Eruwin 36b — Talmud auf Deutsch

דאי סלקא דעתך "תחילת היום קונה עירוב"

, אם כן, כיון שבתחלת היום כבר אינו טבל,

אי אמר

"עירבו לי בזה"

-

אמאי לא אמר כלום?!

ועל כרחך דתנא דהך מתניתין סבירא ליה, ש"סוף היום קונה עירוב" ועדיין טבל הוא .

אמר

ודחי ליה

רב פפא: אפילו תימא "תחילת היום קונה עירוב"

נמי לא מהני, ד

בעינן סעודה הראויה "מבעוד יום", וליכא

, שעדיין מבעוד יום של ערב שבת טבל הוא.

מתניתין:

מתנה אדם על עירובו

, כלומר: מניח אדם, אם ירצה, שני עירובין, אחד לסוף אלפיים אמה למזרח ביתו, ואחד לסוף אלפיים אמה למערב ביתו, ומתנה

ואומר

:

אם באו

[יבואו] מחר

נכרים מן המזרח

ואהיה צריך לברוח מפניהם לצד מערב, יקנה לי בבין השמשות

עירובי

שבמערב, לנוס

למערב

העיר.

ואם יבואו

מן המערב

, יקנה לי

עירובי

לנוס

למזרח

.

ו

אם באו

(לכאן ולכאן)

[

מכאן ומכאן

הגירסא במשניות] -

למקום שארצה אלך

. כלומר: שיקנה לי בין השמשות העירוב כך שבאותו צד שארצה לילך, שם אלך.

ואם

לא באו לא לכאן ולא לכאן, הריני כבני עירי!

והטעם בכולה מתניתין הוא משום דאמרינן "יש ברירה", שיתכן לעשות מעשה שחלותו תחול עתה, אלא שבירור החלות יהיה למחר, והיינו, שלמחר יתברר איזה עירוב קנה לו עתה בין השמשות.

וכן מתנה על עירובו ותולה אותו בביאת חכם, משום שרוצה לילך חוץ לתחום ללמוד תורה מפיו, ועכשיו אינו יודע להיכן יבא, ולמחר יוודע לו על ידי אנשים שיבואו משם לכאן [על ידי עירוב תחומין שיניחו], ואומר:

אם בא

[יבא] למחר

חכם מן המזרח

-

עירובי למזרח

.

ואם יבא

מן המערב

-

עירובי למערב

.

בא

, אם יבואו שני חכמים, אחד

לכאן ו

אחד

לכאן

-

למקום שארצה אלך

.

לא יבאו

לא לכאן ולא לכאן

-

הריני כבני עירי!

רבי יהודה אומר: אם

באו שנים, אחד מכאן ואחד מכאן, ו

היה אחד מהן רבו

, הרי אף על פי שאמר "למקום שארצה אלך", לא אמרינן דלאיזה מקום שירצה לילך ילך, משום "דקים לן בגוויה, דבשעת קניית עירוב דעתיה למקני ליה ההוא עירוב דלצד רבו, ומיהו איהו הוא דלאו ידע לאיזה מן הצדדין יבא, והשתא דידע - להתם ליזיל" [לשון רש"י].

אבל תנא קמא סבירא ליה, שאפילו היה אחד מהן רבו, לאיזה שירצה ילך.

ואם היו שניהן רבותיו

אפילו היה אחד מהם רבו המובהק [תוספות] -

למקום שירצה ילך

.

גמרא:

כי אתא רבי יצחק

מארץ ישראל לבבל, אייתי ברייתא בידיה ד

תני

בה

איפכא כולה מתניתין

[שכתובים בה כל אופני המשנה - בהיפוך]:

ברישא, בנותן עירובו מפני הנכרים, תניא: מתנה על עירובו שיהא יכול לילך לאותו צד שמשם באים הנכרים.

ובסיפא, בנותן עירובו מפני חכם, תניא: מתנה, שיהא יכול לילך לצד שכנגד ביאת החכם, שאם יבא מן המזרח יהא עירובו למערב.

ותמהינן:

קשיא נכרים

דמתניתין

אנכרים

דברייתא, ו

קשיא חכם

דמתניתין

אחכם

דברייתא?!

ומשנינן:

נכרים אנכרים לא קשיא!

הא

דמתניתין שהוא בורח מהנכרים -

בפרהגבנא

[גובי מיסים] שנס הוא מהם.

הא

דברייתא שיוצא הוא לקראתם -

במרי דמתא

[ראשי העיר] שצריך לילך לפייס אותם, או לצעוק עליהם. [וביארו התוספות לקמן דף פב א, דדבר מצוה היא [שהרי אין מערבין אלא לדבר מצוה], שהולך לצורך בני עירו, ומפקח על עסקי רבים].

