Chullin 130b — Talmud auf Deutsch

אי אגואי

[בפנים], הא

קא מעייל חולין לעזרה!?

הלכך לא אפשר

לומר שיהיו חולין חייבין בחזה ושוק .

מקשה הגמרא:

אלא

האי "

זה"

דכתיב,

למה לי?

והרי אי אפשר להניף חזה ושוק בחולין, ולמה לי מיעוט!? מבארת הגמרא: "וזה" נצרך

לכדרב חסדא. דאמר רב חסדא: המזיק מתנות כהונה או שאכלן, פטור מלשלם!

ואמרו להלן שיש אומרים שמקורו של רב חסדא נדרש מ"וזה".

גופא, אמר רב חסדא: המזיק מתנות כהונה או שאכלן, פטור מלשלם!

מאי טעמא?

איבעית אימא

: משום

דכתיב "זה",

ודרשינן דווקא "זה" - בעודן קיימות, חייב ליתנן, אבל אם אינן קיימות בעין, וכגון שהוזקו או שאכלן - אין חייב בתשלומין .

ואיבעית אימא: משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעים,

שהרי אם יתבענו כהן, יכול הוא לומר לו: לכהן אחר אני רוצה ליתן ולא לך!

מיתיבי

: נאמר בענין המתנות "

וזה יהיה משפט הכהנים"

-

מלמד שהמתנות דין

הן, שדיינין נזקקין להן לדון בעניינם.

למאי הלכתא

לאיזה ענין צריכין לדיינין? מאי

לאו, להוציאן בדיינים!

ומשמע שהכהן הראשון התובע את המתנות יכול לתבען בבית דין ולהוציאן מיד הישראל?

דוחה הגמרא:

לא,

כוונת הברייתא "שהמתנות דין" - לענין

לחולקן בדיינין.

שהדיינין אומרים לישראל: תן את המתנות לכהן זה שהוא חבר ולא לכהן זה שהוא עם הארץ.

וכדרב שמואל בר נחמני. דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ? שנאמר "ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מתת

[חלק כהונה]

הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה'".

ודרשינן: "

כל המחזיק בתורת ה'

-

יש לו מנת. ושאינו מחזיק בתורת ה'

-

אין לו מנת".

ולהכי הדיינים מורים לתת המתנות לתלמיד חכם ולא לעם הארץ .

תא שמע: רבי יהודה בן בתירא אומר

: הכתוב "וזה יהיה

משפט

הכהנים"

מלמד שהמתנות דין!

יכול

שמא תאמר -

אפילו חזה ושוק דין

הם?

תלמוד לומר "זה"!

דדווקא זה - מתנות זרוע לחיים וקבה האמורים בענין - דין הם, ולא חזה ושוק.

מדייקת הגמרא:

למאי

לאיזה ענין - אמרו "שהמתנות דין"?

אילימא

לענין דבעינן

לחולקו בדיינים, אטו חזה ושוק לאו בדיינים מיחלקו

דדרשינן "זה" דווקא ולא חזה ושוק!? והרי גם בהם ראוי לומר ש"כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת", שהרי גם חזה ושוק "מנת" נינהו!

אלא לאו,

לענין

להוציא בדיינין,

ומשמע שהמתנות יוצאות בדיינין!?

דוחה הגמרא:

הכא במאי עסקינן, דאתו

המתנות כבר

לידיה

דכהן. שקיבלם כבר מישראל, ואחר כך גזלם ישראל זה המחזיקם עתה ממנו. ובאופן זה ודאי ממון שיש לו תובעין הוא, שהרי כבר זכה בהן הכהן .

מקשה הגמרא:

אי

מדובר באופן

דאתו לידיה, מאי למימרא?

מה החידוש בזה שיוצאין בדיינים? פשיטא! הרי ממון הכהן גמור הוא!

ומבארת: מדובר באופן

דאתו לידיה דכהן בטבלייהו

בעוד שהיתה הבהמה טבל [קודם שהורמו מתנותיה],

וקסבר האי תנא, מתנות שלא הורמו

-

כמי שהורמו דמיין,

ולפיכך זכה הכהן במתנות, שהרי לכל הכהנים זכות שווה בהן, והוא זכה ראשון. מה שאין כן בחזה ושוק ששייכים דווקא לאותו בית אב שבאותו משמר, שאם באו לידי כהן כשעדיין לא הופרשו, אינו זוכה בהם, ואם לקחן הישראל ממנו אינם יוצאים בדיינים .

תא שמע: בעל הבית

[עשיר]

שהיה עובר ממקום למקום

[שהיה הולך בדרך], והיה נצרך למזונות,

ו

משום כך היה

צריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, נוטל,

כיון שעכשיו עני הוא, שאין לו מזונות.

ולכשיחזור

לביתו -

ישלם! דברי רבי אליעזר

10 .

מוכח שמתנות עניים הן "ממון שיש לו תובעים" ועני הבא ראשון יכול לתבעו. ואם כן גם מתנות כהונה יחשבו כ"ממון שיש לו תובעין" .

אמר רב חסדא

: לא, באמת מתנות עניים הן ממון שאין לו תובעין, ו

מידת חסידות שנו כאן,

שאם חסיד הוא - ישלם!

אמר רבא

: אי אפשר להעמיד את הברייתא באופן זה, שהרי

תנא תני

לשון "

ישלם"

ומשמעותו שצריך לשלם בעל כרחו,

ואת אמרת

"

מידת חסידות" שנו כאן!?

ועוד,

וכי

מדרבי אליעזר ליקום וליתוב,

והרי רבנן נחלקו עליו!?

אלא,

בהכרח ההוכחה

מ

מה שאמרו רבנן ב

סיפא

. דתנן:

וחכמים אומרים

: אינו צריך לשלם כשיחזור, כיון ש

עני היה באותה שעה

ונטל את המתנות בדין .

טעמא

דאינו צריך לשלם - משום

דעני

היה באותה שעה,

הא

סתם

עשיר

שאכל מתנות עניים שלא כדין -

משלם!

ו

אמאי, ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן,

שדינו מבואר לעיל שפטור מלשלם?

ועל כך

אמר רב חסדא

שאין זו קושיא, כי מה שעשיר משלם -

מידת חסידות שנו כאן,

שאם חסיד הוא, צריך לשלם כדי לצאת ידי שמים .

תא שמע: מנין לבעל הבית

ישראל

שאכל פירותיו טבלין

[שלא הרים תרומותיהן],

וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים

ולא הפריש תרומת מעשר -

מנין שפטור מן התשלומין?

-

תלמוד לומר: "ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו

לה'" -

אין לך

[לכהן]

בהן

במתנות -

אלא משעת הרמה ואילך.

והאוכל טבל הרי לא הרים מתנותיו כלל, ומשמע,

הא

אם אכלן

משעת הרמה ואילך מיהא

-

משלם!

ו

אמאי

חייב לשלם,

ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן!?