Bechorot 52a — Talmud auf Deutsch

ו

אף

לא האשה

נוטלת מן השבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת בעלה, ולא בראוי לבוא לבעלה לאחר מיתתו -

בכתובתה

, שאם לא היו שוים הנכסים כדי כתובתה, והשביחו, אינה נוטלת מאותו שבח.

ו

אף

לא הבנות במזונותיהן

. כלומר, בנות שהיו לאם קודם שנישאה לאב, וקיבל האב שיזונו מנכסיו לפרק זמן - אין נוטלות בשבח שהשביחו נכסי אביהם לאחר מיתתו או בראוי לבוא לאביהם לאחר מיתתו.

שנינו ביבמות [מ א]: יבם הכונס את יבמתו, זוכה בכך בנכסי אחיו המת, וכן הוא יורש את אביו פי שנים, דהיינו, את חלקו ואת חלק המת, לפי שהיבם נעמד במקומו של אחיו המת.

ו

אף

לא היבם

הנוטל פי שנים [חלקו וחלק אחיו המת] בירושת אביהם שמת לאחר האח - אינו נוטל בשבח שהשביחו נכסי האב לאחר מיתתו, או בראוי לבוא לאב לאחר מיתתו.

וכולם אין נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק

מפרש לה בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם:

שואלת הגמרא:

מאי טעמא?

ומפרשינן: משום ד

אמר קרא

: "כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו

לו

משפט

הבכורה

".

משפט הבכורה לאיש

. כלומר, בנכסי האיש שהוא לו ראשית אונו,

ואין משפט הבכורה לאשה.

כלומר, מי שהוא ראשית אונו אין לו משפט בכורה בנכסי אשתו של מי שהוא לו ראשית אונו.

שנינו במשנה:

ואינו נוטל

[הבכור]

בשבח

:

ומפרשינן טעמא משום

דכתיב

"

בכל אשר ימצא לו

[לאב בשעת מיתה]". שנינו במשנה:

ולא בראוי כבמוחזק

:

ומפרשינן טעמא, משום

דכתיב

"

בכל אשר ימצא לו

[לאב בשעת מיתה]".

שנינו במשנה:

ולא האשה בכתובתה

[נוטלת בשבח או בראוי]:

ומקשינן עלה:

איני, והאמר שמואל: בעל חוב

שהלוה לחבירו מעות ומכר לוה את הנכסים והשביחום לקוחות, הרי בעל החוב

גובה את

הגוף מן הלקוחות עם

השבח

. ומאי שנא אשה שאינה גובה את השבח והרי בעלת חוב היא!?

אמר

תירץ

רבי אבא: מקולי כתובה שנו כאן

, זה הוא אחד מקולי כתובה ביחס לשאר בעל חוב.

שנינו במשנה:

ולא הבנות במזונותיהן

[נוטלות בשבח ובראוי]:

שואלת הגמרא:

מאי טעמא?

ומפרשינן: כי

תנאי כתובה

, [תנאי שהוא מתנה עם אשתו וכותב לה בכתובתה], אף הוא

ככתובה

עצמה

דמי

.

שנינו במשנה:

ולא היבם

[נוטל בשבח ובראוי]:

שואלת הגמרא:

מאי טעמא?

ומפרשינן: כי "

בכור

"

קרייה רחמנא

ליבם, וכמאמר הכתוב: "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת", ובבכור אמרה תורה "בכל אשר ימצא לו" ולא בשבח ובראוי.

אמר אביי

:

לא שנו

שאין היבם נוטל בשבח ששבחו נכסי האב,

אלא בשבח ששבחו

ה

נכסים בין מיתה

של האב

ליבום

. כלומר, כגון שמת האח ואחר כך מת אביו ועדיין לא חלקו, והשביחו הנכסים ובא היבם וייבם, ומשום ששבח זה כמו ראוי הוא שאינו מצוי לאב.

אבל

שבח ששבחו נכסים של האב לאחר שייבם, דהיינו,

בין יבום לחלוקה

של האחים בנכסי האב -

שקיל

[נוטל] היבם.

שואלת הגמרא:

מאי טעמא?

ומפרשינן: משום ד"

יקום על שם אחיו המת

" לנחלה

אמר רחמנא

ביבם,

והרי קם

משעת מיתה של האב לזכות פי שנים בנכסי האב, ומה ששבחו הנכסים לאחר מכן - שלו שבחו. ואין אתה יכול למעט אלא את השבח ששבחו נכסי האב קודם ליבום, שעדיין לא זכה בהם היבם.

רבא אמר: אפילו

שבח ששבחו נכסי האב

דבין יבום לחלוקה נמי לא שקיל

היבם.

מאי טעמא?

משום שדין היבם

כבכור, מה בכור אין לו

זכות בשבח ששבחו נכסים

קודם חלוקה

של הבכור עם אחיו, וכמבואר במשנתנו,

אף יבם נמי אין לו

זכות בשבח ששבחו נכסים של האב

קודם חלוקה

של היבם עם שאר אחיו. שנינו במשנה:

וכולם אין נוטלין בשבח

: