Bawa Kamma 82b — Talmud auf Deutsch

ואתא איהו

עזרא ו

תיקן חפיפה

במסרק דוקא, משום הרחקה.

ט.

ושיהו רוכלין מחזרין בעיירות

, הטעם הוא

משום תכשיטי נשים

[תמרוקי הנשים],

כדי ש

יהיו מצויים להן, ו

לא יתגנו על בעליהם

.

י.

ותיקן טבילה לבעלי קריין

: ותמהינן: וכי אטו עזרא תיקן כן!? והרי

דאורייתא הוא!?

דכתיב

: "

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע, ורחץ את בשרו במים

"!?

ומשנינן: טבילה

דאורייתא היא לתרומה וקדשים

, שאסור לטמאותם או לאוכלם בטומאה, וצריך לטבול תחילה -

ו

אתא הוא

, בא עזרא ו

תיקן אפילו לדברי תורה

, שלא ילמד אלא אם כן טבל תחילה לקריו.

תניא:

עשרה דברים נאמרו בירושלים

, וטעם כולם מתבאר בגמרא לקמן:

א.

אין הבית חלוט בה

, דהיינו: אף שאמרה תורה [ויקרא כה כט]: "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה [בית בעיר המוקפת חומה מימות יהושע], והיתה גאולתו [של המוכר מיד הקונה] עד תום שנת ממכרו, ימים [שנה] תהיה גאולתו. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, לא יצא ביובל", [והיא נקראת חליטה ללוקח] - אין דין זה אמור בירושלים, ואף שהיא עיר חומה, המוכר גואל את הבית לעולם, ולכשיבוא היובל הרי הוא חוזר ללוקח, כדין מי שמכר בית בערי החצרים שאין להם חומה.

ב.

ואינה מביאה עגלה ערופה

, דהיינו: אף שאמרה תורה [דברים כא]: כי ימצא חלל [הרוג] באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך, ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. והיתה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר ... והורידו זקני העיר ההיא את העגלה ... וערפו את העגלה בנחל ... וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ... וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כפר לעמך ישראל ... " - מכל מקום אם נמצא החלל קרוב לירושלים, מניחין אותה, ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו.

ג.

ואינה נעשית עיר הנדחת

, דהיינו: אף שאמרה תורה [דברים יג יג]: כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבת שם לאמר. יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם לאמר, נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם ... הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת כל בהמתה לפי חרב. ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה, ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך ... " - מכל מקום אם אירע כן בירושלים, אין היא נידונית כעיר הנדחת, אלא העובדים נידונים כיחידים שעבדו עבודה זרה, והם נסקלים, וממונם ליורשיהם כשאר הרוגי בית דין.

ד.

ואינה מטמאה בנגעים

[נגעי בתים], דהיינו: אף שאמרה תורה [ויקרא יד לד]: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ... ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים. ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית. וצוה הכהן וחילצו את האבנים אשר בהם הנגע ... ואת הבית יקציע מבית סביב ... " - מכל מקום אם אירע כן בירושלים, אינו נוהג דין זה.

ה.

ואין מוציאין בה זיזין

[קורות היוצאות מן הכתלים]

וגזוזטראות

[מרפסות על פני העליה מבחוץ].

ו.

ואין עושין בה אשפתות

.

ז.

ואין עושין בה כבשונות

[משרפות סיד לקדרות].

ח.

ואין עושין בה גנות ופרדסות, חוץ

מגינת ורדין

[

שהיו

] [

שהיתה

] שם

מימות נביאים הראשונים

.

ט.

ואין מגדלין בה תרנגולין

.

י.

ואין מלינין בה את המת

, שאם מת בה אדם, באותו היום קוברים אותו מיד.

ומבארת הגמרא את טעמם של הדינים האלו:

א.

אין הבית חלוט בה

: משום

דכתיב

: "

וקם הבית

אשר בעיר

אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו

" -

וקסבר

התנא של הברייתא:

לא נתחלקה ירושלים לשבטים

שחלקו את שאר הארץ, ואין אני מקיים בירושלים "לקונה אותו לדורותיו", כי מי הקנה לו.

ב.

