Bechorot 50b — Talmud auf Deutsch

אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה סתם

הריהו

כסף צורי!

היכא דכתיב "שקל", הוא סלע צורי. והיכא דכתיב "כסף" הוא דינר צורי.

ו

כסף האמור ב

של דבריהם

של חכמים - הריהו

כסף מדינה!

שהוא שמינית של כסף צורי. והיינו איסתרא סרסיא דאיירי ביה רבי חנינא לעיל.

ומקשינן:

ו

כי

כללא הוא? והרי

אדם שתובע את חבירו ב

טענת

ממון ומחייבו שבועת הדיינין, שנאמר בה "כסף" סתם, כ

דכתיב "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור

וגו' שבועת ה' תהיה בין שניהם

", ותנן

: ל

שבועת הדיינין

צריך

טענה

של

שתי

מעות

כסף!

ולפום כללא דרב יהודה ליבעי שני דינרים שהם כסף צורי. שהרי מעה אינה כסף צורי.

ומשנינן:

שאני התם דכתיב "כסף או כלים".

ומקישינן:

מה "כלים" שנים, אף "כסף" שנים.

וכן מקישינן כלים לכסף.

מה "כסף"

שהוא

דבר חשוב, אף "כלים" דבר חשוב.

נמצא דלאו ב"כסף" בדוקא תליא מילתא אלא בדבר חשוב. שהרי גם בכלים סגי. ומעה כסף הוי נמי דבר חשוב. הלכך בתרי מעות סגי.

ותו מקשינן:

והרי

חילול

מעשר

שני על המטבע שנאמר בו "כסף", כ

דכתיב "וצרת הכסף בידך", ותנן: הפורט סלע ממעות

של

מעשר שני

, שיש בידו פרוטות ורוצה להחליפן לסלע ולהעלותו לירושלים - בית שמאי אומרים: כל הסלע מעות! דאת כל המעות יכול לחלל על הסלע. ובית הלל אומרים: שקל כסף ושקל מעות! שלא יחליף את כל המעות אלא חציין. קתני מיהת שחילל מעיקרא את הפירות על פרוטות נחושת. ואיך מצי למיעבד הכי? והא "כסף" כתיבא, ואין כסף אלא דינר צורי.

ומשנינן: שאני מעשר שני, דכיון דכתיב ביה תלתא זימני "כסף", "ונתת בכסף", "וצרת ה

כסף

" "ונתת ה

כסף

"

, ריבה

כל מילי ואף פרוטות.

ותו מקשינן:

והרי

חילול

הקדש דכתיב

ביה

"ונתן הכסף וקם לו"

ואפילו הכי לא בעינן לחללו בדוקא על כסף צורי. דה

אמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה

-

מחולל!

ופרוטה לאו כסף צורי היא.

ומשנינן:

הקדש נמי יליף

בגזירה שוה

"קדש" "קדש" ממעשר

שני, דמהני חילול בכל דבר.

ותו מקשינן:

והרי קידושי אשה

שאמור בהם כסף,

ד

הא

כתיב

באמה עבריה

"ויצאה חנם אין כסף",

ודרשינן: אין כסף לאדון זה שיוצאת ממנו בסימני נערות, אבל יש כסף לאדון אחר, והוא האב שמקבל את כסף קידושיה.

ותנן: בית שמאי אומרים

: האשה מתקדשת

בדינר ושוה דינר!

ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה!

ועל אף דכתיב בהו "כסף" לא בעינן כסף צורי, אלא סגי בפרוטת נחושת.

וקשיא, וכי

לימא

ד

רב אסי, דאמר

"כל כסף שבתורה כסף צורי" אזיל

כבית שמאי

דאמר "דינר ושוה דינר"? והא לית הלכתא כוותייהו.

אלא אי איתמר

הא דרב אסי,

הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב האמור בתור

ה הריהו

כסף צורי

.

ו

כסף האמור בדין

של דבריהם

של חכמים, הריהו

כסף מדינה!

שהוא שמינית שבכסף צורי. ובהכי סלקא כל קושיות דלעיל. דלעולם "כסף" סתם שלא נאמר בו קצבה, לאו דוקא כסף צורי הוא.

ומקשינן: אי לכסף קצוב אתא רב אסי,

מאי

קא משמע לן?

והא

תנינא במתניתין "חמש סלעים של בן

במנה צורי, ושלשים של עבד וחמישים של אונס ומפתה ומאה של מוציא שם רע, כולם בשקל הקודש במנה צורי". וכבר הובאו במשנה כל המקומות שנזכר בהם כסף קצוב שהוא כסף צורי. ומאי אתא רב אסי לאוסופי?

ומשנינן: הא ד

של דבריהם

הוא

כסף מדינה איצטריכא ליה

לרב אסי לאשמועינן. וכהא

דתנן: התוקע לחבירו

, [שמכהו באוזנו. ועוד פירש רש"י שתקע בפיו קול לאוזנו של חבירו]

נותן לו סלע

משום בושת!

ועלה קאמר רב אסי:

לא תימא

שהוא סלע צורי השוה

ארבע זוזי, אלא

סלע מדינה השוה

פלגא דזוזא

.

ד

במדינה

קרי אינשי "סלע"

ל

פלגא דזוזא.

חנו בישא תקע ליה לההוא גברא

באוזנו

. אתא לקמיה דרב הונא.

אמר ליה

רב הונא:

הב ליה

לזה שתקעת לו,

פלגא דזוזא.