Gittin 62b — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

ה

בעל שעשה שליח כדי למסור גט לאשתו, בין אם

אומר

לשליח בלשון

"התקבל"

וזכה ב

גט זה לאשתי,

ובין

א

ם אומר לו בלשון

"הולך" גט זה לאשתי,

אינו אלא שליח להולכה.

ולפיכך:

אם רצה

הבעל,

לחזור

בו ולבטל את הגט -

יחזור,

כל זמן שלא הגיע הגט ליד האשה.

כיון שהגט הוא חוב לאשה , ואי אפשר לזכות לה את הגט שלא מדעתה , ולכן כל זמן שלא הגיע הגט לידה עדיין אינה מגורשת, ויכול הבעל לחזור בו.

אבל

האשה ש

מינתה שליח לקחת את הגט מהבעל, ו

אמרה

לשליח בלשון "

התקבל

וזכה

לי גיטי

בשבילי", ונתן הבעל את הגט לשליח, הדין הוא ש

אם רצה

הבעל

לחזור

בו מהגט -

לא יחזור,

שהואיל והאשה עשתה אותו שליח לקבלה, נעשית ידו כידה, וכשמסר הבעל את הגט ליד השליח, הרי הוא כאילו הגיע הגט ליד האשה.

והואיל ואם הבעל מוסר את הגט לשליח לקבלה אינו יכול לחזור בו, אין לו תקנה לחזור בו, אלא אם כן מסרב הבעל מסרב לשליחות זו של האשה, וממנה את השליח כרצונו.

לפיכך, אם אמר לו הבעל

לשליח לקבלה:

אי

איפשי

[אין רצוני]

שתקבל

ותזכה

לה

את הגט,

אלא

רק

הולך

את הגט

ותן לה,

שתזכה האשה בגט רק כשיגיע לידה, רק אז, היות ועקר בזה את השליחות לקבלה ועשאו שליח להולכה,

אם רצה

הבעל

לחזור

בו, לפני שהגיע הגט ליד האשה -

יחזור,

כמו ששנינו לעיל בשליח להולכה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר

: לא רק האומרת "התקבל", אלא

אף האומרת

לשליח בלשון:

טול לי גיטי,

כוונתה שיהא שליח לקבל את הגט עבורה,

ולפיכך

אם רצה

הבעל

לחזור

לאחר שהגיע הגט לידי השליח -

לא יחזור,

כי גם לשון זו משמעותו היא, שהאשה עשאתו שליח להיות ידו כידה.

גמרא:

שנינו במשנה: בעל הממנה שליח להוליך גט לאשתו בלשון "התקבל" ו"והולך", יכול לחזור בו.

ודנה הגמרא עתה בשאלה האם לשון "הולך" הוא כ"זכה", או לאו, ולעיל [יד א] הביאה הגמרא מחלוקת בדבר.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי

: יש לדייק מהמשנה, כי

טעמא

שיכול הבעל לחזור בו הוא משום

דלא שויתיה איהי

[שלא מינתה האשה את השליח] להיות

שליח לקבלה

[ואילו הבעל לא יכול למנות שליח לקבלה, שהרי הגט הוא חוב לאשה, ואי אפשר לזכות לאדם על ידי אחר, שלא מדעתו, דבר שהוא חוב לו, ולכן יכול הבעל לחזור בו].

הא

אם קודם מינוי הבעל,

שויתיה איהי

[מינתה אותו האשה] להיות עבורה

שליח לקבלה,

יש לנו לדייק מלשון המשנה שאף אם הבעל אומר לשליח בלשון "הולך", בכל זאת, אם

רצה לחזור

-

לא יחזור,

כי אין לשון זאת עוקרת את דברי האשה.

שמע מינה

[משמע מכאן] לפשוט את המחלוקת לעיל [יד א] שלשון

"הולך", כ"זכי" דמי.

ולכן כשמינתה האשה את השליח לקבלה, ואמר לו הבעל בלשון "הולך" הגירושין, הם חלים מיד במסירת הגט מהבעל לשליח.