ואינה מביאה עגלה ערופה

: משום

דכתיב

: "

כי ימצא חלל באדמה אשר ה

'

אלהיך נותן לך לרשתה

",

וירושלים לא נתחלקה לשבטים

. ג.

ואינה נעשית עיר הנדחת

משום

דכתיב

: "

עריך

",

וירושלים לא נתחלקה לשבטים

.

ד.

ואינה מטמאה בנגעים

משום

דכתיב

: "

ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם

",

וירושלים לא נתחלקה לשבטים

.

ה.

ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטרות

, הטעם הוא:

מפני אוהל הטומאה

, שמא יהא כזית מן המת מוטל בארץ, והגזוזטראות מאהילות עליו ועל אנשים הרבה, ונמצא מרבה את הטומאה.

ו

גם

משום דלא ליתזקו עולי הרגלים

[שלא יינזקו עולי רגלים], כשייכשלו בזיזין ובגזוזטראות. ו.

ואין עושין בה אשפתות

, הטעם הוא

משום שרצים

, שדרכן ליגדל באשפה, ומרבים טומאה, לפי שמתים שם, ומטמאים את הקדשים שבירושלים.

ז.

ואין עושין בה כבשונות

, הטעם הוא

משום קוטרא

[עשן], שמשחיר את החומה, וגנאי הוא, ובעינן שתהיה ירושלים עיר "כלילת יופי".

ח.

ואין עושין בה גנות ופרדסין

, הטעם הוא

משום סירחא

[סרחון], של עשבים רעים הגדלים שם, ותולשים אותם וזורקים בחוץ; וגם דרך לזבלן ויש סרחון.

ט.

ואין מגדלין בה תרנגולין

, הטעם הוא

משום קדשים

, שהתרנגולים מנקרים באשפה, ומביאים בשר שרצים מתים בפיהם, ומטמאים את הקדשים.

י.

ואין מלינין בה את המת: גמרא

היא, מסורת היא בידינו, ואין טעם לדבר. שנינו במשנה:

אין מגדלין חזירין בכל מקום

:

תנו רבנן: כשצרו

מלכי

בית חשמונאי זה על זה

שהיו אחים מבית חשמונאי רבים על דבר המלוכה,

היה הורקנוס

[אחד האחים]

מבפנים, ואריסטובולוס

[אח שני]

מבחוץ

, , שהיה צר על ירושלים, והביא עמו חיל רומיים -

ובכל יום היו משלשלים להם

אנשי ירושלים הנתונים במצור לאלו שצרו עליהם -

בקופה דינרים

[מתרומת הלשכה] דרך החומה,

והיו מעלין להם

אלו שצרו מבחוץ -

תמידים

להקרבה על המזבח.

היה שם

בפנים בין אנשי ירושלים -

זקן אחד, שהיה מכיר בחכמת יוונית

, ו

לעז להם

לאותם שבחוץ -

בחכמת יוונית

:

"

כל זמן שעוסקין

אלו שבפנים

בעבודה, אין

הם

נמסרים בידכם

"!

למחר שילשלו דינרין בקופה, והעלו להם

אותם שבחוץ -

חזיר

.

כיון שהגיע

החזיר

לחצי החומה, נעץ

החזיר

צפרניו בחומה

כדרך החזיר כשגוררים אותו,

ונזדעזעה ארץ ישראל

מחמת המלך שבערה על חילול שמו -

ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה

.

באותה שעה אמרו

:

א.

ארור האיש שיגדל חזירים

.

ב.

וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית

.

ועל אותה שעה

שצרו על העיר, והחריבו את תבואות השדה שסביבות ירושלים -

שנינו

במשנה במנחות סד ב: "מצות העומר להביא מן הקרוב [ממקום קרוב לירושלים], לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאין אותו מכל מקום,

מעשה שבא העומר מגנות הצריפין

, [שהוא שם מקום מרוחק מאד מירושלים],

ושתי הלחם מבקעת עין סוכר

", [שם מקום מרוחק מאד מירושלים].

קא סלקא דעתין ש"חכמת יוונית" היא לשון יוונית, ולפיכך מקשינן:

וחכמת יוונית מי אסירא

[וכי אטו אסורה היא]!?

והתניא: אמר רבי

: