Bechorot 58a — Talmud auf Deutsch

כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים

, שהרי נמנעים בני אדם מלמכור עד שיעשרו, וכפי שיתבאר, ואם לא היו זמנים אלו שקודם הרגלים זמן מעשר בהמה, לא היו מצויות בהמות לקנות עבור עולי הרגלים.

ומפרשת הגמרא, למה לא היו בהמות למכור עד שעת הגרנות:

ואף על גב דתנן

במשנתנו:

עד שלא הגיע

הגורן מותר למכור ולשחוט

, ואם כן, גם שלא בשעת הגרנות מצויות בהמות למכור, מכל מקום

ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה

,

והדר ליזבון וליכול

[נוח לו לאדם לעשות מצות מעשר בממונו, ורק לאחר מכן למכור ולאכול], ואם כן, לא היו מוכרים מבלי לעשר, ולכן קבעו גרנות בזמנים אלו שקודם הרגל, שאז יעשרו ויוכלו למכור. מוסיפה הגמרא לפרש את לשון משנתנו:

ואמאי קרי ליה

"

גורן

" [למה נקרא זמן המעשר בשם זה], וכמו ששנינו "שלש גרנות"?

משום

ד

זמן

טבלה כגורן

שהיא קובעת את התבואה למעשר, שאסור לאכול ממנה עד שיעשר, כך זמן הגרנות טובל את הבהמות

מדרבנן

שלא למכור ולאכול עד שיעשר. עוד מפרשת הגמרא את לשון משנתנו:

וכמה

הוא

פרס

["פרוס"]?

פירש רבי יוסי ברבי יהודה: אין פרס פחות מחמשה עשר יום

[לפני תחילת הרגל], והיינו: בשלשים באדר כשהחודש מלא, או בעשרים ותשעה בו כשהחודש חסר, ובעשרים באייר, וביום עשרים ותשעה באלול.

שואלת הגמרא:

מאי משמע

, האיך משתמע מלשון "פרוס" חמשה עשר יום?

אמר

פירש

רבי אבהו: פרוס

הוא

פלגא

, מלשון פרוסה, דמשמע דבר הפרוס לשני חלקים.

ו

פלגא דמאי

, חציו של מה הוא חמשה עשר יום?

ומבארת הגמרא:

פלגא דהלכות פסח! כי הא דתניא: שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם

לפסח שלשים יום

.

שנינו במשנה:

בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון

:

שואלת הגמרא:

במאי קמיפלגי רבי עקיבא ובן עזאי

, והרי בין רבי עקיבא ובין בן עזאי קבעו את הזמן חמשה עשר יום קודם לפסח, שהרי עשרים ותשעה באדר הוא חמשה עשר יום קודם לפסח כשאדר חסר?

ומפרשת הגמרא את מחלוקתם בגורן הראשונה:

רבי עקיבא סבר: אדר הסמוך לניסן, זימנין

שהוא

מלא

ו

זימנין

שהוא

חסר, זימנין

[פעמים]

ד

הוי החודש מלא, ו

מיקלע

חמשה עשר יום קודם לפסח -

ביום שלשים

באדר,

וזימנין ד

הוי החודש חסר, ו

מיקלע

חמשה עשר יום קודם לפסח -

בעשרים ותשעה

באדר,

ומשום הכי לא קביע ליה זמן

מסוים לימות החודש, ולכן אמר רבי עקיבא בלשון "בפרוס הפסח".

ובן עזאי סבר: אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, הילכך קביע ליה זמן בעשרים ותשעה באדר

.

ומפרשת עוד הגמרא את מחלוקתם בגורן השניה, שרבי עקיבא אמר בפרוס העצרת, ובן עזאי אמר באחד בסיון:

לכך אמר בן עזאי

באחד בסיון

, כי

איידי דלא נפישי

[היות ואין בהמות רבות שנולדו בין פסח לעצרת],

אי אמרת ליקדים ליעשר

[אם נאמר כרבי עקיבא להקדים לעשר חמשה עשר יום קודם לעצרת], הרי

עד דמטי רגל שלמי להו

[עד שיבוא הרגל יתמו הבהמות בשוק], שהרי משנתעשרו מיד עומדים הם למכירה.

שנינו במשנה: בן עזאי אומר...

בעשרים ותשעה באב

:

מבארת הגמרא את מחלוקתם בגורן השלישית, שרבי עקיבא אמר חמשה עשר יום לפני הרגל, ואילו בן עזאי אמר עשרים ותשעה באב: לכך אמר בן עזאי שהגורן הוא בעשרים ותשעה באב, כי

בן עזאי לטעמיה

[לשיטתו במשנתנו]

דאמר: האלולין מתעשרין בפני עצמן

, משום הספק אם אחד באלול הוא ראש השנה, או אחד בתשרי, ואילו היה נקבע הזמן בעשרים ותשעה באלול, יש לחוש שמא יבואו לצרף את האלולים עם הקודמים לו, ולכך אמר בעשרים ותשעה באב, אך לא לפני כן, כדי להסמיך את הגורן לחג במידת האפשר.

ומקשינן: מכל מקום למה אמר בעשרים ותשעה באב, דמשמע: אפילו החודש מלא מעשרים ביום זה,

וליעשרינהו ביום שלשים

באב. כלומר, יאמר שזמן המעשר הוא ארבעים ותשעה יום קודם לרגל, ופעמים שהוא עשרים ותשעה באב, ופעמים שלשים בו!?

