Gittin 35b — Talmud auf Deutsch

ושמנום

[הערכנו את כל אלו]

בחמשה מנה

.

ולכשתבא

האשה

לידכם

בבבל,

הגבוה את השאר

שנותר עדיין מחוב כתובתה!

הרי מצינו להדיא, שאף גרושה נודרת כדי לגבות את כתובתה. וקשיא לשמואל דאמר: אבל גרושה משביעין אותה!?

אמר רב אשי

: לא קשיא, כי לעולם, אין הגרושה נודרת. והתם לאו גרושה היתה, אלא אלמנה,

וההוא

גט האמור שם,

גט יבמין הוה!

כלומר: נפלה האשה ליבום לפני אחי בעלה, וקם אחד מהאחין ונתן לה גט, ופסלה ליבום מכל האחין, [ואף שמן התורה אין זיקת יבום נפקעת בגט אלא בחליצה בלבד, מועיל מדרבנן גט זה, לאוסרה ביבום על כל אחי המת], והיות ונאסרה על כולם, באה היא לגבות כתובתה מנכסי בעלה הראשון.

שנינו במשנה:

התקין רבן גמליאל הזקן: שתהא נודרת

ליתומים כל מה שירצו, וגובה כתובתה:

אמר רב הונא: לא שנו

שגובה את כתובתה על ידי נדר,

אלא ב

שעדיין

לא ניסת

בשנית.

אבל

אם כבר

ניסת

לאחר, ובאה לגבות את כתובתה,

אין מדירין אותה

, כי היות ונישאת, אינה חוששת לידור, אף אם כבר נפרעה את כתובתה, לפי שסומכת על כך שבעלה יפר לה את נדרה.

והיות ואין הנדר מועיל לה, אין היא גובה כתובתה כלל, שהרי אין משביעין את האלמנה; ורב הונא סובר כרב, שאין משביעין אותה אפילו חוץ לבית דין, ואין לה במה לגבות את כתובתה.

והוינן בה: והרי אם

ניסת, מאי טעמא לא

סמכינן על נדרה - היינו משום

דמיפר לה הבעל

את הנדר. ואם כן,

כי לא ניסת נמי

לא תחשוש לידור, משום דתסמוך על כך, ד

לכי מנסבא

[לכשתינשא],

מיפר לה

ה

בעל!

ומשנינן: כיון שבשעת הנדר עדיין לא נישאה לו, לא יוכל בעלה להפר לה לאחר שישאנה, דהא קיימא לן:

אין הבעל מפר ב

נדרים

קודמין

[שקדמו לנישואין]!

ואכתי מקשינן: ואף אם לא ניסת,

ניחוש

דלמא אזלה לגבי חכם, ושרי לה

את נדרה [שמא תלך לחכם שיתיר לה את נדרה], כלומר: שמא תסמוך היא על כך שתלך למחר אצל חכם ויתיר לה, ואינה חוששת לנדור!?

ומשנינן:

קסבר

רב הונא:

הבא לישאל אצל חכם על נדרו,

צריך לפרט

בפניו

את הנדר

, ולומר האיך נדר את הנדר הזה! ואם תפרט לחכם, שנדרה כן ליתומים, ודאי לא יתיר לה את נדרה. שהרי לא ירצה לאפשר לה לגבות את כתובתה בשקר.

ואילו

רב נחמן

נחלק על רב הונא ו

אמר

: אלמנה נודרת וגובה את כתובתה,

אפילו

אם כבר

ניסת

.

ותמהינן: והלא אם

ניסת, ודאי

שתסמוך על כך ד

מיפר לה בעל

, ומה יועיל נדרה?

ומשנינן:

דמדרינן לה ברבים!

וסובר רב נחמן: נדר הנידר ברבים, אין לו הפרה; אבל רב הונא סובר: נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, ולכן חולק הוא וסובר שכשניסת אינה נודרת.

מיתיבי

לרב הונא מהא דתניא: אלמנה ש

ניסת, גובה

את

כתובתה

מהיתומים,

אם נדרה!

מאי לאו

, ד

נדרה השתא

בשעת הגביה, לאחר שניסת? הרי מוכח, כי אף לאחר שניסת נודרת, וקשיא לרב הונא!?

