Bawa Kamma 79a — Talmud auf Deutsch

או ש

גנב והקדיש

.

גנב והקיף

[מכרו בהקפה]. או ש

גנב והחליף

את הגניבה בדבר אחר, בקנין "חליפין".

או ש

גנב ונתן במתנה

.

או ש

גנב ופרע

את השור

בחובו

, או ש

גנב ופרע

את השור

בהיקיפו

[פרע בו את הקפותיו לחנות].

או ש

גנב ושלח סבלונות

[דורונות, שדרך חתן לשלוח לארוסתו]

בבית

חמיו

בכל אלו, הרי זה

משלם תשלומי ארבעה וחמשה

.

ותמהינן:

מאי קא משמע לן

ברייתא זו!?

ומשנינן: חידוש יש ברישא, וחידוש בסיפא:

אשמעינן רישא

: "

גנב ונתן לאחר, וטבח

בשליחותו שהוא חייב, וגנב ונתן לאחר ומכר בשליחותו שהוא חייב; והשמיענו בזה התנא

דיש שליח לדבר עבירה

בטביחה ומכירה, ד

אף על גב דבכל התורה כולה, אין שליח לדבר עבירה

, מכל מקום

הכא

בטביחה ומכירה -

יש שליח לדבר עבירה!

מאי טעמא?

משום שנאמר: "

וטבחו או מכרו

",

מה מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר

דהיינו לוקח, שהרי המקח נעשה על ידי מוכר ולוקח,

אף טביחה על ידי אחר

דהיינו שליח

מחייב

הגנב; ושוב מקישים מכירה לטביחה, לחייב את הגנב אף במכירה על ידי שליח.

ואשמעינן סיפא: גנב והקדיש

שהוא חייב, ולהשמיענו:

מה לי מכרו להדיוט

שחייבתו תורה בארבעה וחמשה, ו

מה לי מכרו

לשמים;

ויש לחייב בזה כמו בזה.

א. אין גנב מתחייב אלא כשגנב ועשה מעשה קנין בגניבה. ב. קנין גניבה הוא, או על ידי הגבהה, בין ברשות הבעלים ובין שלא ברשותם; וכן על ידי משיכה, ונחלקו אמוראים בכתובות לא ב, אם משיכה קונה לענין גניבה אפילו ברשות הרבים, או שאין משיכה קונה אלא כשמשכו לרשותו, או לסימטא.

מתניתין:

גנב

את השור או את השה

ברשות הבעלים

, כלומר: משכו מרשות הבעלים,

וטבח ומכר

אותו

חוץ מרשותם

, שבמשיכתו חוץ לרשותם - לרשות הרבים או לסימטא - נעשה קנין.

או שגנב חוץ מרשותם

, כלומר: היתה הבהמה חוץ מרשות הבעלים והגביהה הגנב שם, והכניסם לרשות הבעלים

וטבח ומכר ברשותם

של הבעלים.

או שגנב

על ידי הגבהה או משיכה,

ו

אף

טבח ומכר חוץ מרשותם

.

בכל אלו הרי זה

משלם תשלומי ארבעה וחמשה

.

אבל

אם

גנב

שלא על ידי הגבהה ו

טבח ומכר ברשותם

של הבעלים, הרי זה

פטור

, כי לא נעשה מעשה קנין.

היה מושכו

הגנב לשור מרשות הבעלים

ויוצא

עמו חוץ לרשותם,

ומת

השור כשהוא עדיין

ברשות הבעלים

, הרי הגנב

פטור

מלשלם על השור, שהרי לא עשה מעשה קנין.

הגביהו

הגנב ברשות הבעלים,

או הוציאו מרשות הבעלים

לרשות הרבים או לסימטא -

ומת

, הרי זה

חייב

, כי עשה מעשה קנין של הגבהה או משיכה.

נתנו

ל

כהן עבור

בכורת בנו

[שחייב לפדותו], או

לבעל חובו

, או:

לשומר חינם, לשואל, לנושא שכר, ולשוכר

.

והיה מושכו

,

ומת

השור

ברשות הבעלים

, הרי הגנב

פטור

.

הגביהו, או שהוציאו מרשות בעלים, ומת, חייב

הגנב.

ותתבאר בבא זו בגמרא בסמוך.

