Bechorot 6a — Talmud auf Deutsch

תלמוד לומר

: "

פטר חמור פטר חמור

"

שני פעמים

, כדי להוסיף וללמד:

פטרי חמורים אמרתי לך

לפדותם

ולא

תפדה כלל

פטרי סוסים וגמלים

.

פריך רב אחאי

על מה שאמר רבי יוסי הגלילי, שכפל "פטר חמור" פעם שניה, הוא כדי לפטור פטרי סוסים וגמלים לגמרי מן הפדיון; שהרי יש לבאר את הכפל באופן שיתחייבו פטריהם בפדיון, ולא נתמעטו אלא מפדיון בשה:

ד

אי כתב רחמנא

רק

חד

פטר חמור

הוה אמינא

: הרי אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן היא: "

דבר שהיה בכלל

[היינו חמור שהיה בכלל "ואת הבהמה הטמאה תפדה"]

ויצא מן הכלל ללמד

שפדיונו בשה,

לא ללמד על עצמו

בלבד

יצא, אלא ללמד על הכלל כולו

[על כל הבהמות הטמאות]

יצא, ולעולם

פודים את כל הבהמות הטמאות

בשה

-

כתב רחמנא

"

פטר חמור

"

אחרינא

ללמד:

פטרי חמורים ולא פטרי סוסים וגמלים, ואימא

: לא

מיעטינהו

הכתוב לשאר בהמות טמאות אלא

משה, ולעולם

צריך לפדותם, אלא שפודים אותם

בכל דבר!?

ומשנינן:

אם כן, לכתוב רחמנא

"

פטר חמור תפדה בשה

" פעם אחת, ופעם שניה: "כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה,

וחמור תפדה בשה

", דזה היה משמע: חמור תפדה ולא שאר בהמה טמאה בשה, ו"

פטר חמור תפדה בשה

" "

פטר חמור תפדה בשה

" שתי פעמים

למה לי

, כלומר, למה כתב רחמנא ""פטר" בפעם שניה, והרי הכתוב עוסק בפטרי רחם!?

אלא ודאי בא הכתוב למעט שאר בהמות מ"פטר" דהיינו מעיקר דין בכורה, ולומר לך:

פטרי חמורים אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים

שאינם חייבים בפדיון כלל, ולא שבא הכתוב למעטם מפדיון בשה בלבד.

מוסיפה הגמרא לפרש:

ותנא דידן

שלמד מכפל פטר חמור למעט את הנדמה מן הבכורה -

למעוטי סוסים וגמלים

מפדיון

מנא ליה?

אמר

פירש

רב פפא

:

כתיב "כל פטר רחם לי, וכל מקנך תזכר פטר שור ושה. ופטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו, כל בכור בניך תפדה" -

"

כל מקנך תזכר

" הרי

כלל

, "

שור ושה וחמור

" הרי

פרט

, וקיימא לן:

כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט

, ולמדנו:

שור ושה וחמור אין

[אכן חייב בבכורה], אבל

מידי

אחרינא

היינו שאר בהמות טמאות -

לא

.

ורבי יוסי הגלילי

שלא למד מזה לפטור פטרי סוסים וגמלים, היינו משום ש"

פטר

"

הפסיק הענין

, כלומר, אין אומרים "כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט" אלא אם הפרט מתיחס לכלל ופורט אותו, אבל מה שאמר הכתוב "ופטר חמור תפדה בשה" אינו מתיחס ל"וכל מקנך תזכר" שהוא הכלל, כי אם כן היה הכתוב אומר "וכל מקנך תזכר פטר שור ושה וחמור", ומאחר שהפסיק הכתוב וחזר ואמר "ופטר חמור", הרי זה ענין מחודש שאינו מתיחס ל"וכל מקנך תזכר", ואין זה פרט הבא ללמד על הכלל.

ורבנן

סוברים דמכל מקום

וי

"

ו

"ופטר", שלא אמר "פטר חמור",

הדר ערביה קרא

[חזר הכתוב ועירבו עם הכלל והפרט], שהרי וי"ו מוסיף על ענין ראשון.

ורבי יוסי הגלילי

סבר: אם כדבריך,

לא לכתוב לא

"

ויו

"

ולא

"

פטר

", ולמה הפסיק הכתוב מחד גיסא ועירבו מחד גיסא, אלא ודאי לא בא הוי"ו לערבו.

