Bawa Batra 81b — Talmud auf Deutsch

מאי טעמא דרבי מאיר

שאמר

ב

לוקח

אילן אחד

: הרי זה מביא ואינו קורא!?

ומאי טעמא דרבנן

שאמרו

ב

לוקח

שני אילנות

: הרי זה מביא ואינו קורא!?

הרי, ממה נפשך, אם אינו קורא היות ואין אני קורא בפירות אלו: "אשר תביא מארצך", אם כן למה עליו להביאם לעזרה, הרי ממקום שבאת למעט את הקריאה, יש לך למעט אף את עצם חיוב ההבאה!?

אמר לו

רבי אלעזר:

דבר

זה

ש

כבר טרחו בו

הראשונים

ו

לא אמרו בו טעם

הרי קרוב הדבר שאף אני לא אדע טעמו של דבר, וכי

תשאלני בבית המדרש

, מקום שהרבים מצויים בו,

כדי לביישני!?

אמר

, תמה,

רבה

: וכי

מאי קושיא

היא, ומה תימה יש בדבר!?

דלמא, רבי מאיר, ב

לוקח

אילן אחד, ספוקי מספקא ליה

, אם קנה קרקע או לא.

ורבנן, ב

לוקח

שני אילנות

,

ספוקי מספקא להו

, אם קנה קרקע או לא.

ומחמת הספק, אמרו החכמים: ספיקא דאורייתא לחומרא, ועליו להביא את הפירות לעזרה, אבל אינו קורא "מקרא ביכורים", כפי שמבארת הגמרא בסוף הסוגיא.

ותמהינן:

ומי מספקא ליה

לרבי מאיר בדבר זה!?

והא קתני

בברייתא: הקונה אילן אחד בתוך של חבירו מביא ואינו קורא

לפי שלא קנה קרקע, דברי רבי מאיר

, משמע שרבי מאיר סבר בודאות, שאין הלוקח אילן אחד קונה קרקע.

אם כן תיקשי, מדוע עליו להביא ביכורים, כאשר אין אני קורא בפירות אלו: "אשר תביא מארצך"!?

ומשנינן:

אימא

: מביא ואינו קורא,

שמא לא קנה קרקע

, ומספק אינו יכול לקרוא "מקרא ביכורים".

ואף על פי שעליו להביא ביכורים, שמא לוקח אילן אחד בתוך של חבירו קנה קרקע, מכל מקום שנינו לא קנה קרקע, היות ומספק אין מוציאין את הקרקע מן המוכר, וידו על העליונה.

אסור לשחוט בהמת חולין בעזרה, שנאמר [דברים יב כא - כב]: "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו, הטמא והטהור, יחדו יאכלנו. ודרשינן: "כי ירחק ממך המקום - וזבחת" בריחוק מקום, חוץ לעזרה, אתה רשאי לזבוח את החולין שלך, ואי אתה זובח חולין בקירוב מקום - בעזרה.

לא רק שחיטת חולין נאסרה, אלא כל הבאת חולין אסורה.

ו

תמהינן: אם אכן "ספק ביכורים" הם כדברי רבה,

ליחוש דדלמא לאו ביכורים נינהו,

ונמצא ד

קא מעייל חולין לעזרה!?

ומשנינן:

דמקדיש להו

מספק, ועל תנאי: אם ביכורים הם - הרי הם באים לעזרה כדינם, ואם אינם ביכורים - הרי הם קדושים "קדושת דמים" לקנות בהן קרבן.

ו

תמהינן: היאך יכול הוא להקדישם,

הא בעי מיכלינהו

מספק, כדין ביכורים שנאכלין לכהן כתרומה, ואם אינם ביכורים, הרי קדושים הם לשמים, והאוכלם נהנה מן ההקדש ומעל?! ומשנינן:

דפריק להו

, אחרי שהניחם לפני המזבח והניף, יפדה את הפירות; המעות ילכו להקדש והפירות יאכלו לכהנים.

ותמהינן:

ודלמא לאו בכורים נינהו, ו

היאך

קא מפקע להו מתרומה ומעשר

, וכי יאכלו אותם הכהנים כשהם "טבל"!?

ומשנינן:

דמפריש להו

, יקח את החלק הראוי לתרומה ומעשר, ויאמר: אם פירות אלו אינם ביכורים, הרי זה לתרומה וזה למעשר.

תבואה ופירות הגדלים בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות.

"תרומה" ניתנת לכהן ו"מעשר ראשון" ללוי, בשנים א, ב, ד, ה של שנות השמיטה מפרישים "מעשר שני" שנאכל בירושלים, ובשנים ג, ו מפרישים "מעשר עני" שניתן לעניים.

ותמהינן: הלא את פירות הביכורים מקבל הכהן, ו

בשלמא

מה שמפריש מספק ל

"תרומה גדולה"

יהיב לה לכהן

, כי ממה נפשך יש לתת פירות אלו לכהן, בין אם הם ביכורים, בין אם הם תרומה גדולה.

ואם הפריש מספק ל

"מעשר שני", נמי יהיב ליה לכהן

שיאכלנו בירושלים, ואף ש"מעשר שני" מותר ל"זרים" שאינם כהנים, הרי ספק ביכורים הם שאסורים לזרים.

ואם הפריש מספק ל

"מעשר עני", נמי יהיב ליה לכהן עני

שראוי הוא לקבל "מעשר עני".

אלא

את מה שהפריש ל

"מעשר ראשון"

, הלא "מעשר ראשון"

דלוי הוא, ולמאן יהיב ליה

, אם יתננו לכהן כדין ביכורים, שמא "מעשר ראשון" הוא שניתן ללוי, ואם יתננו ללוי כדין "מעשר ראשון", שמא ביכורים הם שניתנים לכהן, ואסור הלוי לאכלם!?

ומשנינן:

דיהיב ליה לכהן

, היות ואף "מעשר ראשון" ניתן לכהן

כ

דעת

רבי אלעזר בן עזריה

.

דתניא

בברייתא:

"תרומה גדולה"

ניתנת

לכהן, "מעשר ראשון"

ניתן

ללוי

, אלו הם

דברי רבי עקיבא

.

רבי אלעזר בן עזריה

חולק ו

אומר

: אף

"מעשר ראשון

" ניתן

לכהן

.

ו

תמהינן: היאך מביא פירות אלו ואינו קורא "מקרא ביכורים"?

דלמא בכורים נינהו, ובעו קרייה!?

ומשנינן:

קרייה

, אמירת "מקרא ביכורים",

לא מעכבת

, ומותרים הביכורים באכילה לכהנים, אף אם לא קראו "מקרא ביכורים" עליהם.

ותמהינן:

ולא

, האם אכן אין "קריאה" מעכבת בפירות אלו!?

"מנחה" הקריבה על גבי המזבח באה מן הסולת ויוצקים לתוכה שמן.

מצוה לכתחילה לבלול את השמן בסולת המנחה, אבל אין בלילה זו מעכבת את כשרות הקרבן.

וה

א

אמר רבי זירא

: ב

כל

מנחה

הראוי

ה

לבילה

, לבלילת השמן בסולת, שאין בה יותר מששים סאים קמח, שעד שיעור זה היא ראויה להבלל יפה בכלי אחד,

אין בילה מעכבת בו

, אף אם לא בלל את המנחה, הרי היא כשרה להקרבה.

ושאינו ראוי לבילה

, כאשר אין אפשרות לבלול את המנחה,

בילה מעכבת בו

, והמנחה פסולה.

וכן לעניין קריאת "מקרא ביכורים":

אמנם קריאה זו אינה מעכבת את הבאת הביכורים והיתר אכילתם, אבל ביכורים אלו, שבאים מספק, ואין אפשרות לקרוא עליהם "מקרא ביכורים", כדמפרש להלן, הרי אינם ראויים לקריאה, וכל שאינו ראוי לקריאה - קריאה מעכבת בו. ותיקשי: היאך יכול הוא להביא ביכורים אלו, בלא לקרוא עליהם "מקרא ביכורים", הלא אם אינם ראויים לקריאה, קריאה מעכבת בהם!?

ומשנינן:

דעביד להו

, לביכורים אלו,

כרבי יוסי בר חנינא;

הבעלים יבצור וילקט את הפירות מן העץ, ושלוחו יביא אותם לירושלים, ואז יהיו פירות אלו פטורים בודאות מ"מקרא ביכורים",

דאמר

רבי יוסי בר חנינא: ביכורים ש

בצרן

בעלים

ושגרן

לירושלים

ביד שליח

, הרי זה מביא פירות אלו לעזרה, ואינו קורא עליהם "מקרא ביכורים",

וכן אם בצרן השליח, והוליכן אותו שליח לירושלים,

ומת שליח ב

אמצע ה

דרך

, הרי הבעלים, או שליח אחר של הבעלים,

מביא

את הביכורים לעזרה

ואינו קורא

עליהם "מקרא ביכורים".

ומפרשינן:

מאי טעמא

פטורים פירות אלו מ"מקרא ביכורים"!?

דכתיב

[דברים כו ב]: "

ולקחת

מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם".

והרי היה לו לומר: "

והבאת

מארצך" ולמה האריך הכתוב בלשונו ואמר: "ולקחת וגו' אשר תביא"!?