Chagigah 15b — Talmud auf Deutsch

אמר ליה לינוקא

:

פסוק לי פסוקך!

אמר לו

הינוקא:

"ואת שדוד

[כשיבוא לך השוד והשבר, רד"ק]

מה תעשי כי

[מה תועילי אם]

תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך

-

לשוא תתיפי

[גם עדי ויופי התורה שבך לא יועיל לך, מהרש"א] [כי] מאסו בך עוגבים מבקשי נפשך" [החושקים בך מאסו בך מעתה ומבקשים לקחת נפשך ממך, מצודות], כלומר: לא תועיל לו התשובה.

עייליה לבי כנישתא אחריתי, עד דעייליה לתליסר בי כנישתא

[הביאו לשלש עשרה בתי מדרשות],

כולהו פסקו ליה כי האי גוונא לבישותא

[בכל המקומות פסקו לו פסוקים לרעתו של אחר]!

לבתרא

[לתינוק שבבית המדרש האחרון]

אמר ליה: פסוק לי פסוקך!

אמר לו

הינוקא:

ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי! וגו'

-

ו

ההוא ינוקא

שאמר את הפסוק האחרון,

הוה מגמגם בלישניה

[מגמגם היה],

אשתמע כמה דאמר ליה

[והיה נשמע כאילו אמר]:

"ולאלישע" אמר אלהים

מה לך לספר חוקי.

כעס אחר, ונחלקו הלשונות בגמרא באופן תגובתו:

איכא דאמרי: סכינא הוה בידיה

דאחר,

וקרעיה

לינוקא [סכין היה ביד אחר וחתכו לאותו תינוק],

ושדריה לתליסר בי כנישתי

[שלח את חלקיו לשלש עשרה בתי המדרשות שהיה בהם].

ואיכא דאמרי

: לא קרעו אחר לינוקא, אלא

אמר: אי הואי בידי סכינא

[לו היה סכין בידי],

הוה קרענא ליה

[הייתי קורעו לתינוק].

כי נח נפשיה דאחר

[כשמת אחר],

אמרי

ברקיע בבית דין של מעלה:

לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי

[לא נדוננו בגיהנם, ואף לא יבוא לעולם הבא]!

והטעם:

לא מידן לידייניה: משום דעסק באורייתא

[הואיל ועסק בתורה].

ו

אף

לא לעלמא דאתי ליתי: משום דחטא

.

אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי

[עדיף שידונוהו ואחר כך יבוא לעולם הבא].

ואמר רבי מאיר על עצמו:

מתי אמות ואעלה עשן מקברו

של אחר!

כלומר: ידין אותו הקב"ה באש יוקדת מעלה עשן כדי שיתכפרו לו עוונותיו ויזכה לעולם הבא [רבינו חננאל].

כי נח נפשיה דרבי מאיר

, כיון שהגיע רבי מאיר למות ביקש רחמים על זה וקיבל הקב"ה תפלתו. וכשמת רבי מאיר [ר"ח]

סליק קוטרא מקבריה דאחר

[החל עשן לעלות מקברו של אחר], והיה הדבר לאות שהכניסוהו לגיהנם.

אמר

תמה

רבי יוחנן

על מעשי רבי מאיר: וכי

גבורתא למיקליה רביה בנורא

[וכי גדולה היא זו שיגרום התלמיד שיענישו את רבו בגיהנם]?!

חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה

[אחד שסרח היה בינינו ואין אנו יכולים להצילו]?!

אי נקטיה ביד

-

מאן מרמי ליה מאן

[כמו: מנאי]!

אם אני אתפשנו ואוציאנו מגיהנם - מי יטלנו מידי?!

אמר

רבי יוחנן:

מתי אמות, ואכבה עשן מקברו

, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר

[ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].

פתח עליה

דרבי יוחנן

ההוא ספדנא

[ספדן], ואמר:

אפילו שומר הפתח

[שומר הגיהנם]

לא עמד לפניך

-

רבינו

, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.

בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי

.

אמרה ליה

לרבי:

רבי פרנסני!

אמר לה

רבי:

בת מי את?

אמרה לו: בתו של אחר אני

.

אמר לה

רבי: וכי אטו

עדיין יש מזרעו

של אחר

בעולם?!

והא כתיב

: "גם אור רשעים ידעך,

לא נין לו, ולא נכד בעמו, ואין שריד במגוריו

"?!

אמרה לו: רבי! זכור לתורתו

של אבי

ואל תזכור מעשיו

.

מיד ירדה אש

[כי התורה נקראת "אש דת"],

וסכסכה ספסלו של רבי

, וכמו שאמרה: זכור לתורתו [מהרש"א].

בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה על אחת כמה וכמה

.

ומקשינן:

ורבי מאיר

-

היכי גמר תורה מפומיה דאחר

[האיך למד תורה מפיו של אחר, לאחר שיצא לתרבות רעה]?!

והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

:

מאי דכתיב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך

ה'

צבאות הוא

":

אם דומה הרב למלאך ה' צבאות

רק אז

יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו

.

וכיון שכן האיך למד רבי מאיר מפי אחר?!

אמר

תירץ

ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש

[פסוק מצא ודרשו שאפשר ללמוד מרשעים].

דכתיב:

"הט אזנך, ושמע דברי חכמים

.

ולבך תשית לדעתי

".

"לדעתם

" של החכמים

לא נאמר

, כי ברשעים עסקינן [רש"י],

אלא "לדעתי

", של הקב"ה.

הרי למדת: אף מרשעים יכול אתה ללמוד, אם אך לא תשית לבך לדעותיו הרעות.

רב חנינא אמר, מהכא

יש ללמוד היתר ללמוד מן הרשעים, דכתיב:

"שמעי בת וראי, והטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך

"

וגו'

.

