Bawa Metzia 29a — Talmud auf Deutsch

עד כאן לא פליגי רבי טרפון ורבי עקיבא -

אלא כשנשתמש בהן

המוצא [כשיש לו בהן היתר שימוש], שאז אומר רבי טרפון שחייב באחריותן, משום שיש לו הנאה בדמים, שיכול להשתמש בהם לכשיזדמן לו מקח.

אבל

אם

לא נשתמש בהן

[כלומר, אם אסור לו להשתמש בהן],

אם אבדו

לכולי עלמא

פטור

מאחריותן.

לימא תיהוי

משנתנו

תיובתא דרב יוסף!

דאתמר: שומר אבידה,

המוצא אבידה, שצריך לשמרה עד שישיבנה לבעליה, איזה דין שמירה חל עליו?

רבה אמר

: דינו

כ

דין

שומר חנם,

שהרי אינו מקבל שכר תמורת שמירתו. ודינו של שומר חינם הוא, שאם החפץ שהיה תחת שמירתו נגנב או אבד - פטור, וחייב רק אם פשע בשמירתו.

רב יוסף אמר

: דינו

כ

דין

שומר שכר,

שחייב בגניבה ואבידה, ופטור במקרה שהחפץ שהיה תחת שמירתו ניזוק או אבד באונס.

ומדוע שומר אבידה נחשב כשומר שכר, איזה שכר הוא מקבל תמורת שמירתו?

כיון שהוא מקיים מצוה בכך שהוא שומר את האבידה , ובכך הוא נפטר מלתת פת לעני באותה שעה , כי העוסק במצוה - פטור מן המצוה .

והרי ממשנתנו מוכח, ששומר אבידה - כשומר חינם!

אמר לך רב יוסף

: לא תדייק ממשנתנו כפי שדייקת. אלא,

בגניבה ואבידה, דכולי עלמא

לא פליגי

-

דחייב,

משום שדינו של שומר אבידה - כשומר שכר הוא.

כי פליגי

רבי טרפון ורבי עקיבא - בזה נחלקו: האם שומר אבידה חייב אף

באונסין,

כדין

דשואל

שחייב אף באונסין.

רבי טרפון סבר: שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו

[התירו לו חכמים למוצא להשתמש בהם], ואם כן,

הוה ליה שואל עלייהו,

ולא רק שומר שכר, שהרי שומר שכר אסור להשתמש בדבר שהוא שומר עליו, ולכן שומר אבידה חייב אף באונסין.

ורבי עקיבא סבר: לא שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו

[לא התירו לו חכמים להשתמש בהם],

הלכך לא הוי שואל עלייהו,

אלא רק שומר שכר.

ומקשינן:

אי הכי, "לפיכך

אינו חייב באחריותן

" דאמר רבי עקיבא

במשנתנו -

למה לי?

לשם מה נאמרו דברים אלו?

אי אמרת בשלמא

ש

בגניבה ואבידה הוא דפליגי, היינו דקתני: רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו

-

אינו חייב באחריותן.

משום ש

סלקא דעתך אמינא

ששומר אבידה, אף שאסור לו להשתמש באבידה, מכל מקום

שומר שכר הוי

משום הנאת המצוה, ו

כדרב יוסף, ובגניבה ואבידה

-

מחייב!

קא משמע לן

מה ששנינו: לא ישתמש בהן,

לפיכך

אם אבדו - אינו חייב באחריותן, ש

השתא דאמרת לא ישתמש בהן,

ממילא

שומר שכר לא הוי,

אף שיש לו הנאת מצוה, משום שהנאה זו אינה נחשבת לשכר,

ו

לכן

לא מחייב בגניבה ואבידה.

אלא אי אמרת

ש

בגניבה ואבידה

-

דכולי עלמא לא פליגי דחייב, כי פליגי

-

באונסין דשואל, מאי "לפיכך" דרבי עקיבא?

הכי מבעי ליה

לתנא

למתנא: רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן,

ודי בכך, ואין צריך התנא לפרש יותר.

ואנא ידענא, דכיון דלא ישתמש בהן, לאו שואל הוי, ואינו חייב באחריותן,

שהרי אין כל סיבה לחייבו באונסין!

ואם כן,

"לפיכך" דרבי עקיבא

-

למה לי?!

ומתרצינן: מה ששנה התנא "לפיכך" בדברי רבי עקיבא, היינו

משום

שהוצרך לשנות

"לפיכך" דרבי טרפון.

ותמהינן:

ו"לפיכך

חייב באחריותן"

דרבי טרפון

-

למה לי?

הרי ברור שאם נשתמש בדמים - חייב באחריותן!

ומבארת הגמרא:

הכי קאמר: כיון דשרו ליה רבנן

למוצא

לאשתמושי בגוייהו

[להשתמש בדמים], אף שלא נשתמש בהן עדיין, הרי

כמאן דאישתמש בגוייהו דמי

-

וחייב באחריותן,

משום שזכות השימוש היא היא המחייבתו, ולא השימוש עצמו.

ותמהינן:

והא

"לפיכך אם

אבדו" קתני

במשנתנו, ולא כפי שביארנו את משנתנו לשיטת רב יוסף, שמדובר באונסין, שהרי לדבריו היה צריך לשנות "אם נאנסו"!?