא

[רצוני רק לבנות את בית המקדש, ואני צריך תולעת שמיר].

אמר ליה

אשמדאי:

לדידי לא מסיר לי

[לי עצמי לא נמסר] השמיר, אלא

לשרא דימא מסיר ליה

[לשרו של הים נמסר] השמיר,

ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה

[ואינו מוסר את השמיר אלא לתרנגול הבר שהוא נאמן לו בשבועתו] כשנשבע לו להחזירו לו.

ומאי עבד ביה

[ומה עושה בו] תרנגול הבר?

ממטי ליה לטורי דלית בהו

[מביא אותו להרים שאין בהם]

ישוב

של זרעים ואילנות להתפרנס שם.

ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא

[ומניח את השמיר על שן ההר, וההר מתבקע] מעט כמין חריץ,

ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב

[ולוקח ומביא זרעים מאילנות וזורק שם בחריץ, וגדלים שם אילנות להתפרנס מהם].

והיינו דמתרגמינן

[וזהו שאנו מתרגמים]:

"

דוכיפת" -

נגר טורא

[חותך הרים] [ויקרא יא, יט].

בדקו

שלוחי שלמה המלך עד שהיו בקיאים היכן יש קן של דוכיפת שהוא תרנגול הבר, ומצאו

קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני

[שיש לו אפרוחים],

וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי

[וחיפו את הקן בזכוכית בהירה].

כי אתא, בעי למיעל, ולא מצי

[כשבא התרנגול רצה להכנס לקן ולא היה יכול].

אזל אייתי שמירא ואותביה עלויה

[הלך והביא את השמיר, והושיבו על הזכוכית] כדי שתיבקע.

רמא ביה קלא

[הרים שלוחו של שלמה את קולו על התרנגול], נבהל התרנגול ו

שדייה

[והפיל את השמיר].

שקליה

[לקח השליח את השמיר].

אזל

[הלך] התרנגול, כשראה שלקחו את השמיר,

חנק נפשיה אשבועתיה

[חנק עצמו, על שלא קיים את שבועתו] שלא החזיר את השמיר לשרו של ים.

אמר ליה בניהו

לאשמדאי:

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא, אסיקתיה לאורחיה

[מדוע כשראית את אותו עוור שתועה בדרך, העלת אותו על הדרך הנכונה]?

אמר ליה

: משום ש

מכרזי עליה ברקיעא

[שמכריזים עליו בשמים]

דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי

[ומי שיעשה לו נחת רוח יזכה לחיי העולם הבא].

ועוד שאלו:

ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא, אסיקתיה לאורחיה

[ומדוע כשראית את אותו שיכור שתועה בדרך, העלת אותו על הדרך הנכונה]?

אמר ליה

: משום ש

מכרזי עליה ברקיעא

[שמכריזים עליו בשמים]

דרשע גמור הוא, ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא

[ועשיתי לו נחת רוח כדי שיאכל את שכר עולם הבא שלו] בעולם הזה.

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא, בכית

[מדוע כשראית את השמחה של החתונה בכית]?

אמר ליה

: כי

בעי מימת גברא בגו תלתין יומין

[ידעתי שצריך החתן למות בתוך שלושים יום],

ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין

[ותצטרך האשה לחכות שלוש עשרה שנה, עד שיגדל אחי בעלה היבם הקטן, ויגיע לגיל שלוש עשרה שיוכל לחלוץ לה, ולהתירה להנשא].

מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין, אחיכת

[מדוע כששמעת את אותו אדם שאמר לסנדלר: עשה לי נעליים לשבע שנים, צחקת]?

אמר ליה

: משום ש

ההוא שבעה יומי לית ליה, מסאני לשב שנין בעי

[שאותו אחד אפילו שבעה ימים אין לו לחיות, והוא רוצה נעליים לשבע שנים].

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים, אחיכת

[מדוע כשראית את אותו קוסם שהיה עושה קסמים, צחקת]?

אמר ליה

: משום

דהוה יתיב אבי גזא דמלכא

[שהיה יושב על אוצר המלך], והיה טמון שם הרבה זהב וכסף,

לקסום מאי דאיכא תותיה

[שיעשה קסם לדעת מה שיש תחתיו, והוא לא עשה זאת].

תרחיה גביה עד דבנייה

[עיכבו שלמה המלך את אשמדאי אצלו, עד שגמר לבנות]

לבית המקדש.

יומא חד הוה קאי לחודיה

[יום אחד היה עומד שלמה המלך עם אשמדאי לבדו].

אמר ליה

לאשמדאי:

כתיב: "

אל מוציאו ממצרים

כתועפות ראם לו"

[במדבר כד ח], שלהקב"ה יש תועפות ראמים למשלחתו, וליפרע פורענות בשליחותו.

ואמרינן: "כתועפות"

-

אלו מלאכי השרת, "ראם"

-

אלו השדים.,

מאי רבותייכו מינן

[מה גדולתכם מאיתנו], שנשתבח הקב"ה בכם?

אמר ליה

אשמדאי:

שקול שושילתא מינאי, והב לי עיזקתך, ואחוי לך רבותאי

[הורד את השלשלת ממני, ותן לי את טבעתך, ואראה לך את כוחי].

שקליה לשושילתא מיניה, ויהיב ליה עיזקתיה

[הוריד ממנו שלמה המלך את השלשלת, ונתן לו את טבעתו].

בלעיה

[בלע אשמדאי את הטבעת],

אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא

[הניח כנף אחד שלו בשמים וכנף אחד בארץ].

פתקיה

[זרק את שלמה המלך משם] מהלך

ארבע מאה פרסי.

על ההיא שעתא

[על אותה עת]

אמר שלמה

המלך בקהלת:

"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש"

[שם א ג],

"וזה היה חלקי מכל עמלי"

[שם ב, י].

מאי "וזה"

היה חלקי?

רב ושמואל

נחלקו בדבר.

חד אמר

: "זה",

מקלו

שנשאר בידו.

וחד אמר: גונדו

[לבושו].

היה

שלמה המלך

מחזר על הפתחים. כל היכא דמטא, אמר

[לכל מקום שהגיע היה אומר]

"אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים".

[קהלת א, יב].

כי מטא גבי

[כשהגיע אצל] ה

סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה, בחדא מילתא לא סריך

[הרי שוטה אינו נדבק לומר כל הזמן אותו דבר שטות]. ואם כן,

מאי האי

[מה הוא ענין זה] שאדם זה אומר כל הזמן "הייתי מלך" ואינו אומר שום דבר שטות אחר, אולי יש ממש בדבריו?

אמרו ליה

הסנהדרין

לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה

[האם המלך ביקש אותך אליו]?

אמר להו: לא.

שלחו להו למלכוותא

[לנשות המלך]:

קאתי מלכא לגבייכו

[האם המלך בא אצלכן]?

שלחו להו: אין, קאתי

[כן, הוא בא].

שלחו

הסנהדרין

להו

[להן]:

בידקו בכרעיה

[ברגליו] האם הם כרגליו של בן אדם, או שרגליו הן של שד, לפי שרגליו של שד דומות לרגליים של תרנגולים.

שלחו להו

: אינו בא יחף אלא

במוקי קאתי

[באנפילאות (בנעלי בד, גרבים) הוא בא],

וקא תבע להו בנידותייהו

[והוא תובע אותן לבא עליהן בזמן נידתן],

וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה

[והוא תובע גם את בת שבע אמו].

כיון שכך, הבינו שאין זה שלמה המלך אלא אשמדאי מלך השדים,

אתיוה לשלמה, והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה

[הביאו את שלמה המלך ונתנו לו טבעת ושלשלת שחקוק עליה]

שם

המפורש.

כי עייל חזייה, פרח

[כשנכנס שלמה המלך, ראה אותו אשמדאי, וברח].

ואפילו הכי

שאשמדאי ברח מפניו,

הוה ליה

[היה לו] לשלמה המלך

ביעתותא מיניה

[פחד ממנו].

והיינו דכתיב: "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות"

[

שיר השירים ג, ז - ח

]

.

רב ושמואל

נחלקו האם חזר שלמה המלך למלוך אחר כך.

חד אמר: מלך ו

אחר כך נעשה

הדיוט,

ולא חזר למלוך.

וחד אמר: מלך ו

נעשה

הדיוט ו

אחר כך שוב

מלך.

חוזרת הגמרא לדון בענין סגולות ורפואות שונות:

לדמא דרישא

[לדם שבראש] כאב הראש הבא מחמת דם,

תרופתו:

ליתי

[יקח]

שורבינא

[ארז]

ובינא

[וערבה]

ואסא דרא

[והדס לח]

וזיתא

[וזית]

וחילפא

[וצפצפה]

וחילפי דימא

[וערבות ים]

ויבלא

מין עשב,

ולישלוקינהו בהדי הדדי

[ויבשל אותם יחד],

ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא

[וישפוך שלוש מאות כוסות מן התבשיל הזה על צד זה של הראש, ושלוש מאות כוסות על צד זה של הראש].

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליתי ורדא חיורא דקאי בחד דרא

[יקח ורד בהיר שכל עליו גדלים רק מצד אחד] זה למעלה מזה,

ולישלקיה

[ויבשל אותו],

ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא

[וישפוך שישים כוסות על צד זה של הראש, ושישים כוסות על צד זה של הראש].

לצליחתא

[לכאב חצי הראש], תרופתו:

ליתי תרנגולא ברא

[שיקח תרנגול הבר],

ולישחטיה בזוזא חיורא

[וישחטנו בדינר של כסף צרוף], ושיזוב הדם של בית השחיטה

אההוא גיסא דכייב ליה

[על ראשו בצד שכואב לו].

ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה

[ויזהר מהדם שלא יכנס לעיניו ויעוור אותו],

וליתלייה בסיפא דבבא

[ויתלה את התרנגול השחוט במזוזות הפתח],

דכי עייל חייף ביה, וכי נפיק חייף ביה

[שכשהוא נכנס מתחכך בו, וכשהוא יוצא מתחכך בו].