הטי אזנך לשמוע את תורתם, ואילו את מעשיהם שכחי, ואל תלמדי אותם

ותמהינן: סוף סוף

קשו קראי אהדדי

, הרי פסוק אחד מלמדנו שאין ללמוד מן הרשע, ומפסוקים אחרים יש ללמוד שאין מניעה לעשות כן?!

ומשנינן:

לא קשיא

, כי:

הא

שהתירו הכתובים ללמוד מן הרשע -

ב

תלמיד שהוא אדם

גדול

, ויודע ליזהר שלא ילמוד ממעשיו.

הא

שאסר הכתוב לימוד תורה ממי שאינו דומה למלאך ה' צבאות -

ב

תלמיד

קטן

.

כי אתא רב דימי

מארץ ישראל לבבל

אמר: אמרי במערבא

[בארץ ישראל]:

רבי מאיר

שלמד מאחר הרי הוא כמי ד

אשכח תמרי: אכל תחלא, ושדא שיחלא לברא

[מצא תמרים, אכל את בשר הפרי החיצון הנאכל, והשליך את הגרעין לחוץ].

דרש רבא: מאי דכתיב: "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל" וגו'

:

למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז?

לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה

מבחוץ על קליפתו, הרי

אין מה שבתוכו נמאס

.

אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח, אין תורתו נמאסת

אשכח ליה רבה בר שילא לאליהו

[מצאו רבה בר שילא לאליהו הנביא],

אמר ליה

רבה לאליהו:

מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא

[מה עושה הקב"ה]?

אמר ליה

אליהו:

קאמר

הקב"ה

שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר

[אומר דברי תורה מפיהם של כל החכמים ולא מפיו של רבי מאיר].

אמר ליה

רבה לאליהו:

אמאי?

אמר ליה אליהו לרבה:

משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר

[מפני שהיה לומד מפיו של אחר] לאחר שיצא לתרבות רעה.

אמר ליה

רבה לאליהו: ו

אמאי

אין הקב"ה אומר משמו?! הרי

רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק

אמר ליה

אליהו לרבה: שמע הקב"ה לקולך, ו

השתא

[ברגע זה]

קאמר

הקב"ה:

מאיר בני כך הוא אומר

:

בזמן שאדם מצטער

[שפורענות באה עליו בעוונו],

שכינה מה לשון אומרת

[באיזה לשון היא קובלת עליו]:

"קלני מראשי קלני מזרועי

", כמו שהאדם כשהוא עיף ויגע אומר: ראשי כבד עלי וזרועי כבד עלי [רש"י סנהדרין]. ו

אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך

.

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי

[מצאו שהיה תולה עצמו על בריח הדלת ובוכה].

אמר ליה

שמואל לרב יהודה:

שיננא! מאי קא בכית

[מדוע אתה בוכה]?

אמר ליה

רב יהודה לשמואל:

מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן

[וכי דבר קטן הוא מה שנאמר על החכמים],

"איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים

"?!

כלומר: הרי אפילו חכמים שנאמר עליהם דברים גדולים, בכל זאת כשחוטאים נענשים:

וכמו שנאמר עליהם:

"איה סופר

":

שהיו סופרים כל אותיות שבתורה

.

"איה שוקל

":

שהיו שוקלין קלין וחמורין שבתורה

, לדרוש קל מחמור וחמור מקל לפי המשקולת של הק"ו.

"איה סופר את המגדלים

":

שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר

.

ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי

[שלש מאות איבעיות]

בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר

.

ו

אפילו הכי

תנן: שלשה מלכים

[ירבעם אחאב ומנשה]

וארבעה הדיוטות

[בלעם דואג אחיתופל וגחזי]

אין להם חלק לעולם הבא

.

וכיון שכן:

אנן

-

מה תהוי עלן

[אנחנו מה יהא עלינו], אם חכמים גדולים כאלו הגיעו לידי כך, מי יודע היכן נגיע אנו הקטנים מהם?!

אמר ליה

שמואל לרב יהודה:

שיננא!

אל תחוש למה שקרה עם דואג ואחיתופל, כי

טינא היתה בלבם

, רשעים היו מימיהם.

מפרשת הגמרא:

אחר מאי

מה טינא היתה בלבו שבא לידי כך ולא הגינה תורתו עליו?

ומפרשינן:

זמר יווני לא פסק מפומיה

[לא פסק מפיו] והיה לו להניח מלשיר בשל חורבן הבית כדכתיב: בשיר אל ישתו יין.

אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד מבית המדרש

קודם שיצא לתרבות רעה,

הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו

.

שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר

:

האם

כל עמר דנחית ליורה סליק

[כל צמר היורד ליורה לצביעה, האם עולה הוא ממנו כשהוא צבוע]? כלומר: האם כל הלומדים לפני חכמים, עולה להן תורתן להגין עליהם מן החטא?

אמר ליה

רבי מאיר לנימוס:

כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק

[כל צמר שהיה נקי כשנגזז, הרי צבעו עולה יפה], ואילו

כל דלא הוה נקי אגב אימיה, לא סליק

. כלומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו עולה לו כן.

למדנו בברייתא:

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום

:

ועליו הכתוב אומר: משכני אחריך נרוצה

הביאני המלך חדריו, שבא בשלום בחדרי היכלות של מעלה, [מהרש"א].

ואף רבי עקיבא ביקשו מלאכי השרת לדוחפו

כשאר חביריו, כי אין ראוי להשתמש בשמות הקדושים [מהרש"א].

אמר להם הקב"ה

למלאכי השרת:

הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי

[בכבוד השם, מהרש"א].