ודחינן:

לא

כן הוא פירוש הברייתא שאמרה "אלא אם כן נדרה", אלא כוונת הברייתא היא

דנדרה מעיקרא

קודם שניסת, ובאה עתה לאחר הנישואין לגבות על סמך הנדר ההוא. ובזה אין לחוש שיפר הבעל, שהרי אינו מפר נדרים הקודמים לנשואיו.

ואכתי מקשינן:

והתניא

: אם

ניסת, נודרת

עכשיו

וגובה

את

כתובתה!

הרי מוכח שנודרת אף לאחר נישואיה, ואכתי קשיא לרב הונא!?

ומשנינן: אלא מחלוקת

תנאי היא!

באם נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, או לא.

דאיכא למאן דאמר: נדר שהודר ברבים, יש לו הפרה

, וכוותיה סבר רב הונא. הלכך, אם ניסת, לא תדור ותגבה כתובתה, שהרי יכול הבעל להפר לה.

ואיכא למאן דאמר

: נדר שהודר ברבים,

אין לו הפרה

, וכן סבר רב נחמן והתנא דהברייתא לעיל, הלכך, אף לאחר שניסת תידור ברבים כדי לגבות כתובתה, שהרי לא יוכל הבעל להפירו.

איבעיא להו

:

הבא לפני חכם לישאל על נדרו, האם

צריך לפרט

לפניו

את הנדר

, ולומר לו באיזה אופן ולמה נדר? כגון באלמנה, האם צריכה היא לפרט שנדרה כן ליתומים.

או

דלמא,

אינו צריך

לפרט את הנדר! ואף שאינו מפרט באיזה אופן נדר, מתיר לו החכם.

ופליגי בה אמוראי:

רב נחמן אמר: אינו צריך

לפרט את הנדר, כלומר: אינו צריך לפרט למה נדר! ו

רב פפא אמר: צריך

לפרט את הנדר!

ומבארת הגמרא את טעם סברת כל אחד ואחד:

רב נחמן אמר

: "

אינו צריך

", משום דאי אמרת דצריך לפרט,

זימנין דגייז

[מחסיר]

ליה

הנודר

לדיבוריה

, ואינו מפרט את כל הפרטים, והרי

החכם, מאי דשמע מיפר

, ותו לא! שאינו מפר אלא רק על דעת הפרטים ששמע, וכיון שהחסיר פרט מסוים, אין הנדר ניתר, שהרי על דעת כן לא התיר לו. ונמצא עובר על איסור נדר, הלכך עדיף שלא יפרט כלל, ואז מתיר לו החכם בכל אופן שהוא.

רב פפא אמר

: "

צריך

לפרט את הנדר", טעמו,

משום

דחיישינן שמא נדר על

מילתא דאיסורא

[על דבר איסור]! כגון בשביל גיבוי כתובה, או שאמר: "יאסרו עלי כל פירות שבעולם, אם גביתי כתובתי, או אם אעבור עבירה פלונית", ובא להתיר את נדרו, ואם לא יפרט, יתיר לו החכם את נדרו.

ומקשינן לרב נחמן מהא ד

תנן

:

כהן

הנושא נשים

הפסולות לכהונה

בעבירה

, כגון גרושה זונה וחללה, הרי זה

פסול

מדרבנן לעבודת המקדש,

עד שידור הנאה

מאותה אשה, ועל ידי כן יוכרח לגרשה!

ותני עלה

בברייתא: אין צריך להמתין עד שמגרשה, אלא

נודר

הנאה ממנה,

ועובד

במקדש, וכשמסיים את עבודתו,

יורד

הוא מן העבודה

ומגרש

אותה!

ואי אמרת

: "

אינו צריך לפרט את הנדר

",

ליחוש, דלמא אזיל לגבי חכם, ושרי ליה

את נדרו [נחוש שידור עכשיו כדי שנעלנו לעבודה, על דעת שילך אצל חכם לאחר העבודה, ולא יגרשנה]!

אלא בהכרח שצריך לפרט לפני החכם, שנדר ממנה הנאה מפני שהיא אסורה עליו. ועל ידי כן, לא יתיר לו החכם את הנדר, וקשיא לרב נחמן שאמר: "אין צריך לפרט את הנדר"!?