חכם אחכם לא קשיא: הא

חכם שמזכיר המערב שבמתניתין בדבריו -

במותיב פירקי

[דורש ברבים] שאותו הוא רוצה לשמוע.

ו

הא

חכם שמזכיר המערב שבברייתא בדבריו -

במקרי שמע

[מלמד תינוקות להתפלל]. שבאים שניים, אחד תלמיד חכם הדורש ברבים והאחר מלמד תינוקות להתפלל. והוא רוצה ללכת לשמוע את התלמיד חכם הדורש ברבים, ולכן הוא אומר את דבריו על צד השלילה, שאינו רוצה ללכת לקראת המלמד להתפלל, אלא לצד הדורש ברבים .

שנינו במשנה:

רבי יהודה אומר: אם היה אחד מהן רבו

הולך אצל רבו, ואם היו שניהן רבותיו למקום שירצה ילך:

ומפרשינן:

ורבנן

, דפליגי - מאי קא סברי?

זימנין דניחא ליה ב

חכם שהוא

חבריה, טפי מרביה

[אם מפני שהטבע נמשך לפנים חדשות, אם מפני שהוא בוש מרבו לשאול, ומחבירו אינו בוש, מאירי], ושפיר יש לומר ברירה, דאמרינן דאתמול בשעת קנית העירוב היה דעתו לחבריה ולא לרביה, כיון דחזינן השתא שרוצה לילך לחבריה ולא לרביה.

אמר רב

על סיפא דדברי רבי יהודה בהיו שניהן רבותיו:

ליתא למתניתין

, דקאמרה בדעת רבי יהודה שלמקום שירצה ילך, וחל עירובו בכניסת השבת לפי מה שבורר לו למחר בשבת!

והראיה דליתא:

מ

ברייתא

דתני

לה

איו

[שם חכם]!

דתני איו: רבי יהודה אומר: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד

, לומר: בא לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך, דאין ברירה.

אלא, רק על אחד ואינו יודע להיכן יבא, יכול להתנות [רש"י].

ולפיכך אינו מתנה,

אלא: אם

(כן) בא חכם למזרח עירובו למזרח, ואם בא חכם למערב, עירובו למערב.

ותמהינן:

אבל לכאן ולכאן

-

לא?!

מאי שנא לכאן ולכאן דלא

מהני, משום

דאין ברירה

"דכי בריר למחר, אמרינן: שמא אתמול כי קנה עירוב לאו דעתיה אהך [חכם] הוה, אלא אאידך" [רש"י], אם כן גם כשמתנה על אחד שאינו יודע להיכן יבא, שיהיה עירובו

למזרח

אם יבא למחר משם,

ו

יהא עירובו ל

מערב

אם יבא למחר משם,

נמי אין ברירה

, "כי כשאמר למזרח או למערב נמי דעתו שיחול לאחד מהם, ולמחר יתברר לאיזה רוח יבא החכם ואנו צריכים לדון כאלו נתברר היום, וחל בו העירוב בין השמשות" [ריטב"א].

אמר

משני

רבי יוחנן

: בברייתא דתני איו, לא מיירי שהדבר מוטל בספק בבין השמשות מהיכן יבא החכם. אלא מיירי ד

כבר בא חכם

"לאותו צד והיה הדבר מבורר בעצמו בשעת קניית העירוב, ובבירור חל העירוב לאלתר לאותו צד, אלא שזה לא היה יודע, וכל כי האי גוונא ליכא למימר ברירה וביאתו של מחר גילוי מילתא בעלמא הוא" [ריטב"א] .

והשתא הדרינן להא דאמר רב דליתא למתניתין דידן דתנן אליבא דרבי יהודה דסבר יש ברירה, מכח ברייתא דאיו משמיה דרבי יהודה.

ותמהינן:

אדרבה

, נימא: ד

ליתא

לברייתא

ד

תני

איו מ

כח

מתניתין?!

ושנינן: לא סלקא דעתך לדחות הברייתא,

דהא שמעינן ליה לרבי יהודה

במקום אחר -

דלית ליה ברירה

, וכדתני איו משמיה.

ד

הכי

(תנן)

[

תניא

]:

הלוקח

חבית

יין

[שיש בה מאה לוגין]

מבין הכותים

[קודם שגזרו על יינם, רש"י], וסתם כותין אינן מפרישין תרומה ומעשר, ואין לזה כלים להפריש לתוכן תרומה ומעשר;