Bawa Metzia 67b — Talmud auf Deutsch

עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים

כגדולים.

ואפילו באכל שיעור זוזי, לא סילק את המלוה מהמשכנתא, עד שיפרעו לו את החוב .

אמר רבא בריה דרב יוסף, משמיה דרבא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי

, לא ניכול

המלוה פירות

אלא בנכייתא.

וצורבא מדרבנן,

שצריך ליישר דרכיו, ולהתקדש אף במותר לו, כי שמא ילמדו ממנו לזלזל באיסורין,

אפילו בנכייתא לא ניכול.

כי גם זה נראה כריבית, שהרי הלוה מוזיל לו את דמי אכילת הפירות בשביל ההלואה. ומדינא זה מותר, כי המלוה מנכה לו דבר קצוב לכל שנה, אפילו אם תלקה השדה ולא יהיו בה פירות, ולכן זה נראה שמוזיל לו בשביל הספק.] אפילו שספק כזה נמכר בשוק ביותר דמים [. אבל צורבא מדרבנן, צריך לחוש שמא ילמדו ממנו לזלזל באיסורין.

ומקשינן:

אלא

צורבא מדרבנן

במאי ניכול?

ומשנינן:

בקיצותא.

שזה עדיף ממשכנתא בנכייתא, והגמרא להלן תבאר מה זה קיצותא.

הניחא למאן דאמר

לקמן

קיצותא שריא.

אלא למאן דאמר קיצותא אסירא, מאי איכא למימר?

באיזה אופן מותר לצורבא מדרבנן לאכול את פירות המשכנתא?

ומצינו מחלוקת אמוראים אם קיצותא שריא,

דאתמר: קיצותא, פליגא בה רב אחא ורבינא. חד אמר קיצותא שריא. וחד אמר קיצותא אסירא

.

ומפרשת הגמרא:

היכי דמי קיצותא? דאמר ליה

מלוה ללוה:

עד חמש שנין, אכילנא לה בלא נכייתא. מכאן ואילך, שיימנא לך כולהו פירי

כמו שהם נמכרים בשוק וכל הסכום יורד לך מההלואה. וזה כמשכנתא בנכייתא, כי מנכה לו חצי מדמי הפירות, אלא שהוא אוכל חמש שנים ראשונות. והלוה אוכל חמש שנים אחרונות . ועדיף ממשכנתא בנכייתא, כי דרך אריסין בכך, והוא נראה כאריס, שמסכם עם בעל הבית שהוא יאכל פירות בשנים הראשונות, ובעל הבית יאכל בשנים האחרונות .

איכא דאמרי, כל בלא נכייתא אסור.

ולא נחלקו בזה רב אחא ורבינא.

אבל היכי דמי קיצותא

שנחלקו בזה?

דאמר ליה

מלוה ללוה:

עד חמש שנין, אכילנא בנכייתא. מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

כמו שהם נמכרים בשוק, וזה עדיף ממשכנתא בנכייתא כי המלוה נראה כאריס, כנ"ל.

ומבארת הגמרא:

מאן דאסר בקמייתא,

ללישנא קמא, שהמחלוקת היא כשאוכל את חמש שנים ראשונות בלא נכייתא, ובזה יש מי שאוסר, גם הוא

שרי בבתרייתא,

כשאוכל את חמש שנים ראשונות בנכייתא. ובאופן זה צורבא מדרבנן יכול לאכול פירות.

מאן דאסר בבתרייתא,

ללישנא בתרא, שהמחלוקת היא כשאוכל את חמש שנים ראשונות בנכייתא. ויש מי שאוסר בזה, ולפיו חוזרת הקושיא

היכי שרי למיכל פירי?

-

שרי, כי משכנתא דסורא, דכתבי בה הכי: במשלם שניא אילין, תיפוק ארעא דא בלא כסף.