גמרא:

בעי אמימר

:

האם

תיקנו

חכמים

משיכה בשומרים

שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך,

או לא

תיקנו?

אמר רב יימר

לאמימר:

תא שמע

ממשנתנו שתיקנו משיכה בשומרין:

שהרי שנינו:

נתנו לבכורות בנו, או לבעל חובו, לשומר חינם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר, היה מושכו ויוצא, ומת ברשות

הבעלים, פטור;

הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת, חייב.

ו

מאי לאו

דזו ששנינו: "היה מושכו, הגביהו, הוציאו" היינו שעשו כן ה

שומר

או הכהן או בעל החוב או השואל והשוכר, וכך הוא פירושה של משנתנו:

אמר הגנב לכהן קודם שהגביהו הגנב, שיטלנו הכהן מרשות הבעלים בפדיון בנו של הגנב, או שאמר לבעל חובו שיטלנו בפרעונו, או שאמר לשומר חנם או נושא שכר שיטלוהו משם לשמור עליו, או שאמר לשואל או לשוכר שיטלוהו משם להשתמש בו, והיו "אלו" מושכים את השור ויוצאים מרשות הבעלים, ומת השור קודם שהספיקו להוציאו מרשות הבעלים, הרי הגנב פטור, כי עדיין לא נעשה מעשה קנין לא על ידי הגנב ולא על ידי שלוחיו; אבל אם עשו אלו הגבהה, או שכבר הוציאוהו מרשות הבעלים ונעשית משיכה, כי אז חייב הגנב בהגבהתם של אלו.

ו

אם כן

שמע מינה

ממה שנקטה המשנה משיכה והגבהה גם גבי שומרים -

תיקנו משיכה בשומרין

.

אמר ליה

אמימר לרב יימר:

לא

כאשר פירשת את אשר שנינו: "היה מושכו, הגביהו, הוציאו", שהכוונה למשיכת והגבהת השומר, או אחד מאלו שנשנו במשנתנו, אלא הכוונה למשיכת והגבהת ה

גנב

-

וכך הוא פירושה של משנתנו: נתן בעל הבית את השור לכהן לפדיון בנו, או שנתנו בעל הבית לבעל חובו [אך עדיין לא הקנה להם, אלא שנתנו להם באפותיקי, ואמר להם, שאם לא יפרע עד יום פלוני שיהא קנוי להם], או לשומר חנם לשואל לנושא שכר ולשוכר, והיה הגנב מושכו מרשותם של אלו, ומת ברשותם, הרי הוא פטור, ומשום שעדיין לא עשה הגנב מעשה קנין; אבל אם הגביהו הגנב ברשותם של אלו או שהוציאו מרשותם, שכבר היה קנין, הרי הגנב חייב.

תמה רב יימר לאמימר: איך יעלה על דעתך לפרש את הסיפא של משנתנו על משיכת והגבהת ה

גנב!?

הא תנא ליה

לדין זה עצמו - ב

רישא!?

תירץ לו אמימר לרב יימר:

תנא

רישא דין זה ב

גנב שגנב מבית הבעלים, ותנא

סיפא דין זה ב

גנב שגנב מבית שומר

.

אמר ליה רב אשי

לאמימר:

לא תדחייה

לרב יימר! כי הפירוש שאתה מפרש במשנתנו, שהמשנה עוסקת ברישא בקנייני הגנב מרשות הבעלים, ובסיפא בקנייני הגנב מבית השומר, אינו מסתבר, כי:

מה לי גנב שגנב מבית שומר, מה לי גנב שגנב מבית בעלים!?

אלא לאו

, בהכרח שמשנתנו עוסקת בקנייני ה

שומר

ושאר הנזכרים,

ו

אכן

שמע מינה: תיקנו משיכה בשומרין

.

ומסקינן:

שמע מינה!

איתמר נמי, אמר רבי אלעזר: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין

.

תניא נמי הכי

:

א.

כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין

.

ב.

וכשם שהקרקע נקנית

ללוקח

בכסף

בשטר ובחזקה, כך שכירות נקנית

לשוכר

בכסף בשטר ובחזקה

.

ומפרשינן:

שכירות דמאי

[של מה] אומרת הברייתא שהיא נקנית בקנינים אלו?