ודחינן:

לא,

אין להוכיח מכאן שהאומר "הולך" כאומר לו "זכי" דמי. כי

לעולם אימא

[יכול אני לומר]

לך,

שלשון

"הולך", לאו כ"זכי", דמי.

ואין לדייק מהמשנה שאם מינתה האשה את השליח לקבלה, הגט חל מיד, ואפילו אם אמר לו הבעל בלשון "הולך". אלא, משנתנו סוברת שאם אמר הבעל לשליח בלשון "הולך", הוא עוקר את שליחות האשה, ועושהו שליח הולכה בלבד.

והטעם שהמשנה לא נקטה באופן זה, ולא חידשה שלשון "הולך" עוקר את השליח מלהיות שליח קבלה, הוא משום שהמשנה העדיפה להשמיענו חידוש אחר, באופן שהאשה לא מינתה אותו לשליח.

ו"התקבל גט לאשתי" איצטריכא ליה,

להשמיענו חידוש באופן שהאשה לא מינתה אותו לשליח.

דסלקא דעתך אמינא, הואיל

והאשה לא מינתה אותו לשליח,

ו

ה

בעל

שמינה אותו בלשון "התקבל",

לאו בר שויה

[אינו בר מינוי]

שליח לקבלה הוא,

אלא רק בר מינוי שליח הולכה, והוא הרי לא מינה את השליח בלשון הולכה, הייתי חושב לומר, כי

אף על גב דמטא

[שמגיע]

גיטא לידה

של האשה עצמה

לא להוי גיטא,

שהרי מינוי של הבעל לשליח אינו תקף, ואין זו שליחות כלל.

קא משמע לן ד"התקבל והולך" קאמר.

שאדם יודע שאין הוא יכול למנות שליחות לקבלה, והתכוון למנותו שליח להולכה, ולכן כשהגיע גט לידה הרי היא מגורשת.

ואגב חידוש זה הביאה המשנה, גם אופן שעשה הבעל שליח בלשון הולך. וכך כוונת המשנה לומר: בין שאמר הבעל בלשון "קבלה", בין שאמר בלשון "הולכה", נעשה שליח להולכה.

ומנסה הגמרא להביא ראיה לדין "הולך כזכי" מהמשך המשנה.

תנן

במשנתנו:

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי", אם רצה לחזור

-

לא יחזור.

מאי לאו,

האם לא הולך דין זה על שני הלשונות שאמר לו הבעל ברישא של המשנה,

לא שנא אקבלה,

אם אמר לו הבעל בלשון

קבלה, לא שנא אהולכה,

אם אמר לו הבעל בלשון

הולכה,

אחרי שמינתה אותו האשה שליח לקבלה, הדין שלא יחזור.

ושמע מינה ש"הולך" הוא כ"זכי", ואין הבעל עוקר בלשון "הולך" את השליח מלקבל את הגט בתור שליח קבלה של האשה.

ודחינן:

לא,

הדין של הסיפא, שאם האשה עשתה את השליח לקבלה, הרי מתגרשת מיד במסירת הגט לשליח, מדובר רק

אקבלה,

באופן שגם הבעל אמר בלשון קבלה.

תא שמע

ממה שנינו בהמשך המשנה:

לפיכך, אם אמר לו הבעל

לשליח האשה "

אי איפשי

[אין רצוני]

שתקבל

ותזכה

לה, אלא הולך ותן לה", אם רצה

הבעל

לחזור

-

יחזור.

ומוכח מהמשנה,

טעמא

שיכול הבעל לחזור, ואין היא מגורשת מיד בקבלת השליח, דווקא משום

דאמר "אי איפשי

שתקבל לה".

הא

אם

לא אמר "אי איפשי",

משמע, שאפילו אם אמר "הולך", אינו עוקר את שליחות האשה, והרי הוא שליח לקבלה, ו

אם רצה לחזור

-

לא יחזור.

שמע מינה: "הולך" כ"זכי" דמי!

ודחינן: אין ראיה מכאן. כי

דילמא

אין לשנות כאן בסיפא "הולך" ותן לה, אלא המשנה מדברת בבעל שאמר

ב

לשון

"הילך",

שודאי הכוונה שלו לומר "הילך כמו שאמרה האשה", ולכן, אם לא אמר הבעל "אי אפשי", הרי הוא שליח קבלה.

ועתה הגמרא עוברת לדון בעצם דין השליחות בגט:

דין שליחות בגט נלמד מהפסוק "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו" [דברים כד א].

ואם כן

פשיטא,

כי

איש

-

הוי

יכול הוא להיות

שליח

של הבעל

להולכה

-

שכן בעל

הוא ה

מוליך

את ה

גט לאשתו,

ובדבר שהוא עצמו כשר, גם שלוחו כשר.

ו

כן פשוט לנו כי

אשה הויא,

יכולה להיות

שליח לקבלה

-

שכן אשה

עצמה

מקבלת

את

גיטה מיד בעלה.

אבל יש להסתפק:

האם

איש

יכול להיות שליח

לקבלה,

לזכות בגט עבור האשה.

ו

האם

האשה

יכולה להיות שליח

להולכה,

להוליך את הגט עבור הבעל לידי האשה.

מאי

[מהו הדין], האם אומרים כיון שהבעל אינו בר קבלה, גם שאר זכרים אינם בני קבלה לזכות בגט עבור האשה, או לא. וכמו כן הספק לענין שליחות להולכה באשה .

ומנסה הגמרא לפשוט את הספק ממשנתנו:

תא שמע

ממה ששנינו במשנתנו:

האומר

לשלוחו

"התקבל גט זה לאשתי", או

שאמר

"הולך גט זה לאשתי",

הדין הוא,

אם רצה

הבעל

לחזור

בו מהגט -

יחזור,

שהשליח נהיה שליח להולכה בלבד.

ואם

האשה שאמרה

לשליח

"התקבל לי גיטי",

הדין הוא ש

אם רצה

הבעל

לחזור

בו מהגט -

לא יחזור,

שהשליח נהיה שליח קבלה, ומיד בקבלתו מתגרשת האשה.

מאי לאו

[האם לא מדובר]

בחד שליח

[באותו שליח] בשני המקרים,

ושמע מינה

שאותו שליח ה

כשר לקבלה כשר

גם

להולכה.

ודחינן:

לא.

אפשר לפרש שמדובר במשנתנו

בשני שלוחין

שונים, והשליח להולכה היה איש זכר, והשליח לקבלה היתה אשה.

תא שמע

ממה שנינו בסיפא:

לפיכך, אם אמר לו הבעל

לשליח ששלחה האשה לקבל עבורה את גיטה:

אי איפשי

[אין רצוני]

שתקבל

ותזכה

לה, אלא הולך ותן לה, אם רצה

הבעל

לחזור

בו מהגט

יחזור,

שהרי הפך את השליח לשליח הולכה,

והא הכא, דחד שליח הוא,

שהרי לאותו שליח שאמרה לו האשה "התקבל", אמר לו הבעל אי אפשי שתהא שליח לקבלה, אלא תהא שליח להולכה.

ושמע מינה

שאותו שליח ה

כשר לקבלה, כשר

גם

להולכה.

וכיון שלעיל הסתפקה הגמרא שני ספיקות. א. האם האיש יכול להיות שליח קבלה. ב. האם האשה יכולה להיות שליח הולכה,

פשוט מינה

ממשנה זו לאחד מהספיקות.

כי אפשר לומר שהמשנה מדברת באיש, שכשר גם לקבלה, ואפשר לומר שהמשנה מדברת באשה שכשרה גם להולכה.

אבל יותר מסתבר לפשוט מהמשנה ש

איש הוי

גם

שליח לקבלה,

מאשר לפשוט מהמשנה שאשה כשרה גם להולכה,

שכן

מצינו באיש אופן שמקבל גט, שהרי

אב מקבל גט לבתו קטנה

במקומה, וזה נלמד מכך שהתורה זיכתה לאב לקבל את קדושיה בפסוק "ויצאה חנם אין כסף", וכתוב "ויצאה והיתה" להקיש קדושין לגיטין, ולומדים מכך שכמו קידושי הקטנה הם לאביה כך גט הקטנה הוא לאביה. והיות ומצינו אופן שהאיש מקבל גט, לכן מסתבר שגם בשליחות הוא כשר.

ואם כן, יש לפשוט מהמשנה רק באיש, שכשר גם לקבלה.

אבל ב

אשה,

האם היא יכולה להיות גם שליח

להולכה,

עדיין

תיבעי לך, מאי?

אמר רב מרי, תא שמע

ממה ששנינו במשנה לעיל [דף כג]:

אף הנשים

השונאות את האשה

,

כגון חמותה ובת חמותה, צרתה ויבמתה ובת בעלה,

שאין נאמנות לומר

על אשה ש

מת בעלה

מפני שחשודות להזיק לה -

נאמנות "להביא" את גיטה

מהבעל.

והתם,

ודאי שליחות

הולכה היא,

שהרי נאמנות "להביא את גיטה".

שמע מינה שאשה יכולה להיות שליח להולכה .

אמר רב אשי: מסיפא

של המשנה שם

נמי שמע מינה

שאשה יכולה להיות שליח להולכה.

דקתני סיפא: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נח תם.

ואוקימנא

[והעמדנו] לעיל בפרק ראשון, שמדובר

ב

שליחות

הולכה,

מזה שצריכה האשה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", והתקשנו בזה, שהרי משעה שהגיע גט לידה היא מגורשת, ומדוע צריכה היא לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ותירצנו שמדובר באופן שאמר לה הבעל שתהיה שליח להולכה עד שתבא לשם, ואם כן עדיין לא נתגרשה, ומשום כך צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".

שמע מינה

שהאשה נעשית גם שליח להולכה.

איתמר

: אם אמרה האשה לשליח

"הבא לי גיטי",

ומשמעות הדברים שרק משעה שיבוא הגט לידה יחולו הגירושין.

ו

השליח בא ואמר לבעל:

"אשתך אמרה התקבל לי גיטי",

ומשמעות הדברים שמיד כשיזכה השליח בגט - תתגרש.

והוא

[הבעל]

אמר

לשליח:

הילך

את הגט, שיחול

כמה שאמרה.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה, אינה מגורשת.

ומוכיחה הגמרא מדברי רב נחמן בשם רב:

שמע מינה,

שהבעל

אדיבורא דידיה

של השליח

קא סמיך,

וכוונת הבעל כדברי השליח, שיעשה שליח לקבלה ולזכיית הגט עבור האשה, ולא שליח להולכת הגט מידי הבעל לידי האשה. וכיון שהאשה לא מינתה אותו לשליח לקבלה , אינה מתגרשת כשהשליח מקבל את הגט מידי הבעל, וגם אינה מתגרשת כשהיא מקבלת את הגט מידי השליח, כיון שהוא לא היה שליח להולכה, וחסר במסירת הבעל לידי האשה.

דאי

[שאם] נאמר שהבעל

אדיבורא דידה

[של האשה]

קא סמיך,

וכוונת הבעל כדברי האשה ולא כדברי השליח, וכך פירוש הדברים שאמר לשליח: אני איני יודע מה אמרה לך, אלא אמסור לך את הגט כמו שאמרה לך האשה.

אם כן, היה צריך להיות הדין ש

מכי מטי

[שכאשר מגיע]

גיטא לידה מיהא, תיגרש!

שהרי גם הבעל עשה את השליח לשליח הולכה.

ונפשוט מדברי רב נחמן את האיבעיא שנסתפקו בה במסכת בבא מציעא [פרק השוכר את האומנין] האם המשלח סומך על דברי השליח או לא.

אמר רב אשי: הכי השתא!?

וכי אפשר לפשוט מדברי רב נחמן בשם רב שהבעל סומך על דברי השליח?