כלומר, בעיר סורא נהגו לכתוב בשטר משכנתא את הנוסח הנזכר. והכונה בזה היא, שהמלוה מקבל את השדה לרשותו, ואחרי סך מסויים של שנים הוא מחזיר אותה ללוה, ואין הלוה צריך לפרוע כלל מעות.

דהיינו, שאכילת הפירות היא הפרעון, ואין כאן פירעון אחר. וזה מותר לפי כולם, ואפילו לצורבא מדרבנן, כי היות שמפרש בשטר את הנכייתא על כל הקרן, זה לא נראה כהלואה, אלא כלוקח ממנו פירות של שנים הללו באותן דמים .

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אמרי תרוייהו: האי משכנתא,

באתרא דמסלקי

-

אין בעל חוב גובה הימנה.

באתרא דמסלקי, אין למלוה קנין בגוף המשכנתא, אלא רק שעבוד לפירות, ולכן כשהמלוה מת, ובניו ירשו את השדה הממושכנת, אין בעל חוב של אביהם גובה ממנה את חובו כמו שגובה משאר קרקעות שירשו, כי זה נחשב כמטלטלין, ומטלטלין של יתומים לא משועבדים לבעל חוב.

ואין הבכור נוטל בה פי שנים.

כי לאביו לא היה קנין בגוף השדה אלא רק שעבוד לפירות, וזה נחשב "ראוי"] למאן דאמר במסכת ב"ב קכד ב, שחוב אשר שחייבים לאבא, נחשב "ראוי" [, ואין הבכור נוטל בו פי שניים.

ושביעית משמטתה

את המלוה, וממילא המשכנתא חוזרת ללוה .

ובאתרא דלא מסלקי

יש למלוה קנין בגוף המשכנתא. ולכן, כשהמלוה מת, ובניו ירשו את השדה הממושכנת,

בעל חוב גובה הימנו,

כמו שגובה משאר קרקעות שירשו.

ובכור נוטל בו פי שנים.

כי לאביו היה קנין בגוף המשכנתא והיה מוחזק בזה.

ואין שביעית משמטתה,

כי משכנתא באתרא דלא מסלקי זה נחשב מכר ולא הלואה .

ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: האי משכנתא באתרא דמסלקי,

כשהלוה פורע למלוה את החוב,

מסלקי ליה אפילו מתמרי

דאבודיא

] שהם תלושין ונמצאים על המחצלות [.

כלומר, אף על פי שלכאורה תמרים אלו שייכים למלוה, כי בזמן המשכנתא, כל פרי שמגיע לעולם מיד הוא זוכה בו, בכל זאת, אין הדין כך. אלא, הלוה מסלק אותו אפילו מתמרים שכבר נתלשו. כי כך היה התנאי ביניהם ועל דעת כן ירד המלוה לשדה, שאם הלוה יפרע לו את החוב, הוא יחזיר לו את כל הפירות שלא זכה בהם בקנין .

ואי

המלוה

אגבהנהו בסיסני

] סלים [לפני שהלוה פרע לו,

קננהו

בהגבהה, ולא צריך להחזירם ללוה כשפורע .

ולמאן דאמר "כליו שלו לוקח ברשות מוכר קנה לוקח",

כי כליו הם כמו רשותו, וקונה בקנין חצר, הרי

אפילו בלא אגבהנהו בסיסני, קננהו

המלוה, כי מחצלותיו קונים לו את הפירות בקנין חצר.

ומביאה עתה הגמרא, הלכות נוספות בענין משכנתא:

דבר זה

פשיטא

, כי

באתרא דמסלקי,

ולאחר שסיכמו את כל עניני ההלואה, מישכן הלוה את שדהו למלוה סתם, ולא אמר שלא יסלק מן הקרקע אלא כשיעבור פרק זמן מסויים, ועדיין המלוה לא נתן לו את ההלואה.

ואמר

המלוה ללוה, בשעה שנותן לו את מעות ההלואה: אני נותן לך את ההלואה על מנת ש

לא מסתלקנא

עד כך וכך שנים, והלוה הודה לו.

