Bechorot 4b — Talmud auf Deutsch

ואכתי מקשינן: אכן למדנו מקל וחומר שהלויים במדבר הפקיעו את בכורת עצמם, והפקיעו אף את פטרי חמוריהם,

ו

מיהו

לדורות מנלן

שהלויים פטורים מן הבכורה?

ומשנינן:

אמר קרא

"

והיו לי הלוים

", "

והיו

"

בהוייתן יהו

.

שואלת הגמרא על לשון הקושיא לעיל: "בן לוי דהוה ליה שה, דאפקע", דמזה משמע שפדיון פטרי חמוריהם של ישראל במדבר היה בשה של הלויים:

וממאי דבשה

, מנין שפדיון פטרי חמוריהם של ישראל במדבר בבהמת הלויים, היה דוקא בשה של הלויים, ולא בשאר בהמות שלהם?

אמר

פירש

רב חסדא

: באותה פרשה של פדיון הבכורות על ידי הלויים, מבואר, שבכורי ישראל היו עודפים על פשוטי הלויים שפדאום, ואותם שלא נמצא להם פודה כנגדם, ציוה הקב"ה לפדותם בחמשת שקלים.

נאמר

פדיון ב

כסף לדורות

בפדיון הבן,

ונאמר

פדיון ב

שה לדורות

בפטר חמור -

מה כסף האמור לדורות, בו פדו לדורות

ואף

בו פדו לאותה שעה

שהרי עודפי הבכורים נפדו בכסף,

אף שה האמור לדורות, בו פדו לדורות

ואף

בו פדו באותה שעה

את פטורי חמוריהם של ישראל.

ופרכינן:

מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני

, תאמר בשה שאין פודין בו אלא פטר חמור, ומנין שבו פדו אף במדבר?

אלא

מכאן אנו לומדים שפדיון פטרי חמוריהם של ישראל היה בשה של הלויים, כי

אמר קרא

: "

אך פדה תפדה את בכור

האדם, ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה

", ולמדנו מן ההיקש:

מה בכור אדם לא חלקת בין לדורות בין לאותה שעה

שהיו שניהם

בכסף

-

אף בהמה טמאה, לא תחלוק בו בין לדורות בין לאותה שעה

שיהיו שניהם

בשה

.

אמר רבי חנינא: שה אחד של בן לוי

במדבר

פטר כמה פטרי חמורים מישראל

.

אמר אביי: תדע

שכן הוא כדברי רבי חנינא:

שהרי מנה הכתוב עודפים באדם

, היינו, בבכורי ישראל שפדאום הלויים מנה הכתוב כמה היו עודפים הבכורים על הלויים, וציוה כיצד לפדותם,

ולא מנה

הכתוב

עודפים בבהמה

, כלומר, לא אמר הכתוב מה לעשות באותם פטרי חמורים של ישראל שלא נמצא כנגדם שה בידי הלויים; ובהכרח שאין שייך בזה עודף, כי בשה אחד פטרו כמה פטרי חמורים.

ומקשינן על ראיית אביי:

ממאי

, מנין שלא נמנו העודפים משום שהחישוב אינו אחד כנגד אחד, והרי

דילמא

הטעם הוא משום ד

לא הוי נפישי להו

לישראל

בהמות טובא

[הרבה כל כך], כלומר, שמא לא היו פטרי החמורים של ישראל עודפים על השיין של הלויים!?

ומשנינן:

לא סלקא דעתך

שלא היו פטרי החמורים של ישראל עודפים על השיין של הלויים,

ד

הא

כתיב

[במדבר לב א]: "

ומקנה רב היה לבני ראובןולבני גד

".

ומכל מקום מקשינן ופרכינן ראיית אביי:

דילמא, אפילו הכי, פשוטים

[שיין פשוטים]

דלויים, הוו קיימי לבהדי בכורי

חמורי

ישראל

, [שוים היו במספרם לפטרי חמורי ישראל]; כלומר, אף שמקנה רב היה לישראל, מכל מקום הרי לא פדו אלא את פטרי חמוריהם ולא את פשוטיהם, ואילו לוי פדה בפשוטיו, ושפיר יתכן שמספר הפשוטים של הלויים היה שוה למספר הבכורים של ישראל.

ולכן מביאה הגמרא מקור אחר לדברי רבי חנינא:

כי

אמר קרא

גבי פדיון בהמות הלויים את פטרי חמוריהם של ישראל: "

ואת בהמת

[לשון יחיד]

הלויים תחת בהמתם

[של ישראל]", ומשמע:

בהמה אחת, תחת בהמות הרבה

.

ומקשינן: היכי דייקינן מ"בהמת" דמשמע לשון יחיד,

ואימא

מתפרש "בהמת" כמו שנאמר [יונה ד] גבי נינוה העיר הגדולה: "ו

בהמה רבה

" שבהכרח הכוונה להרבה בהמות!?

ומשנינן:

אם כן

לא היה צריך הכתוב לשנות בלשונו בין בהמת הלויים לשל ישראל, אלא:

ליכתוב קרא או

"

בהמה תחת בהמה

"

או

"

בהמתם תחת בהמתם

",

מאי

"

בהמת תחת בהמתם

", ודאי

שמע מינה חד

בהמה

פטר טובא

[הרבה בהמות].

אמר רבא

:

אף אנן נמי תנינא

שבמדבר נפדו כמה פטרי חמורים בשה אחד, מדשנינו לקמן ט א:

ופודה בו

בשה -

פעמים הרבה

, כלומר, יכול אדם לפדות פטר חמור בשה, ולחזור ולקנותו מן הכהן ולפדות בו שוב פטר חמור אחר; ובהכרח הטעם הוא משום שבמדבר פדה שה אחד פטרי חמורים רבים.

ומבארת הגמרא את רבי חנינא שאמר כן מדעת עצמו, ולא הביא את המשנה:

ורבי חנינא

אף הוא

טעמא דמתניתין מפרש, והכי קאמר

רבי חנינא:

מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה, משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי

חמורים של ישראל

.

כתיב [שמות יג]: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא... והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך. והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'. וכל פטר חמור...

איתמר

:

רבי יוחנן אמר: קדשו בכורות

של אדם לעבודה שהיתה בבכורות עד הקמת המשכן, וליפדות, וכן בכורות הבהמות ליקרב וליפדות - שנולדו

במדבר

, ולא רק הבכורות שנולדו במצרים.

וריש לקיש אמר: לא קדשו בכורות

שנולדו

במדבר

, אלא אותם שיצאו ממצרים בלבד; שעליהם נאמר "קדש לי כל בכור", אבל במדבר לא קדשו.

ומפרשת הגמרא:

רבי יוחנן אמר: קדשו בכורות במדבר, ד

הרי

רחמנא אמר ליקדשו, כדכתיב

"

קדש לי כל בכור

".

וריש לקיש אמר: לא קדשו בכורות במדבר, מדכתיב

: "

והיה כי יביאך

ה' אל ארץ הכנעני",

וכתיב בתריה

[אחריו] "

והעברת

כל פטר רחם לה'",

מכלל דמעיקרא

קודם כניסתם לארץ -

לא קדוש

.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש

מהא דתנן בזבחים קיב ב:

עד שלא הוקם המשכן, היו

ה

במות

[מזבח שעושה כל אדם לעצמו אפילו בראש גגו]

מותרות, ועבודה

היתה נעשית

בבכורות;

הרי מבואר שקדשו בכורות קודם שנכנסו לארץ!?

אמר ליה

ריש לקיש לרבי יוחנן: העבודה היתה נעשית

באותן

בכורות

שיצאו ממצרים

.

הכי נמי מסתברא

שהעבודה עד שלא הוקם המשכן היתה נעשית בבכורות שכבר נולדו במצרים ולא אלו שנולדו במדבר,

דאי לא תימא הכי

, אלא בבכורות שנולדו במדבר היתה נעשית, והרי המשכן הוקם כבר בשנה השנית ליציאתם ממצרים ואז פסקה עבודה בבכורות, ואם כן, וכי בכור

בן שנה בר מיעבד עבודה הוא

[וכי בכור בן שנה שנולד במדבר עד שהוקם המשכן, ראוי לעבוד עבודה], ובהכרח שהבכורות היו אלו שנולדו במצרים וגדולים היו.

ומקשינן:

ודקארי לה

לרבי יוחנן

מאי קארי לה

[מה הוקשה לרבי יוחנן, והרי בהכרח אין הכוונה לבכורות שנולדו במדבר]!?

ומפרשינן:

הכי קא קשיא ליה

ליה לרבי יוחנן:

אי אמרת בשלמא דלא פסיק קדושתייהו

[הניחא אם דין קידוש הבכורות לא פסק ביציאתם ממצרים], אם כן יש לומר, ד

הנך דמעיקרא נמי לא פקעא

ליה

קדושתיהו

[אותם שנתקדשו כבר במצרים לא פקעה קדושתם] והם אלו שעבדו שנה נוספת במדבר.

