Bechorot 59a — Talmud auf Deutsch

אף תרומת מעשר ניטלת באומד

ובמחשבה

, שהרי "ונחשב" ביחס לשתי התרומות נאמר.

ומעשר

דגן הרי

קרייה רחמנא

"

תרומה

",

דכתיב

[במדבר יח כד] גבי מעשר ראשון: "

כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה

'

תרומה נתתי ללויים לנחלה

", ומזה יש ללמוד, שאף מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה,

ו

הרי

איתקש מעשר בהמה למעשר דגן

במאמר הכתוב "עשר תעשר" שבשתי מעשרות הכתוב מדבר כדלעיל נג ב, ולמדנו:

מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה, אף

מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה

, ולפיכך סובר רבי יוסי ברבי יהודה שאף אם לא מנה אותן אחת אחת, אלא הוציא עשרה מתוך מאה אף זה מעשר, כי גם זו מחשבה היא.

אמר רבא: עשירי קדוש מאליו

, וכגון שהיה מונה את הבהמות ויצא התשיעי, והעשירי נשתייר בדיר, הרי הוא קדוש מאליו, ואף שלא אמר שיהיה קדוש ואפילו לא קראו "עשירי".

שואלת הגמרא:

מנא ליה לרבא הא

[מנין למד כן]?

אילימא מהא דתניא

בברייתא המובאת לעיל נח ב:

אין לי

שהעשירי קדוש

אלא

בכגון

שקרא שמו

"

עשירי

", אבל אם

לא קרא שמו

"

עשירי

",

מנין

שהוא קדוש?

תלמוד לומר

"העשירי

יהיה קודש

"

מכל מקום.

הרי אי אפשר לומר כך, כי -

ודילמא

"

עשירי

"

הוא דלא קרייה

, אבל "

קודש

"

קרייה

, שמא לא ריבתה הברייתא אלא בכגון שלא קרא אותו "עשירי", אך מכל מקום אמר עליו שיהיה קדוש. אבל באופן של רבא, שאף לא קראו "קודש", עדיין לא שמענו.

שנינו במשנה לקמן ס א:

א. קרא לתשיעי "עשירי", ולעשירי [קרא] "תשיעי", ולאחד עשר [קרא] "עשירי", [הרי] שלשתן מקודשים. התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים.

והכל נלמד מדרשות הפסוקים בסוגיא שם.

ב. קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש. זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו [מן העשירי], אין אחד עשר מקודש.

אלא

שמא תאמר שמקורו של רבא הוא

מהא דתניא

:

קרא לתשיעי

"

עשירי

",

ויצא העשירי ולא דיבר, התשיעי נאכל במומו

כיון שקרא עליו שם "עשירי",

והעשירי מעשר

. הרי למדנו, שהעשירי קדוש מאליו.

הרי אף כך אי אפשר לומר, כי -

ודילמא שאני התם דאיברר ליה

שהוא ה

עשירי

[נתברר שהוא העשירי], שהרי יצא באותו פתח שיצאו התשעה שלפניו, אבל אם נשתייר העשירי בדיר, או שיצא בפתח אחר, עדיין לא שמענו.

אי נמי,

יש לומר שהברייתא עוסקת בכגון

דאחוי עילויה

[הראה באצבעו על העשירי].

אלא

שמא תאמר שמקורו של רבא הוא

מהא דתניא

:

קרא לתשיעי

"

עשירי

",

ומת עשירי בדיר

, הרי ה

תשיעי נאכל במומו

משום שקרא שמו "עשירי",

וכולם פטורין

מן המעשר -

והרי

מאי טעמא כולם פטורים?

וכי

לאו משום דקדש ליה עשירי

מאליו קודם שמת, ונמצא שהפרש מעשר, הרי שעשירי קדוש מאליו.

הרי אף כך אי אפשר לומר, כי -

ודילמא

הטעם שנפטרו כולם אינו משום שחל המעשר, אלא אף על גב שלא חל המעשר, ומשום

דאיפטרו במנין הראוי

-

כלומר, היות ובשעה שנמנו היו הם ראויים שיושלם המנין ויופרש העשירי, הרי הם פטורים, אף על גב שלבסוף מת העשירי ולא נתקדש.

דהאמר רבא: מנין הראוי פוטר

.

אלא

מסיקה הגמרא, שמקורו של רבא הוא

מהא דתניא

:

קרא לתשיעי

"

עשירי

",

ונשתייר עשירי בדיר

, הרי

התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר

, הרי מבואר שהעשירי קדוש מאליו אף כשהוא עדיין בדיר.

ואגב שהובאה הברייתא, מקשינן עלה:

והתניא

ברייתא אחרת ששנינו בה: קרא לתשיעי עשירי, ונשתייר עשירי בדיר, הרי ה

תשיעי חולין

, ולא כמבואר בברייתא הקודמת שהתשיעי נאכל במומו!?

תני תנא קמיה דרב ששת

ליישב את הברייתות:

הא מני

הברייתא שסוברת תשיעי חולין -

רבי שמעון בן יהודה היא!

דתניא

על המשנה ששנינו לקמן ס א שהתשיעי נאכל במומו, כיון שקרא עליו שם עשירי, ומבואר בסיפא של המשנה, שאחד עשר אינו קדוש - ואף שקראו עשירי - אלא אם כן, נעקר מן העשירי שם עשירי, כי קראו תשיעי, ומזה משמע, שהתשיעי נאכל במומו כשקראו עשירי, אפילו אם קרא אחריו לעשירי עשירי, שלא נעקר שם עשירי מן העשירי. ועל פרט זה חלק רבי שמעון בן יהודה:

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון

: