Chullin 37b — Talmud auf Deutsch

ואמרינן:

ואי סלקא דעתך, טרפה היינו מסוכנת,

הרי שכל מהות איסור טרפה הוא משום קירוב מיתה והיותה נבלה לבסוף , ובנבלה שכבר באה המיתה החמירה התורה יותר והוסיפה בה לאו, לפי זה לא היתה התורה צריכה לומר שאיסור נבלה חל על איסור חלב, כי יש ללמוד זאת מטרפה, ו

לכתוב רחמנא: "חלב נבלה יעשה לכל מלאכה"

כי בזה התורה מלמדת שאין החלב של הנבלה מטמא טומאת נבלה , ואחר כך יהיה כתוב

"וחלב טרפה לא תאכלוהו"

ללמד שאיסור טרפה חל על איסור חלב ,

ואנא אמינא: ומה מחיים

שאין יסוד האיסור אלא משום קירוב מיתה ,

אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב, לאחר מיתה מיבעיא!

אלא מדכתב רחמנא נבלה

לומר שאיסורה חל על איסור חלב

מכלל דטרפה לאו היינו מסוכנת,

ואיסור טרפה הוא משום חסרון שיש בבהמה ולא משום קירוב מיתה , ואסורי נבלה וטרפה לא קשורים זה לזה ביסודם .

מתקיף לה מר בר רב אשי: ודלמא לעולם אימא לך, היינו טרפה היינו מסוכנת,

ואיסור טרפה הוא משום קירוב מיתה,

ודקאמרת נבלה דכתב רחמנא למה לי,

כיון שכל איסור נבלה אינו אלא תוספת חומרא על האיסור שכבר חל מחיים? יש לומר, שהלימוד שאיסור נבלה חל על איסור חלב נצרך

להך נבלה דלא אתיא מכח מסוכנת

[לכזאת נבלה שלא נתנבלה על ידי שהיתה מסוכנת], שאין לומר בה שכל איסורה הוא רק תוספת חומרא על איסור טריפה !

והיכי דמי?

[וכיצד יתכן דבר זה?] כגון

שעשאה

אדם בבת אחת ל

גיסטרא,

דהיינו שחלק אותה לשתי חתיכות, ובמצב זה אפילו אם היא מפרכסת היא כבר נחשבת לנבלה, ולא היתה מסוכנת אפילו רגע אחד.

ומתרצינן:

התם נמי, אי אפשר דלא הוי מסוכנת פורתא מקמי דליפסיק לרובא

337 .

[גם שם אי אפשר שלא תהיה במצב של מסוכנת זמן קצר לפני שיחתוך את רוב הרוחב של הבהמה].

ואיבעית אימא

: באמת אין ללמוד היתר מסוכנת מפסוק "וחלב נבלה וחלב טרפה" בדרך שלמדנו מפני קושית מר בר רב אשי, אבל יש ללמוד בדרך אחרת מפסוק זה שמסוכנת מותרת, שאם היא אסורה,

אם כן לימא

קרא

חלב נבלה וטרפה, חלב חלב למה לי

לכפול? אלא לומר לך:

זו היא

הטרפה

שאין חלבה חלוק מבשרה

אלא שניהם אסורים,

ויש לך אחרת

דומה לזו שהיא קרובה למיתה,

שחלבה חלוק מבשרה

שהחלב אסור והבשר מותר,

ואיזו זו? מסוכנת.

ואיבעית אימא

: יש ללמוד היתר מסוכנת

מה כא.

כתוב בספר יחזקאל, שהנביא נצטוה מה' לאכול עוגת שעורים שנאפתה בגללים, והתאונן יחזקאל:

"ואומר אהה ה' אלוקים, הנה נפשי לא מטומאה, ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה, ולא בא בפי בשר פגול".

[יחזקאל ד' י"ד]

הגמרא מפרשת שכל הדברים האלה היו מנהגי קדושה וחסידות שנהג בהם יחזקאל, ולא דברים שכל אדם כשר נוהג בהם.

"הנה נפשי לא מטומאה"

-

שלא הרהרתי ביום

באשה

ובאתי לידי טומאה

של קרי

בלילה

338 . "ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי"

-

שלא אכלתי בשר

בהמה מסוכנת - שבעליה אומרים לשוחט

כוס כוס

[שחוט שחוט] מהר לפני שתמות הבהמה -

מעולם.

"ולא בא בפי בשר פגול"

-

שלא אכלתי מבהמה ש

נפל בה ספק ו

הורה בה חכם

היתר מסברא .

משום רבי נתן אמרו

פירוש אחר:

שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה

הזרוע והלחיים והקיבה, ונהגתי בה כאילו היה בה איסור, אף שאין הבשר אסור לפני שהורמו ממנו מתנות כהונה .

ואמרינן:

אי אמרת בשלמא

: מסוכנת

שריא, היינו רבותיה דיחזקאל,

[זוהי גדלותו של יחזקאל] שלא אכלה .

אלא אי אמרת

: מסוכנת

אסירא, מאי רבותיה דיחזקאל?

עתה, הגמרא מלמדת את הסימן של הבהמה המסוכנת.

היכי דמיא מסוכנת?

אמר רב יהודה אמר רב: כל שמעמידין אותה

בגערה או בהכאה במקל

ואינה עומדת,

ואם היא עומדת - אינה מסוכנת ולא צריכה פירכוס.

רב חנינא בר שלמיא

מוסיף

משמיה דרב

ו

אמר: אפילו אוכלת בקעיות

[חתיכות עץ] אין היא יוצאת מחזקת מסוכנת אם אינה עומדת.

רמי בר יחזקאל אמר: אפילו אוכלת קורות

היא בחזקת מסוכנת.

בסורא מתני הכי,

ואילו

בפומבדיתא מתני

בשם רב יהודה את הדברים שאמר רב חנינא לפי מסורת סורא ו

הכי

מתנו:

היכי דמיא מסוכנת?

אמר רב יהודה אמר רב: כל שמעמידים אותה ואינה עומדת, ואפילו אוכלת בקעיות.

רמי בר יחזקאל אמר: אפילו אוכלת קורות.

אשכחינהו

[מצאם]

שמואל לתלמידי דרב, אמר להו: מאי אמר רב ב

דיני

מסוכנת?