ורבנן

סוברים,

איידי דהא

[פטר חמור]

קדושת דמים, והא

[פטר שור ושה]

קדושת הגוף, פסיק להו והדר עריב להו

, הצרך הכתוב לחלקם, וכדי שלא תאמר אין זה כלל ופרט משום ההפסק, לכן חזר הכתוב ועירב.

איבעיא להו

:

הרי שנינו גבי בכור בהמה טהורה: רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל... אם יש בו מקצת סימנים חייב; ויש להסתפק: ספק ראשון:

פרה שילדה מין חמור

שהוא פטור מדין בכור בהמה טהורה

ויש בו מקצת סימנין

שבהם הוא דומה לפרה,

מהו

שיתחייב בדין בכור בהמה טהורה, וכמו רחל שילדה מין עז ומקצת סימניה כשל אם? וצדדי הספק הם:

כי אפשר, שדוקא

עז שילדה מין רחל, ורחל שילדה מין עז

, הוא

דכי יש מקצת סימנין חייבת בבכורה

, משום שאף בלי סימנים שוה הוא לאמו בשתים:

א.

דהא

האם

טהורה והא

הולד נמי צורתו כ

טהורה

.

ב.

הא

, האם היא ממין שיש בו

קדושת הגוף, והא

הולד נמי צורתו כמין שיש לו

קדושת הגוף;

ולכן אם אך יש בו מקצת סימנין שהוא דומה לאמו הרי הוא חייב בבכורה -

אבל

הכא

גבי פרה שילדה מין חמור ומקצת סימניו כשל אמו - שבשתים שונה הוא מאמו:

א.

דהא

הולד הוא כמו בהמה

טמאה, והא

האם היא

טהורה

.

ב.

הא

האם ממין שיש בו

קדושת הגוף, והא

הולד ממין שאין בו אלא

קדושת דמים

-

ומאחר שנשתנה כל כך מאמו -

לא

קדוש בבכורה, ואף שמקצת סימניו כמותה.

או דילמא: כיון ד

על כל פנים

אידי ואידי

האם והולד -

בני מיקדש בבכורה

, אף שזו קדושת הגוף וזה קדושת דמים, ואף שבטומאה וטהרה אינם שוים - הרי זה

קדוש

כשמקצת סימניו דומה לאם.

ואם תמצי לומר

דבפרה שילדה מין חמור

כיון דאידי ואידי מיקדש בבכורה

-

קדוש;

עדיין יש להסתפק:

ספק שני:

חמור שילדה מין סוס

ודומה במקצת סימניו לאמו,

מהו

שיתחייב בדין פטר חמור? וצדדי הספק הם:

האם נאמר:

הכא ודאי

הרי הולד

לא בת מיקדש בבכורה הוא

, ואם כן אפילו כשמקצת סימניו דומים לאמו אינו קדוש -

או דילמא: כיון ד

הולד

מין טמאה הוא

כאמו ובפרט זה הם שוים, הרי זה

קדוש

, אם מקצת סימניו כשל אם.

ו

אם תמצי לומר

דבחמור שילדה מין סוס

כיון ד

על כל פנים

מין טמאה הוא

כאמו,

קדוש;

עדיין יש להסתפק: ספק שלישי:

פרה שילדה מין סוס

-

מהו

שיתחייב בדין בכור בהמה טהורה? וצדדי הספק הם:

הכא ודאי

לא קדוש כיון דבשום פרט - מלבד מקצת סימנים - אינו דומה לאמו, ד

הא

האם

טהורה והא

הולד ממין

טמאה

, ועוד, ד

הא בת מיקדש בבכורה, והא לא בת מיקדש בבכורה

-

או דילמא סימנין מילתא היא

, ולא איכפת לן כלל בשינוי של קידוש הבכורה או בשינוי של טומאה וטהרה.

תא שמע

לפשוט מברייתא את כל שלשת הספיקות:

דתניא:

בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה

, הרי היא

פטורה מן הבכורה;

ו

אם יש בו מקצת סימנין, חייבת בבכורה

ו

מאי לאו, אפילו פרה שילדה מין סוס?

ותפשוט שסימנים מילתא היא, וממילא כל שכן בשתי הספיקות הראשונות שהוא קדוש.

