Raschi zu Taanit 23b (כג:) — der Kommentar online

לא אסבר להו אפיה – לא החזיר להם פניו:

בפניא – לפנות ערב כשהלך לביתו:

דלינהו למניה – הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא יקרעו:

כי מיקשטא – בתכשיטין:

לאיגרא – עלייה:

זויתא – זוית:

מזויתא דדביתהו – מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה שהיא נענית תחלה:

לא אפגר – לא אתבטל ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן (שבת דף קכט:):

מ"ט דרת – מדוע נשאת הטלית על כתף אחת ולא נתת בכתף תחת המשאוי:

להכי שאלה לי – להתעטף בה:

ולהכי לא שאלה לי – להטיל עליה קוצין לקרעה:

במיא לא חזינן – מה דאית בה ושמא ישכנו דג או נחש:

דלא בדקיתו לי – אם כשרים אם פריצים דאמר מר (במס' דרך ארץ רבה פ"ה) כל אדם יהי בעיניך כלסטים:

טובת הנאה חנם – דאינהו לא הוו קא אכלי דליכא ריפתא וקא מחזקינן בהו טובה חנם:

ינוקא קאי בבי כנישתא – קמי רביה ולא אתי כולי יומא:

דאיתתא שכיחא בביתא – כל יומא וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה ויהבה:

ועוד דמקרבא הנייתה – שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא בלא טורח ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה:

אי נמי – אהכי קדים ענני דידה:

משום ביריוני – בורים עמי הארץ:

ינוקי דבי רב – להמריך לבו ויתכוין בתפלתו:

בשיפולי – בשולי בגדיו:

אבא אבא – כך רגילים לקרותו כיתום שאמר אבי אבי:

שאין מכירין – בין חוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן:

ה"נ שהיה מחבא – ולא גרסי' שהיה מחבא בבית הכסא כי הוה בעי רחמי אמיא היה מחבא עצמו מרוב ענוה ומאן דגרס בית הכסא כלומר מתחבא בבגדיו כשהוא נכנס להסך את רגליו מרוב צניעות:

רב הונא ורב חסדא – חסידי דבבל מפרסמין את הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא מודיעין שבא המטר בשבילם:

תא ליכניף אהדדי – אלמא משום חד מינייהו לא אתי מיטרא:

תקיפי דארץ ישראל רבי יונה – וקא חזינן דמחמתיה אתי מיטרא:

גואלקא – טשק"א בלע"ז:

ואייתי בזוזא עיבורא – דגן משום כפנא שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע:

אייתי לן מר מעיבורא – דבעית למיזבן:

רווחא עלמא – דליהוי שובע ואהכי לא זבני ביוקרא דהשתא:

הוו קא חלפי – דבי נשיאה:

התם – עלויה מערתא דרבי יונה:

אינקוט – נדבקו בקרקע שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז ממקומן:

עתירי דבי חמי – עשירים של בית חמי:

ליענו – יהיו עניים:

קא דחקי לי – ליתן להן פרנסה:

לא מקבלי עלי אינשי ביתי – אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה:

מגנדרא – מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה. מגנדרא מלשון מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו (חולין דף ז.):

עמי היתה ושלחתיה – דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך:

דמן דיוקרת – מקום: