Chullin 124b — Talmud auf Deutsch

ומתרצינן:

כדאמר רב פפא

לקמן

"במרודד", הכא נמי

לא אמר רבי יוחנן דכזית בטל אלא

במרודד,

שנשארה שכבת בשר דקה פרוסה על פני שטח רחב של העור שאפילו אם יש שם כזית [או יותר מכזית] בבת אחת, הרי כיון שיש טורח לקבץ אותה, מבטל אותה האדם. [ומכל מקום בפלטתו חיה שהאדם לא ביטל את הבשר, אינו בטל מאליו].

שנינו במשנה:

היו עליו

כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע, דברי רבי ישמעאל.

אמר בר פדא: לא שנו

דרבי ישמעאל אינו מטמא במגע,

אלא

באופן שנגע בעור

מאחוריו

של הבשר, [בצד השני של העור שאין שם בשר], שהעור עצמו אינו מטמא בנבלה אלא שהוא שומר לבשר, וכיון שאין כאן כזית בשר ביחד הרי אין שומר לפחות מכזית .

אבל

אם נגע בעור

מלפניו,

כלומר שנגע בשני חצאי זית בשר עצמם, הרי הוא טמא. ואף על פי שלא נגע בכזית בנגיעה אחת, אמרינן:

יש נוגע וחוזר ונוגע.

כלומר שתי נגיעות מצטרפות, דהיינו, שאם נגע בבת אחת בשני החצאים ידו אחת בזו וידו אחת בזו, שתי הנגיעות מצטרפות להחשב נגיעה בכזית.

ורבי יוחנן אמר

: אפילו נגע בבשר עצמו רבי ישמעאל מטהר, לפי ש

אין נוגע וחוזר ונוגע.

ומאחר וכל נגיעה היתה רק בחצי כזית, אינו נטמא.

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה

שמצינו שהוא סובר בדעת רבי ישמעאל שאין נוגע וחוזר ונוגע.

דאמר רבי יוחנן: רבי ישמעאל ורבי דוסא בן הרכינס אמרו דבר אחד.

רבי ישמעאל

-

הא דאמרן,

שהנוגע בשני חצאי זית של נבלה טהור.

רבי דוסא בן הרכינס מאי היא? דתנן

במסכת אהלות:

כל המטמאין באהל,

כגון כזית בשר, או רובע קב עצמות מן המת, ומלא תרוד רקב,

שנחלקו

שיעוריהם, ובכל חלק יש רק חצי שיעור,

והכניסן

את שני החצאים

לתוך הבית,

רבי דוסא בן הרכינס מטהר

מה שבתוך הבית, לפי שאין החצאים מצטרפים, ואין כאן שיעור שלם,

וחכמים מטמאים,

לפי שבתוך הבית יש שיעור שלם, ומצרפים את החצאים.

ומסיק רבי יוחנן:

לאו אמר רבי דוסא בן הרכינס התם: אין מאהיל וחוזר ומאהיל.

שהוא מטהר את הבית מחמת ששתי אהלות הן, שהבית מאהיל על כל חצי זית בנפרד, ושתי האהלות אינן מצטרפות.

הכא נמי

יאמר רבי דוסא ש

אין נוגע וחוזר ונוגע.

ומדאמר רבי יוחנן שרבי ישמעאל ורבי דוסא בן הרכינס אמרו דבר אחד, חזינן דרבי יוחנן סובר שטעמו של רבי ישמעאל שאינו מטמא במגע הוא מחמת שאין נוגע וחוזר ונוגע, וכשיטתו לעיל, ולא מחמת שאין שומר לפחות מכזית כבר פדא .

ומקשינן על דברי רבי יוחנן שהם אמרו דבר אחד:

ומדרבי דוסא בן הרכינס

סבר

כרבי ישמעאל,

מכלל ד

רבנן

דאמרי יש מאהיל וחוזר ומאהיל והוא הדין דיש נוגע וחוזר ונוגע, סברי

כרבי עקיבא

בר פלוגתא דרבי ישמעאל.

והא רבי עקיבא טהורי קא מטהר!

שהוא מיקל יותר מרבי ישמעאל, שאפילו במשא אינן מטמאים שני חצאי הזיתים, ואיך יתכן שהוא סובר כחכמים? ומתרצינן:

עד כאן לא קא מטהר רבי עקיבא אלא

כשהיו חצאי הזיתים מחוברים

בעור,

דהעור מבטל אותם, ואין כאן נבלה כלל.

אבל בעלמא,

אם היו שני חצאי זית נפרדים של נבלה המטמאת, הרי רבי עקיבא

מטמא

אפילו בנגיעה, דסבר יש נוגע וחוזר ונוגע.

כדקתני סיפא

דמתניתין:

ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא. ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן!

הרי שכל הטעם של רבי עקיבא הוא מחמת ביטול העור, שאין כאן נבלה כלל, ולא מחמת שאין נוגע וחוזר ונוגע.

[והוסיף רש"י, שרבי עקיבא עצמו סובר להלן שכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא, ואם הוא סובר בסיפא דמתניתין ששני חצאי זתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא, מוכח שגם במגע הוא מטמא, שאם לא כן הוא לא היה מטמא אף במשא ].

מתיב רב עוקבא בר חמא

לבר פדא:

תניא: כתיב "הנוגע

בנבלתם

יטמא" ודרשינן:

ולא

הנוגע

בעור שיש עליו שני חצאי זיתים.

שאינו טמא.

יכול אף במשא

לא יטמאו שני החצאים?

תלמוד לומר "והנושא

-

יטמא"

לרבות טומאת משא לעור שיש עליו שני חצאי זתים,

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: מאחר שנאמר בתורה

"הנוגע",

ואחר כך נאמר באותה נבלה

"והנושא",

דרשינן:

את שבא לכלל

טומאת

מגע

-

בא לכלל

טומאת

משא,

אבל אם

לא בא לכלל מגע

-

לא בא לכלל משא.

ואם כן שני חצאי זיתים שאינם מטמאים במגע, אף במשא אינם מטמאים. [רבי עקיבא לשיטתו מטהר מחמת שהעור מבטלן ואינו צריך למעט מהפסוק. אלא לדבריו של רבי ישמעאל קאמר, שאף אם אינך מטהר בגלל הביטול יש לך לטהר ממיעוט הכתוב, רש"י ותוספות ].

והשתא תיקשי לבר פדא:

ואם איתא

דרבי ישמעאל אינו מטהר מטומאת מגע בשני חצאי זיתים אלא כשנגע מאחוריו, אם כן, מה השיבו רבי עקיבא כיון שאינו בא לכלל מגע לא בא לכלל משא,

הרי

הוא

בא לכלל מגע

כשנגע

מלפניו!?

ומתרצינן:

אמר רבא: הכי קאמר

רבי עקיבא:

את שבא לכלל מגע בכל צד,

שאפילו הנוגע בשומר שלו נטמא, [דטומאת שומרים נלמד מקרא ד"הנוגע"] -

בא לכלל משא.

אבל דבר ש

לא בא לכלל מגע בכל צד,

כגון שני חצאי זיתים, שהנוגע בעור מאחוריו אינו טמא -

לא בא לכלל משא.

בעא מיניה רב אויא סבא מרבה בר רב הונא: קולית

עצם שיש בתוכו מוח שהיא

סתומה,

שאין אפשרות ליטמא במגע, שהרי העצם עצמה אינה מטמאת בטומאת נבלה, ובמוח אי אפשר ליגוע, מחמת שהעצם סתומה,

לרבי ישמעאל מהו שתטמא

במשא?

האם

אית ליה לרבי ישמעאל

את הדרשא ד

את שבא לכלל מגע

-

בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע

-

לא בא לכלל משא. והכא,

בשני חצאי זיתים שעל העור דמטמא רבי ישמעאל במשא אף על פי שאינו מטמא במגע מאחוריו,

היינו טעמא, משום דבא

לכל הפחות

לכלל מגע מלפניו,

[וכבר פדא, דאילו לפי רבי יוחנן שאינו ראוי למגע כלל, פשוט שרבי ישמעאל חולק לגמרי על הדרשא הזאת].

ובזה הוא חולק על רבי עקיבא, שלפי רבי עקיבא צריך שיבא לכלל מגע בכל צד, ואילו לפי רבי ישמעאל אין צריך ראוי למגע מכל צד, אבל בקולית סתומה, שאינה באה לכלל מגע בשום אופן, מודה רבי ישמעאל שגם במשא אינו מטמא.

או דלמא לית ליה

לרבי ישמעאל כלל את הדרשא ד"את שבא לכלל מגע בא לכלל משא". אלא אפילו דבר שלא מטמא כלל במגע ואפילו מלפניו הרי הוא מטמא במשא, ואם כן קולית סתומה נמי מטמאה במשא?

אמר ליה

רבה בר רב הונא לרב אויא סבא:

עורבא פרח!

הנה עורב פורח באויר. כלומר, התחיל לדבר אתו בענין אחר.

אמר ליה רבא בריה

דרבה בר רב הונא לאביו:

ולאו היינו רב אויא סבא מפומבדיתא דמשבח לן מר בגויה

-

דגברא רבה הוא,

ולמה אתה מזלזל בו, ומעביר נושא לענין אחר?

אמר ליה

רבה בר רב הונא לבנו:

אני היום "סמכוני באשישות".

כלומר, הביאו לי סעודה ואסעוד, שנחלשתי מהדרשא שאמרתי היום ברבים,

ובעא מינאי

רב אויא סבא

מילתא דבעי

טעמא, ואיני יכול להשיב עתה לפי שאני צריך לעיין בדבר, ולא מחמת זלזול העברתי נושא.

אמר עולא: שני חצאי זיתים

של בשר נבלה

שתחבן בקיסם,

הרי

אפילו מוליך ומביא

שנושא אותם

כל היום כולו

-

טהור.

מאי טעמא

הוא טהור, והרי נשא כזית נבלה?

ד

כתיב "ונשא"

ד"והנושא את נבלתה" כתיב חסר, בלי וי"ו. ולפי הכתיב הוא נקרא "והנישא", אבל לפי המסורת

קרינן "

וה

נושא".

ודרשינן:

בעינן

-

נושא והוא דנישא בבת אחת.

שהכזית יהא מחובר יחד באופן שיוכל להינשא כולו כאחד ללא חיבור חיצוני .

ומקשינן:

תנן

במתניתין:

היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע, דברי רבי ישמעאל.

ואמאי מטמא רבי ישמעאל במשא,

והא לאו נישא הוא

שהרי השני חצאי זיתים הם נפרדים?

ומתרצינן:

אמר רב פפא

: הכא במאי עסקינן

במרודד.

שהיתה שכבת בשר דקה מחברת בין שני החצאים, שעל ידה נחשב הכזית למחובר ונישא בבת אחת. [ומכל מקום אינו מטמא במגע, משום דמיירי באופן שאם יאחז בקטן אין הגדול עולה עמו, וסבירא ליה דלא הוי חיבור להחשב נגיעה אחת. אך לגבי הדין דנישא בבת אחת די במה שאם יאחז בגדול הקטן עולה עמו, דכבר הם נישאים בבת אחת - תוספות ].

תא שמע

: דתנן בסיפא דמתניתין:

מודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא.

אמאי, והא לאו נישא הוא?

ומתרצינן:

הכא נמי

מיירי

במרודד!

והאי דינא דעולא הוא

כתנאי.

דתניא:

אחד הנוגע

בשני חצאי זיתים

ואחד המסיט

נטמא.

רבי אליעזר אומר: אף הנושא.

והוינן בה: מה הוסיף רבי אליעזר ד

אטו נושא לאו מסיט הוא

ובכלל דברי התנא קמא הוא?

אלא לאו, הכי קאמר: אחד הנוגע ואחד המסיט

טמא, ואפילו

בלא

שהם

נישא

ים בבת אחת, שאין החצאים מחוברים יחד.

ואתא רבי אליעזר למימר: והוא דנישא

בבת אחת, שבין במגע ובין במשא אין מטמאין אלא כשהם מחוברים, [כגון במרודד].

ומקשינן:

ומאי "אף"

דאמר רבי אליעזר שהרי הוא בא למעט ולא לרבות?

ומתרצינן:

אימא

: רבי אליעזר אומר:

והוא דנישא.

הרי שנחלקו תנאים בדינא דעולא אם צריך שיהא נישא בבת אחת או לא.

מתניתין:

קולית

עצם שיש בתוכו מוח מן

המת,