ודחינן:

לא

, אין הברייתא עוסקת אלא ב

פרה שילדה מין חמור

שיש בשניהם דין בכורה, ולא תפשוט אלא את הספק הראשון, אבל שתי הספיקות האחרות בעינן עומדות.

תא שמע

לפשוט מברייתא את שתי הספיקות הראשונות:

פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה מין סוס, פטורה מן הבכורה; אם יש בו מקצת סימנין חייבת בבכורה

-

מאי לאו אתרוייהו

[בשני האופנים] מחייבת הברייתא כשיש בהם מקצת סימנים כשל אמם, הרי מבואר בשתי הספיקות הראשונות שהוא קדוש?

ודחינן:

לא

, אלא

אפרה שילדה מין חמור

בלבד הוא דאמרינן שאם יש מקצת סימנים חייבת בבכורה.

ומקשינן עלה:

אבל

"

חמור שילדה מין סוס

"

\- שהזכירה הברייתא -

למאי קתני לה

[לשם מה הזכירו התנא]? נמצא לפי דבריך ש

לפטורא

[ללמדנו בחמור שילדה מין סוס שהוא פטור מבכורה], והרי

פשיטא

שהוא פטור, וכבר למדנוהו ממה שפטרה הברייתא פרה שילדה מין חמור!? כי:

השתא, ומה פרה שילדה מין חמור דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה נינהו, אמרת: אם יש בו מקצת סימנין, אין, ואי לא

-

לא, חמור שילדה מין סוס

שהאם ממין הקדוש בבכורה והולד ממין שאינו חייב בבכורה,

מיבעיא

שהוא פטור!?

ואם כן מוכרח, שעיקר מה שהזכירה הברייתא "חמור שילדה מין סוס" הוא לחדש שבמקצת סימנים אף הוא חייב, ונפשט הספק השני.

ומשנינן: לעולם לא חייבה הברייתא בחמור שילדה מין סוס במקצת סימנים, ואין הברייתא מלמדתנו בחמור שילדה מין סוס אלא את פטורו, ו

איצטריך

להשמיענו כן על אף שכבר פטרה הברייתא פרה שילדה מין חמור כי:

סלקא דעתך, התם

בפרה שילדה מין חמור -

הוא

דפטור מן הבכורה, משום דפרה

יש לה קרנים, והא

[חמור]

אין לה קרנים, הא

[פרה]

פרסותיה סדוקות והא

[חמור]

פרסותיה קלוטות

[אינם סדוקות], ואכן חמור הוא שילדה ולכן הוא פטור,

אבל הכא

בחמור שילדה מין סוס

דאידי ואידי אין לה קרנים, אידי ואידי פרסותיה קלוטות, אימא

אין זה סוס אלא

חמור אדום בעלמא הוא

-

קמשמע לן

. שנינו במשנה:

ומה הן באכילה

, בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, מותר באכילה; וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אסור באכילה; שהיוצא מן הטמא - טמא, והיוצא מן הטהור - טהור:

ומקשינן:

למה לי למיתני

"

שהיוצא

מן הטמא - טמא, והיוצא מן הטהור - טהור", ומה בא זה להוסיף על מה שכבר נשנה!?

ומשנינן:

סימנא בעלמא הוא דלא תיחלף לך, דלא תימא: זיל בתרא דידיה

[סימן הוא שלא תחליף את הדינים, ותאמר: לעולם הולכים אחר הנולד ולא על אמו שיצא הימנה],

ו

תאמר:

האי

[טהור שנולד מן הטמא]

טהור מעליא הוא, והאי

[טמא שנולד מן הטהור]

טמא מעליא הוא, אלא

כך הוא הדין:

זיל בתר אימיה

[לך אחר אמו שיצא הימנה].

שואלת הגמרא:

מנא הני מילי

שהולכים אחר האם שיצא הימנה?

ומפרשינן:

דתנו רבנן

:

כתיב [ויקרא יא ד]: "

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה

", ודרשינן:

יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה

שיש לו כל סימני הטהרה, ומכל מקום -

ואי אתה אוכלו, ואיזה זה?

טהור שנולד מן הטמא

.

ממשיכה הברייתא:

או אינו אלא

ללמד איסור ל

טמא הנולד מן הטהור

מעלה הגרה ומפריס הפרסה -

ומאי

"

ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה

" -