Bawa Metzia 39b — Talmud auf Deutsch

ואפילו הגדיל

הקטן לאחר שכבר ישב זה בקרקע, והוסיף להחזיק עוד שלש שנים בפניהם, אין זו חזקה.

ואף פרט זה מוכח מדברי רב הונא, שאם לא כן, איך מורידים נכרי לקרקע של קטן, והרי יש לחוש שמא יהא בידו משיגדיל, ויטעון "אתה מכרתו לי משגדלת, ואכלתים שני חזקה". והוסיף רבא ואמר:

א.

ולא אמרן

דאין מורידין קרוב לנכסי קטן,

אלא באחי דאבא

[אח מאב] הבא לירד לנכסי הקטן בשדה שהיתה בחזקת אביו עד שמת,

אבל באחי דאמא

[אח מאם]

לית לן בה

, להורידו לקרקע שהיתה בחזקת אביו קודם שמת, כי אינו יכול לטעון ירושה בקרקע, שהרי אינו קרוב של האב.

ב.

ואחי דאבא נמי לא אמרן

שאין מורידין קרוב,

אלא בארעתא

[בקרקעות],

אבל בבתי

[בבתים]

לית לן בה

, כי על בית אינו יכול לטעון שלחלקו בא, שהשכנים יודעים שלחלקו של קטן באו.

ג.

ובארעתא נמי לא אמרן

שאין מורידין את הקרוב,

אלא דלא עביד עיטדא

[שלא נעשה שטר חלוקה כשמת האב],

אבל עביד עיטדא קלא אית לה

, קול יש לחלוקה שנעשית בשטר, והכל יודעים שלחלקו של קטן באו, ולא לנכסי אחיו.

ואולם הגמרא דוחה את דברי רבא:

ולא היא

כמו שאמר רבא! אלא:

לא שנא אחי דאבא, ולא שנא אחי דאמא

אין מורידין, ואף שקרקע זו מאביו באה לו לקטן, ואין זה יכול לטעון שלחלקו באו, שהרי אינו קרובו של האב, מכל מקום שמא יטעון של אמי היו, ואבי שהיה מוחזק בה, היה עושה כן משום זכותו באכילת פירות נכסי מלוג, אך משמת חזרה הקרקע לאמי, ואני ירשתיה.

וכן

לא שנא ארעתא, ולא שנא בתי, ולא שנא עביד עיטדא, ולא שנא לא עביד עיטדא, לא מחתינן

[אין מורידין].

מעשה ב

ההיא סבתא דהויא לה תלת בנתא

, ד

אישתבאי איהי וחדא ברתא;

ו

אידך תרתי בנתא: שכיבא חדא מינייהו, ושבקה ינוקא

.

[מעשה בזקנה שהיו לה שלש בנות, ונשבתה היא ואחת מבנותיה; ומן שתי הבנות הנוספות: האחת מתה והשאירה בן קטן, והשלישית כאן].

אמר אביי: היכי נעביד

[כיצד נעשה] לנכסי הסבתא?

לוקמינהו לנכסי

דסבתא

בידא דאחתא

[נוריד לנכסים את האחות שלפנינו], וכדעת רבן שמעון בן גמליאל שמורידין קרוב לנכסי שבוי. זה אי אפשר, שהרי יש לחוש:

דלמא

שכיבא סבתא

[שמא מתה הזקנה] והבת השבויה עדיין חיה, וירש הקטן שליש מנכסיה [עם שתי דודותיו], או שמא מתה אף בתה שנשבתה עמה, והוא יורשה יחד עם דודתו, [ונמצא שיש לו סך הכל חצי מנכסי הסבתא],

ו

הרי

אין מורידין קרוב לנכסי קטן

.

שמא תאמר:

נוקמינהו לנכסיה בידא דינוקא

[נעמיד את הנכסים בידי הקטן]?

אף זה אי אפשר, כי

דלמא לא שכיבא סבתא

[שמא לא מתה הסבתא], ושלה הם הנכסים,

ואין מורידין קטן לנכסי שבוי

.

אמר אביי, הלכך

כך נעשה:

פלגא יהבינא לה לאחתא

[לחצי מן הנכסים מורידים את האחות שלפנינו], כי ממה נפשך יכולה היא לירד, שאם מתו הסבתא והבת, הרי היא יורשת את חצי נכסי הסבתא, ואם שתיהן לא מתו, או שמתה רק אחת מהן, הרי מורידין קרוב לנכסי שבוי.

ו

אילו על

אידך פלגא

[מחציתם השניה של הנכסים], שיש לחוש שמא של קטן הם, כי שמא מתו הן הסבתא והן הבת,

מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא

[מעמידים אפוטרופוס לקטן].

רבא אמר: מגו דמוקמינן אפוטרופא לפלגא, מוקמינן ליה אפוטרופא לאידך פלגא

[היות ובלאו הכי מעמידים אפוטרופוס למחצית הנכסים, יעמוד הוא אף על המחצית השניה של הנכסים].

לסוף שמעו דשכיבא סבתא

[לאחר זמן שמעו שמתה הסבתא], ועל בתה שנשבתה עמה לא שמעו.

אמר אביי

, כך נעשה:

חד

תלתא יהבינן לה לאחתא

[שליש אחד מנכסי הסבתא יש לתת לאחות שקיימת לפנינו] כי שלה הם, שהיא יורשת שליש מנכסי הסבתא.

ו

חד

תילתא יהבינן ליה לינוקא

[שליש מן הנכסים ניתן לקטן על ידי אפוטרופוס] שהרי שליש מנכסי הסבתא שלו הם.

ואידך תילתא

[והשליש הנוסף] שספק של מי הם, אם של הבת השבויה כי לא מתה, או שמא מתה אף היא, ומתחלק השליש בין הקטן והבת הקיימת, כך נעשה בהם:

יהבינן דנקא לאחתא

[נוריד את האחות הקיימת לשתות מכל הנכסים שהוא חצי השליש], שהרי ממה נפשך יכולה היא לירד, שאם מתה אחותה הרי שלה הם, ואם לא מתה, הרי היא הקרוב הראוי ליורשה, שמורידין אותו לנכסי שבוי.

ו

אילו

אידך דנקא

[השתות הנוסף שהוא חצי השליש הנותר], שספק הוא שמא של קטן הם, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן,

מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא

[מורידים לו אפוטרופוס בשביל הקטן].

רבא אמר

:

מגו דמוקים אפוטרופא לדנקא, מוקמינן נמי אפוטרופא לאידך דנקא

, וכסברת רבא דלעיל. מעשה ב

מרי בר איסק

, ד

אתא ליה אחא מבי חוזאי

[בא אליו אדם מהמקום הנקרא "חוזאי", וטען שאחיו של מרי בר איסק הוא].

אמר ליה

אותו אדם למרי בר איסק:

פלוג לי

[תן לי חצי מירושת אבינו].

אמר ליה

מרי בר איסק לאותו אדם:

לא ידענא לך

, איני מכיר אם אתה הוא אחי.

אתא

[בא] אותו אדם

לקמיה דרב חסדא

לשאול בדינו?

אמר ליה

רב חסדא לאותו פלוני:

שפיר קאמר לך

[יפה אמר לך] מרי, כלומר: אין רמאות בדבריו, כי אכן אפשר שאינו יודע אם אחיו אתה אם לאו, ומשום שכשיצא מאצלך לא היה לך חתימת זקן, ועכשיו יש לך -

וכעין

שנאמר

כשבאו אחי יוסף למצרים ועמדו לפני יוסף: "

ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכירוהו

",

מלמד שיצא

יוסף מבית יעקב

בלא חתימת זקן

[כי בן שבע עשרה שנה היה],

ובא

[כלומר: כשבאו אחי יוסף אליו, היה]

בחתימת זקן;

ולכן לא ידעו שהוא יוסף, ואילו יוסף הכיר את אחיו שהיו חתומי זקן כשיצא מהם.

ולפיכך

אמר ליה

רב חסדא לאותו אדם:

זיל אייתי סהדה דאחוה את

[לך והבא עדים שאחיו אתה].

אמר ליה

אותו אדם לרב חסדא:

אית לי סהדי, ודחלי מיניה דגברא אלימא הוא

[יש עמי עדים המעידים על אחוותנו, אלא שדא עקא, יראים הם להעיד נגד מרי כי אדם אלים הוא].

כששמע כן רב חסדא,

אמר ליה

רב חסדא

לדידיה

[למרי]: אם כן

זיל אנת אייתי

הנך

סהדי

שהביא האח, כדי שיעידו

דלאו אחוך הוא

[לך אתה והבא את אותם העדים שאומר אחיך שהם מעידים על אחוותכם, לך אתה והביאם שיעידו כמוך], או תביא עדים אחרים.

אמר ליה

מרי לרב חסדא: וכי אטו

דינא הכי

, והרי קיימא לן:

המוציא מחבירו עליו הראיה

, ומן הדין, שאדם זה הבא להוציא ממני, יביא ראיה שהוא אחי, ולמה מטיל אתה את חובת הראיה עלי!?

אמר ליה

רב חסדא למרי:

הכי דיינינא לך ולכל אלימי דחברך

[כך אני דן לך ולכל האנשים האלימים כמוך]!

אמר ליה

מרי לרב חסדא - והרי אם אלים אני ושולט על העדים שהביא אחי -

סוף סוף

וכי

אתו סהדי ולא מסהדי

כמותי [וכי לא יבואו העדים להעיד כמוני משום יראתם ממני], ואם כן מה תועלת יש בהבאת העדים שיעידו כמותי!?

אמר ליה

רב חסדא: לזו איני חושש, כי

תרתי לא עבדי

[שתים לא יעשו], שלא להעיד למי שמבקשם להעיד עבורו, ועוד להעיד בהיפוך לטובת הצד הנתבע.

לסוף אתו סהדי דאחוה הוא

[לאחר זמן באו עדים שהעידו על אחוותו של אותו אדם]; ונפסק הדין לתת לו מחצית מהנכסים.

אמר ליה

אחיו של מרי לרב חסדא:

לפלוג לי נמי מפרדיסי ובוסתני דשתל

[יתן לי אחי אף את מחצית הכרמים וביתני האילנות ששתל בשדה המשותפת לשנינו].

אמר ליה

רב חסדא למרי:

שפיר קאמר לך

אחיך,

ד

הא

תנן

בבבא בתרא:

הניח

האב

בנים גדולים וקטנים, והשביחו גדולים את הנכסים, השביחו לאמצע

, השבח מתחלק בין הגדולים שעבדו ובין הקטנים שלא עבדו.