הא קאמר

המלוה

דלא מסתלקנא!

והלוה לא יכול לסלקו עד הזמן שקבעו. אפילו שכבר נגמר השעבוד בסתם. כיון שקודם מתן מעות אמר המלוה במפורש שלא מסתלקנא למשך תקופה מסויימת, והלוה הודה לו, ועל דעת כן קיבל הלוה את המעות, שלא יסלקנו אלא בזמן שקבעו. והמלוה קונה את הזכות שלא יוכל לסלקו, בקנין כסף .

ולכן דבר זה פשוט הוא.

אלא

מה שיש להסתפק, הוא

באתרא דלא מסלקי,

שלא מסלקים את המלוה מהשדה אפילו כשאכל פירות בשיווי כל ההלואה, עד תום התקופה שקבעו לפרעון החוב, והלוה משכן את שדהו למלוה סתם, ועדיין לא קיבל את ההלואה.

ואמר

המלוה ללוה בשעה שנותן לו את ההלואה: איני נוהג כמנהג המקום הזה, אלא אני מלוה לך על דעת ש

מסתלקנא,

שאסתלק מאכילת פירות הקרקע הממושכנת בידי, מיד כאשר אכילת הפירות שלי ממנה תהיה כנגד כל החוב.

מאי?

האם

צריך למקנא מיניה,

לעשות קנין ביניהם על ויתור המלוה על זכותו לאכול פירות עד תום מועד המשכנתא, ובלא קנין יכול המלוה לחזור ממה שאמר "מסתלקנא", שהרי הלוה כבר משכן לו שדהו סתם, לפי מנהג המקום, ובדיבור גרידא לא פקע זכותו.

או לא,

אין צורך לעשות על כך מעשה קנין, כי גם דיבור גרידא יכול להפקיע את זכותו של המלוה מהמשכנתא לאכול עד תום המועד של המשכנתא.

רב פפא אמר, לא צריך למקנא מיניה.

רב ששת בריה דרב אידי אמר, צריך למיקנא מיניה.

והלכתא, צריך למקנא מיניה.

ומביאה הגמרא הלכה נוספת:

אמר

לוה למלוה באתרא דמסלקי,

איזיל, ואיתי,

רצוני ללכת ולהביא,

זוזי

שמזומנים לי במקום פלוני, ואפרע לך, ומעכשיו אל תאכל עוד פירות.

הדין הוא שמעכשיו המלוה

לא אכיל,

כי הלוה כבר עומד לפרוע .

ואם אין ללוה מעות מזומנים במקום אחר, אלא הוא אומר למלוה:

איזיל ואטרח,

ואייתי זוזי

ואפרע לך, ומעכשיו אל תאכל עוד פירות.

נחלקו אמוראים אם גם בזה המלוה מפסיק עכשיו לאכול פירות:

רבינא אמר, אכיל.

ומר זוטרא בריה דרב מאי אמר, לא אכיל.

והלכתא, לא אכיל

.

רב כהנא ורב פפא ורב אשי, לא אכלי

פירות המשכנתא, אפילו

בנכייתא.

רבינא אכיל בנכייתא

.

אמר מר זוטרא: מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא?

הרי המלוה מנכה פחות משווי הפירות בשוק, והלוה מסכים בכלל שהלוהו ממילא זה מחזי כריבית?

ומבאר:

מידי דהוה אשדה אחוזה,

בדומה לשדה אחוזה] שיורש אדם מבית אבותיו [, שאם אדם הקדישה, אמרה תורה, כשבא לפדותה מהקדש, מחשבים לו כמה שנים יש עד היובל, ונותן סלע ופונדיון לכל שנה, לבית זרע חומר שעורים.

שדה אחוזה, לאו, אף על גב דקא אכיל

הקדש מהשדה

פירי טובא,

והפירות של כל שנה שוים להקדש הרבה יותר מסלע ופונדיון.