Gittin 23a — Talmud auf Deutsch

המשנה אינה מכשירה חרש שוטה וקטן לכתיבת גט בכל ענין, אלא:

והוא שהיה גדול עומד על גביו,

ואומר לו: כתוב לצורך איש פלוני. והוא עושה כן וכותב לשמה.

ורב הונא סובר שהמשנה כרבי אלעזר, הסובר עדי מסירה כרתי, ועיקר כתיבת הגט שאמרה תורה שיהא לשמה אינו על חתימת העדים אלא על כתיבת עצם הגט, ולכן צריך שיהא גדול עומד על גביו בשעת כתיבה.

ומה שנאמר במשנה "שאין קיום הגט אלא בחותמיו", הכוונה לעדי מסירה [ונקראים "חותמיו" משום שעל פי רוב עדי המסירה גם חותמים על הגט].

והוא נתינת טעם רק על המציעתא של המשנה "האשה כותבת את גיטה", כי מאחר שאין הגט מתקיים אלא על ידי עדי מסירה, לפיכך אין לחשוש שמא היא תזייף גט שלא נתגרשה בו. להקפיד על כך שנכתב בידי האשה. ולא על הרישא, שחרש שוטה וקטן כשרין לכתוב את הגט, שבהם הטעם הוא משום שגדול עומד על גביהן.

אמר ליה רב נחמן

לרב הונא:

אלא מעתה, עובד כוכבים

שכתב גט,

וישראל עומד על גביו,

ומצווהו לכתוב לשמה,

הכי נמי דכשר!?

כשם שאתה אומר בחרש שוטה וקטן!?

וכי תימא הכי נמי,

שבאמת כך הוא, שהוא כשר!

והתניא

בברייתא:

עובד כוכבים פסול

לכתוב את הגט. ומשמע אפילו בעומד על גביו!

ומתרצינן:

עובד כוכבים

-

לדעתיה דנפשיה עביד!

הוא אינו שומע לציווי אחרים העומדים על גביו, אלא עושה על דעת עצמו, שהרי הוא גדול ויש בו דעת. ולכן, גם כשישראל עומד על גביו, ומצווהו לכתוב לשם אשה פלונית, יש לחשוש שמא הוא כתב את הגט לשם אשה אחרת. אבל חרש שוטה וקטן, שאין בהם דעת, הרי הם מתכוונים למה שציוו להם.

הדר אמר רב נחמן: לאו מילתא היא דאמרי,

שהקשיתי מעובד כוכבים שפסול גם כאשר ישראל עומד על גביו, כי באמת לדעת המשנה, עובד כוכבים כשר לגמרי לכתוב את הגט, גם כשאין ישראל עומד על גביו. כי משנתנו היא אליבא דרבי מאיר, הסובר עדי חתימה כרתי. ולדעתו, עיקר הכתיבה שאמרה התורה "וכתב", הוא שתהיה חתימת העדים על הגט לשמה, ולא כתיבת הגט עצמו, שהוא כשר גם שלא לשמה, ולכן גם עובד כוכבים כשר לכך.

וגם מה שאמרה המשנה בחרש שוטה וקטן, שכשרין לכתוב את הגט, הוא מטעם זה, כמו שמסיימת המשנה "שאין קיום הגט אלא בחותמיו", שהוא נתינת טעם על חרש שוטה וקטן הוא כפשוטו, שעיקר קיום הגט הוא על ידי עדי החתימה, ורק הם צריכים להיות "לשמה" ולא הכתיבה. ואין צורך להעמיד המשנה דוקא בגדול עומד על גביו כרב הונא.

וראיה לכך שהמשנה סוברת כרבי מאיר, ומכשירה עובד כוכבים לכתיבת הגט:

דמדקא פסיל ליה לעובד כוכבים לענין הבאה,

במשנה הבאה נאמר שעובד כוכבים פסול להיות שליח להביא את הגט מהבעל לאשתו, משום שהוא אינו בתורת גיטין וקידושין.

ומאחר שמשנתנו, העוסקת בכתיבת הגט, לא הזכירה את העובד כוכבים,

מכלל

זה אתה למד, שרק לענין הבאה הוא פסול,

דלענין כתיבה

הוא

כשר

.

והוא נכלל במה שאמרה המשנה "שאין קיום הגט אלא בחותמיו", ולכן גם העובד כוכבים כשר לכתיבת הגט, כמו חרש שוטה וקטן.

ומקשינן על רב נחמן:

והתניא: עובד כוכבים, פסול!

ומתרצינן:

ההיא

ברייתא -

רבי אלעזר היא, דאמר: עדי מסירה כרתי,

וחתימת העדים אינה מן התורה. ומה שנאמר "וכתב", היינו כתיבת הגט עצמו,

ובעינן כתיבה לשמה

. והא ודאי ש

עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד,

ואינו כותב לשמה, ולפיכך הוא פסול לדברי הברייתא.

אמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו

הבעל את הגט באשפה, שבודאי לא נכתב לשם גירושי אשתו, ו

חתמו,

החתים עליו עדים,

ונתנו לה, כשר.

כי רק החתימה צריכה להיות לשמה ולא הכתיבה.

איתיביה רבא לרב נחמן

: נאמר בתורה "

וכתב לה

", משמע שיכתוב

לשמה

.

מאי לאו,

"וכתב" היינו

כתיבת הגט,

והיא צריכה להיות לשמה?

ומתרץ רב נחמן:

לא!

"וכתב", היינו

חתימת העדים,

ורק היא צריכה להיות לשמה.

איתיביה רבא

לרב נחמן: תנן בתחילת פרק שלישי:

כל גט שנכתב שלא לשום

לשם גירושי

אשה,

אלא ללמד לתלמידים סדר כתיבת הגט,

פסול

.

הרי שהכתיבה צריכה להיות לשמה!

ומתרץ רב נחמן:

אימא,

כך אומרת המשנה: כל גט

שנחתם שלא לשום אשה, פסול.

אבל הכתיבה אינה צריכה להיות לשמה.

איתיביה

רבא לרב נחמן: תניא:

כשהוא כותבו, כאילו כותבו לשמה

.

מאי לאו,

כוונת הברייתא היא לומר, שאין צריך לכתוב את כל הגט לשמה, אלא די שיכתוב את עיקר הגט לשמה.

והכי קאמר:

כשהוא כותבו לתורף

הגט, שהוא שם האיש והאשה והזמן,

לשמה

, הרי זה

כאילו כותבו

גם

לטופס

הגט

לשמה,

שעיקר הגט הוא בתורף.

הרי שצריך לכתוב, על כל פנים, את התורף לשמה! ומתרץ רב נחמן:

לא!

אלא הכי קאמרה הברייתא:

כשהוא חותמו

את הגט

לשמה, כאילו כותבו לשמה

. שהחתימה בלבד צריכה להיות לשמה.

ואיבעית אימא

: לא קשיא לרב נחמן מהמשנה והברייתא, דמשמע שהכתיבה צריכה להיות לשמה, משום ד

הני מתניתין, מני?

רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי.

ולדעתו ודאי שצריך לכתוב לשמה, ואילו רב נחמן מדבר לדעת רבי מאיר, דאמר עדי חתימה כרתי, ורק החתימה צריכה להיות לשמה.

ורב יהודה אמר שמואל

: מה שהקשינו בתחילת הסוגיא, מדוע מכשירה המשנה את החרש שוטה וקטן לכתוב את הגט, אין צורך להעמיד את המשנה דוקא כשגדול עומד על גביו כרב הונא, וגם לא דוקא כרבי מאיר כמו שאמר רב נחמן. אלא המשנה מדברת:

והוא, ששייר

החרש שוטה וקטן את

מקום התורף,

שלא כתב רק את הטופס, ואילו את התורף השלים אדם גדול ובן דעת.

ולפי רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי, שאף לשיטתו די בכתיבת התורף לשמה.

וכן אמר רבי חגא משמיה דעולא: והוא ששייר מקום התורף, ורבי אלעזר היא

.

ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: אינה תורה!

כלומר אין שומעין לך.

ומבארינן:

מאי

"

אינה תורה"?

אמר רבי אבא

: רבי יוחנן סובר שהמשנה אינה סוברת כרבי אלעזר, אלא

כאן הודיעך

המשנה שזילזלה בכתיבת הגט, שאפשר לכותבו אפילו על ידי חרש שוטה וקטן,

שאין כח לשמה!

אין שום כח "לשמה" בכתיבת הגט, אלא רק בחתימה.

ורבי מאיר היא, דאמר: עדי חתימה כרתי

.

ומקשינן:

והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

על המשנה בדף כא ב, שאין כותבין במחובר לקרקע:

רבי אלעזר היא!

וכיצד אמר רבי זריקא משמו של רבי יוחנן על משנתנו שהיא כרבי מאיר?

ומתרצינן:

אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן.

שני האמוראים, רבי זריקא ורבה בר בר חנה, נחלקו בדעת רבי יוחנן כיצד להעמיד את המשניות שבפרקנו.

מתניתין:

הכל כשרין

להיות שליחים

להביא את הגט

מהבעל לאשתו

חוץ מחרש שוטה וקטן, וסומא, ועובד כוכבים

.

קיבל הקטן

את הגט מיד הבעל להוליכו לאשה, בעודו קטן,

והגדיל

נעשה גדול קודם שמסרו לה.

או קיבל

חרש

את הגט,

ונתפקח

נעשה פיקח קודם שמסרו.

או קיבל

סומא, ונתפתח

נפתחו עיניו.

או קיבל

שוטה, ונשתפה

נעשה שפוי.

או קיבל

עובד כוכבים, ונתגייר

,

בכל אלו,

פסול

הגט, על אף שהוא נמסר בכשרות, משום שבשעה שהשליח קיבל את הגט מהבעל, הוא לא היה כשר לשליחות זו.

אבל,

אם היה

פקח

בשעת קבלת הגט,

ונתחרש

לאחר מכן,

וחזר ונתפקח

בשעת המסירה, או שהיה

פתוח, ונסתמא, וחזר ונתפתח

, או שהיה

שפוי, ונשתטה, וחזר ונשתפה, כשר

למסור את הגט.

זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת,

שהיה השליח בר דעת בשעת קבלת הגט ובשעת מסירתו, אף על פי שבאמצע היה חרש או שוטה, הרי הגט

כשר

.

גמרא:

והוינן בה:

בשלמא חרש שוטה וקטן

פסולין להיות שליחים בגט, משום

דלאו בני דיעה נינהו,

ומי שאינו בר דעת אינו כשר לשליחות, כי לגבי שליחות נאמר "איש" ["ויקחו להם איש שה לבית אבות"] דהיינו גדול ובר דעת.

עובד כוכבים נמי

אינו כשר לשליחות בגט, משום

דלאו בר היתירא הוא,

שאינו בתורת גיטין וקידושיו, ואין אדם נעשה שליח לדבר שהוא עצמו אינו שייך בו כלל.

אלא סומא, אמאי לא

כשר לשליחות בגט? ומתרצינן:

אמר רב ששת: לפי שאינו יודע ממי נוטלו, ולמי נותנו!

שאינו מכיר לא את הבעל ולא את האשה, והרי זה פסול בשליחות.

מתקיף לה רב יוסף

: לדבריך,

היאך סומא מותר באשתו?

שמא זו אינה אשתו?

ו

היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה?

אלא, בטביעות עינא דקלא,

שעל פי הקול הם מכירים את נשותיהם.

הכא נמי בגט, בטביעות עינא דקלא

יכול הסומא להכיר את הבעל והאשה, ומדוע אינו כשר לשליחות? ומתרצינן:

אלא אמר רב יוסף: הכא בחוצה לארץ עסקינן, דבעי

השליח

למימר

בבית דין "

בפני נכתב ובפני נחתם

". ואילו הסומא

לא מצי למימר

"בפני נכתב ובפני נחתם", שהרי לא ראה את כתיבת הגט וחתימתו, ולכן אינו יכול להיעשות שליח.

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

אלא מעתה,

אם היה השליח

פתוח

בשעת כתיבת הגט,

ונסתמא

בשעת מסירתו,

דמצי אמר

"בפני נכתב ובפני נחתם", האם

הכי נמי דכשר?

והא קתני

במתניתין "

פתוח, ונסתמא, וחזר ונתפתח, כשר

". ומשמע שרק באופן ש

חזר

ונתפתח, אין,

אז הוא כשר, אבל אם

לא חזר ונתפתח, לא!?

ומתרצינן:

הוא הדין דאף על גב דלא חזר ונתפתח

הוא כשר,

ואיידי,

אגב

דקתני

במתניתין "

שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה

", ושם

טעמא

רק בגלל

דחזר ונשתפה

בשעת מסירת הגט הוא כשר,

הא לא חזר ונשתפה, לא,

שהרי הוא צריך להיות בר דעת עד סוף שליחותו, הלכך

תנא נמי

"

פתוח, ונסתמא, וחזר ונתפתח

", אף על פי שכאן אין צריך שיחזור ויתפתח.

אמר רב אשי: דיקא נמי

אפשר לדייק ממשנתנו שלגבי סומא אין צריך שיחזור ויתפתח.

דקתני

"

זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר

", ומשמע שרק אלו הפסולין במשנה משום חוסר דעת הם צריכים להיות מתחילה ועד סוף בדעת.

ולא קתני

"

כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר

", שהיה משמע שגם הסומא צריך להיות בכשרות עד הסוף.

שמע מינה

שבסומא אין צורך שיהא סופו בכשרות, שהרי כל הטעם בסומא משום שאינו יכול לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", ודי שיהא פתוח בתחילה בלבד שעל ידי כן הוא יכול לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".

בעו מיניה מרבי אמי: עבד

כנעני,

מהו שיעשה

שיתמנה ל

שליח לקבל גט אשה מיד בעלה?

אשה שמינתה עבד להיות שליח שלה, שילך לקבל את גיטה מבעלה, האם תהא מגורשת על ידי קבלתו? והוא הדין שיש להסתפק בשליחות להולכה, כשהבעל מינה עבד לשליח להוליך את הגט לאשתו, אלא השאלה נשאלה בבית המדרש בשליח לקבלה.

אמר להו רב אמי: מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים,

מכך שהמשנה פוסלת רק עובד כוכבים מלהיות שליח להולכה,