אלא אי אמרת דפסיק קדושתייהו

ולא נתקדשו הנולדים במדבר, אם כן

הנך דמעיקרא נמי

-

פקעא ליה קדושתייהו

, [אבל לשיטתך שדין קידוש הבכורות פסק ביציאתם ממצרים, אם כן אף אלו שכבר נתקדשו במצרים, מן הדין שתפקע קדושתם], ואם כן מי הם הבכורות שעבדו בשנה הראשונה לצאתם ממצרים

!!

ואידך

, וסברת ריש לקיש היא:

דקדוש

כבר במצרים

קדוש

[נשאר בקדושתו],

דלא קדוש לא קדוש

[מי שלא נתקדש לא נתקדש].

איתיביה

לריש לקיש מברייתא דסדר עולם:

דתניא שם:

אותו היום שהוקם המשכן, קרבו להם בישראל נדרים ונדבות, חטאות ואשמות, בכורות ומעשרות;

ומבואר שהקריבו בכורות במדבר, הרי שקדשו בכורות במדבר!?

ומשנינן:

הכא

בברייתא עסקינן

נמי באותן

בכורות בהמה טהורה

שיצאו ממצרים

.

ולא עוד, אלא:

ומינה

, אדרבה מברייתא זו יש ללמוד שלא קדשו בכורות במדבר, שהרי כך משמע: "

אותו היום

"

הוא דקרוב

, אכן קרבו בכורות, אבל

מיכן ואילך

לאחר שהקריבו אותו היום את כל הבכורות שיצאו ממצרים שוב

לא קרוב

בכורות, כי לא קדשו בכורות במדבר.

איכא דאמרי: איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן

, ריש לקיש הוא שהקשה לרבי יוחנן מברייתא זו דסדר עולם, והוכיח כשיטתו שלא קדשו בכורות במדבר:

דתניא שם:

אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות

, ומשמע:

אותו היום

-

אין

, אבל

מיכן ואילך

לא קרבו בכורות כי לא קדשו בכורות במדבר!?

והשיב לו רבי יוחנן:

לא

כאשר פירשת דמיכן ואילך שוב לא קרבו, אלא

אימא: מאותו היום

שהוקם המשכן והמזבח -

ואילך

הקריבו בכורות.

ומפרשת הגמרא לדעת רבי יוחנן:

ומאי קא משמע לן

ברייתא זו:

מאותו היום

שהוקם המשכן והמזבח -

אין

אכן קרבו בכורות אבל

מעיקרא לא

קרבו בכורות ולא חטאות ואשמות,

אלמא

[כלומר, וללמדנו] ד

חובות בבמה

של יחיד -

לא קרוב

.

תא שמע

כדברי רבי יוחנן, מברייתא ששנינו:

נמצאת אתה אומר: בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל, במצרים, ובמדבר, ובכניסתן ישראל לארץ;

שהרי:

במצרים מהו אומר

: "

קדש לי כל בכור

".

במדבר הוא אומר

[במדבר ח יז]: "

כי לי כל בכור בבני ישראל

".

בכניסתם לארץ הוא אומר

: "

והיה כי יביאך

ה' אל ארץ הכנעני...

והעברת

כל פטר רחם".

הרי מבואר שקדשו בכורות במדבר כדברי רבי יוחנן, וקשיא לריש לקיש!?

אמר

תירץ

רב נחמן בר יצחק

: לעולם לא קדשו בכורות במדבר, כי כך היא כוונת הברייתא:

בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות ליקדש

לכשיכנסו לארץ,

ולא קדשו

עד שנכנסו לארץ.

ומקשינן עלה:

ו

כי

במצרים

שהוא אחד משלשה מקומות שנזכרו בברייתא -

נמי לא קדוש

, אלא הוזהרו ליקדש!?

הא קאמרינן ד

לכולי עלמא

קדוש

בכורות במצרים, ובהכרח שהברייתא כפשוטה!?

ומשנינן:

הכי קאמר: מהן קדשו ומהן לא קדשו

, בחלק משלשת המקומות קדשו מיד, וחלק הוזהרו להתקדש בכניסתן לארץ.

מתקיף לה רב פפא

לריש לקיש:

ו

כי

במדבר לא קדשו

בכורות וכדברי ריש לקיש!?

והכתיב

"

פקוד כל בכור זכר לבני ישראל

מבן חודש ומעלה" ונצטוו לפדותם; והרי אותם שהם בני חודש לא יצאו ממצרים [כי פקידה זו היתה בשנה השנית ליציאתם], ומכל מקום קדשו!?

אלא אי איתמר

מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש -

הכי איתמר

:

רבי יוחנן אומר: קדשו

בכורות במדבר

ו

שוב

לא פסקו

.

וריש לקיש אמר: קדשו

בכורות במדבר כשאמר להם הקב"ה "פקוד כל בכור זכר" -