ומשנינן:

זימנין דמחסרין ליה

בית דין

ל

חודש

אב

ונמצא יום השלשים של אשתקד הוא כבר אחד באלול. ואף על גב שאפילו אם יטעו כשהחודש חסר לעשר שלשים יום אחר תחילת אב כדאשתקד, אין כאן חשש צירוף של האלולים עם הקודמים להם, שהרי אותם שנולדו באחד באלול אין מתעשרין עדיין, שהם מחוסרי זמן עד יום השמיני ללידתם, מכל מקום לא קבעו את זמן הגורן ביום השלשים שיבואו לטעות בו שהוא באחד באלול כשהחודש חסר,

ו

משום ד

בעינן למיעבד הכירא בחדש וישן

. כלומר, כדי שידעו על ידי זה שאין לצרף את האלולים.

שנינו במשנה:

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בניסן, באחד בסיון

, בעשרים ותשעה באלול:

ומפרשת הגמרא את טעמם:

לכך זמן הגורן הראשון הוא

באחד בניסן

: משום דסברי רבי אלעזר ורבי שמעון,

כרבי שמעון בן גמליאל, דאמר

: שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח

שתי שבתות

, דהיינו, מאחד בניסן, ומן הראוי שזמן הגורן שנקבע משום הרגל, יהיה כשהגיע זמן השאלה והדרישה, שאף זה מהלכות הפסח הוא.

ולכך זמן הגורן השני הוא

באחד בסיון, כדאמרן

אליבא דבן עזאי, שלא יאזלו הבהמות מן השוק קודם לעצרת.

ולכך זמן הגורן השלישי הוא

בעשרים ותשעה באלול

, משום ד

רבי אלעזר ורבי שמעון לטעמייהו דאמרי

במסכת ראש השנה:

באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה

, ולכך קבעו את הזמן בסוף השנה, כדי שיהא היכר בין חדש לישן.

שנינו במשנה:

ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב

, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול:

ומקשינן: למה לי מפני שהוא יום טוב,

ו

הרי

תיפוק ליה

שלא לקבוע גורן באחד בתשרי משום

דבעינן למעבד הכירא בחדש וישן

, והיינו קודם אחד בתשרי שהוא ראש השנה למעשר בהמה, לפי שיטת רבי אלעזר ורבי שמעון!?

ומשנינן:

חדא ועוד קאמר

[הטעם הנזכר במשנה טעם נוסף הוא]!

חדא

, טעם אחד שלא לקבוע גורן באחד בתשרי, הוא משום

דבעינן למעבד הכירא בחדש וישן

.

ועוד, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא

[הוא הצבע שצובעים את העשירי לסמנו שהוא הקדוש], כמבואר במשנה בעמוד ב "והיוצא עשירי סוקר בסיקרא".

שנינו במשנה:

רבי מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, בן עזאי אומר

: האלולים מתעשרים בפני עצמן:

תניא: אמר בן עזאי: הואיל והללו

[רבי מאיר]

אומרים כך, והללו

[רבי אלעזר ורבי שמעון]

אומרים כך, האלולין מתעשרין לעצמן

, שהרי אינו יכול לעשרם עם הקודמים לו, כי שמא אחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, ואינו יכול לעשרם עם המאוחרים לו, כי שמא אחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה.

ומקשינן:

וליחזי

בן עזאי

טעמא דמאן מסתבר

[יחליט בן עזאי טעמו של מי מסתבר יותר, ויפסוק כמותו]!?

וכי תימא, דלא מצי

בן עזאי

למיקם אטעמייהו

[לא היה יכול לעמוד על דעתם וסברתם] דרבי מאיר, רבי אלעזר ורבי שמעון!?

והתניא: בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה

[הוא רבי עקיבא]!?

אמר

תירץ

רבי יוחנן: מפי השמועה אמרוה

הן רבי מאיר והן רבי אלעזר ורבי שמעון -

מפי חגי זכריה ומלאכי

, ולכן לא הכריע בן עזאי בדבר.

תניא: כיצד אמר בן עזאי האלולים

מתעשרין לעצמן

:

אם

נולדו לו חמש

בהמות

באב וחמש באלול, אין מצטרפין

אלו עם אלו, כי שמא אחד באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה, ואין מצטרפין.

וכן אם נולדו לו

חמש

בהמות

באלול, וחמש

בהמות

בתשרי אין

הם

מצטרפין

, כי שמא אחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר בהמה.

ואם נולדו לו

חמש

בהמות

בתשרי וחמש

בהמות

באב

שלאחריו הרי אלו

מצטרפין

, שהרי לכל השיטות משל שנה אחת המה.

ומקשינן:

פשיטא

, ומה חידוש השמיעתנו הברייתא בפירוט זה!?

ומשנינן:

מהו דתימא, כי היכי דמפסקי שנים

, הכי נמי

מפסקי גרנות

, כשם שאין מצטרפים בהמות כשראש השנה מפסיק ביניהם, כך אין מצטרפים בהמות שזמן הגורן מפסיק ביניהם, והרי בין הנולדים בתשרי לנולדים באב שלאחריו הפסיקו שתי גרנות, והייתי אומר שאין הם מצטרפים -

קא משמע לן

הברייתא שהם מצטרפים, ו

כדתנן

נמי במשנתנו:

חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אין מצטרפין

, אבל

חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן, הרי אלו מצטרפין

.

אמר רבא: לדברי בן עזאי

, שאנו מסופקים אם ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד באלול או באחד בתשרי:

אם

נולדו לו חמשה

בהמות

באב, וחמשה

בהמות

באלול, וחמשה

בהמות

בתשרי

, ונמצא שספק הוא לו אם עשרת הראשונים חייבים במעשר, וחמשת האחרונים ימתינו לגורן אחר, או שמא עשרת האחרונים חייבים במעשר, וחמשת הראשונים פטורים שאין להם עם מי להצטרף -