Bawa Batra 7a — Talmud auf Deutsch

אמר ליה

התחתון לעליון:

אבנייה אנא.

אני אסתור את הבית ואבנהו משלי.

אמר ליה

העליון, איני חפץ שתסתור ותבנה, משום ד

לית לי דוכתא

אין לי מקום

למידר בה

לגור בו בינתים.

אמר ליה

התחתון,

אנא אוגר לך

אני אשכור עבורך בממוני

דוכתא

מקום לדור בו.

אמר ליה

העליון, אף אם תשכור לי מקום אינני מסכים לפנות את ביתי כי

לא טרחנא

אין אני מעונין בטירחה זו,

אמר ליה

התחתון לעליון, והלא

לא קא מתדר לי

איני יכול לגור בביתי מפני דירתך ששקעה לתוך אויר דירתי.

אמר ליה

העליון, יכול אתה לגור בביתך על ידי ד

שוף אכריסך

שתתכופף עד כריסך

ועול

ותכנס לבית,

ו

כן כשתרצה לצאת

שוף אכריסך

תתכופף עד כריסך

ופוק

וצא.

אמר רב חמא

, העליון

בדינא קא מעכב!

ואינו חייב לטרוח ולפנות את דירתו.

והני מילי,

אך כל זה אינו אלא באופן

ד

אף שהבית שקע, עדין

לא מטו כשורי

לא הגיעו קורות רצפת העליון

למטה מעשרה

טפחים בתוך אויר דירת התחתון,

אבל

אם

מטו

הגיעו

כשורי

קורות רצפת העליון

למטה מעשרה

טפחים בתוך אויר דירת התחתון,

מצי אמר

ליה יכול התחתון לטעון לעליון, כיון שהגיעה רצפתך

למטה מעשרה

טפחים בתוך דירתי, שוב אינך יכול לעכב אותי מלהרוס את הבנין, שהרי למטה מעשרה טפחים הוא

רשותא דידי הוא

הרי זו רשותי שלי

ו

שוב

לא משעבד לך

אינני משועבד לך שלא להרוס את הבנין

הראשונים ביארו את דברי הגמרא, שכל בנין שיש בו שתי קומות, אין בעל הקומה התחתונה יכול להרוס את דירתו, משום שהוא משועבד לבעל הקומה העליונה, כי אם יהרוס את דירתו תיפול הקומה העליונה. ועל זה חידשה הגמרא, שאם אין התחתון יכול לגור בדירתו, כגון בנדון דידן, שאין בדירה התחתונה גובה עשרה טפחים, באופן זה בטל שיעבודו, ויכול להרוס את דירתו .

וכשבונים את הדירה מחדש, הרי, כל אחד בונה את דירתו מכספו, ואין התחתון חייב לשלם לעליון על בניית הדירה, ועי' בהערה .

והני מילי,

אך כל דין זה אינו אלא באופן

דלא אתנו גבי הדדי

שלא התנו האחים ביניהם בשעת החלוקה מאומה.

אבל

אם

אתנו גבי הדדי

אם התנו האחים ביניהם בשעת החלוקה שאם ישקע הבנין יסתרוהו ויבנוהו מחדש, הרי באופן זה אם שקע הבנין, אף אם עדין יש בדירת התחתון גובה עשרה טפחים, אף על פי כן,

סתרי ובנו!

דין זה מדובר שהתנו ביניהם סתם, שכשישקע הבית יסתרוהו ויבנוהו מחדש, אך לא התנו ביניהם כמה ישקע, ולכן הגמרא ממשיכה לדון כמה צריך הבית לשקוע כדי שיוכל התחתון לכפות את העליון ולהרוס את הבנין.

וכי אתנו בהדי הדדי,

במצב זה שהתנו האחד עם חבירו שאם ישקע הבנין יסתרוהו,

עד כמה

צריך הבנין לשקוע כדי שיוכל התחתון לכפות את העליון להרוס את הבנין?

אמרו רבנן קמיה דרבה, משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן, דאמר משמיה ד

אביו

רב נחמן,

דשיעור גובה בנין רגיל הוא צירוף של חצי מידת ארכו וחצי מידת רחבו, כגון, בית שארכו עשר אמות ורחבו עשרים אמות, הרי שיעור גבהו הוא חמשה עשר אמות, שזהו חצי מדת ארכו וחצי מדת רחבו. ואם אין בגובה דירת התחתון כשיעור זה, יכול התחתון לכפות את העליון להרוס את הבנין, ו

כאותה ששנינו

דהמקבל עליו לבנות בית לחבירו, עליו לעשות את

רומו

גובה הבית,

כחצי ארכו וכחצי רחבו!

אמר להו רבה

: האם

לאו אמינא לכו

לא אמרתי לכם ד

לא תיתלו ביה בוקי סריקי

ברב נחמן

, כאילו שאמר רב נחמן דברים ריקים שאין בהם טעם, ולא כך אמר רב נחמן, אלא

הכי אמר רב נחמן,

אף שהתנו ביניהם אין התחתון יכול לכוף את העליון להרוס את הדירה, אלא באופן שאין התחתון יכול לדור בדירתו

כדדיירי אינשי

כדרך דירת אנשים.

וכמה

מהו השיעור בזה?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע

, דצריך להיות גובה דירת התחתון בשיעור

כי היכי ד

לא תפריע תקרת הבית לתחתון, ל

עיילי

לישא על גבו

איסוריתא דמחוזא

חבילה בינונית של קנים ארוכים,

והדר

ולהסתובב ולחזר עם חבילה זו בכל הבית, ואם הונמכה דירתו עד שאינו יכול לישא משא זה בתוך הבית, יכול לכפות את העליון להרוס את הבנין.

ההוא גברא

מעשה באדם

דהוה בני אשיתא,

שבנה חומה בחצירו, וחומה זו הייתה מ

אחורי כווי

חלון

דחבריה

שהיה בביתו שבחצר אחרת,

אמר ליה

חבירו, חומה זו שבנית מסתירה את חלון ביתי, ועל ידי זה

קא מאפלת עלי

החשכת את דירתי .

אמר ליה

בעל החומה,

סכרנא לך הכא

אני אסתום את חלונך זה שכנגד חומתי

ו

כנגד זה

עבידנא לך

אעשה לך

כווי

חלון אחר

לעיל מאשיתאי

מעל החומה שאני בניתי. [הבית היה יותר גבוה מהחומה, והיה מקום לעשות חלון בגובה הבית מעל החומה],

אמר ליה

בעל הבית, איני חפץ שתעשה חלון אחר בביתי, משום שבחציבת החלון

קא מרעת ליה לאשיתאי,

תערער את חוזק קיר ביתי.

אמר ליה

בעל החומה, אם כן

סתרנא לך לאשיתך,

אני אסתור את כל החלק העליון של קיר ביתך

עד דוכתא דכווי,

עד מקום החלון שאותו אני חפץ לעשות,

ו

משם

בנינא לה

חומה חדשה,

ועבידנא לך כווי בבנינא,

ואעשה לך חלון בבנין

לעיל מאשיתאי

מעל החומה שאני בניתי, ובאופן זה לא יהרס קיר הבנין.

אמר ליה

בעל הבית, איני חפץ שתבנה מחדש את חלקה העליון של החומה, משום ד

אשיתא

קיר ד

מתתאה עתיקא

שחלקו התחתון ישן,

ומלעילא חדתא

וחלקו העליון חדש,

לא קיימא

אינו מתקיים ונופל, כי אין הטיט החדש נדבק יפה לטיט הישן היבש.

אמר ליה

בעל החומה, אם כן

סתרנא לה

אני אסתור את קיר ביתך לגמרי

עד לארעא, ובנינא לה

לכולו מחדש,

ועבידנא לך כווי בגוה

ואעשה לך בו חלון מעל לחומתי,

אמר ליה

בעל הבית, איני חפץ בכך, כי

חדא אשיתא חדתא

כותל חדש אחד

בכוליה ביתא עתיקא

בתוך בית ישן

לא קיימא

אינו מתקיים.

אמר ליה

בעל החומה, אם כן,

סתרנא לה לכוליה ביתא

אני אסתור את כל ביתך ואבנהו מחדש

ובנינא לך

ואבנה לך

כווי

חלון

בבנינא

בתוך הבנין החדש.

אמר ליה

בעל הבית, איני חפץ בכך משום ד

לית דוכתא למידר בה

דאין לי מקום לגור בינתיים,

אמר ליה

בעל החומה,

אגירנא לך

אני אשכור עבורך בכספי

דוכתא

מקום לדור בו.

אמר ליה

בעל הבית,

לא טרחנא

איני חפץ לטרוח לעבור למקום אחר בינתים.

אמר רב חמא, בדין קא מעכב

בעל הבית, ואינו חייב לפנות את דירתו אף אם הלה שוכר לו בית אחר.

ומקשינן:

היינו הך!?

הלא כבר למדנו לעיל דין זה, שאין בעל הבית חייב לפנות את ביתו אף אם שכר לו שכינו בית אחר לדור בו,

והא תו למה לי

מדוע השמיעו שוב דין זה?

ומשנינן:

הא קא משמע לן

חידוש נוסף,

דאף על גב דלא משתמש

בעל הבית בבית

אלא

רק לאכסן בו

תיבנא

תבן

וציבי

עצים,

בעלמא

אף על פי כן יכול לטעון שטורח הוא לו לפנות את העצים והתבן :

הנהו בי תרי

מעשה בשני

אחי

ם,

דפלגי בהדי הדדי

שחלקו את ירושתם, א

חד

מהם

מטייה אספלידא

נטל בירושתו טרקלין יפה ,

ו

א

חד מטייה תרביצא

נטל גינה שהיתה בצד הטרקלין , ומהגינה הגיע אור לטרקלין.

אזל,

הלך

ההוא דמטייה

שנטל בירושתו את ה

תרביצא

גינה,

וקא בני אשיתא

ובנה בה קיר

אפומא דאספלידא

בפתח הטרקלין.

אמר ליה

בעל הטרקלין, חומה זו שבנית מסתירה את האור המגיע לטרקלין, ועל ידי זה

קא מאפלת עלי

החשכת את טרקליני.

אמר ליה

בעל הגינה, אף על פי שחומה זו מסתירה את האור לטרקלין, איני חייב לסתרה משום ד

בדידי קא בנינא

בניתי חומה זו ברשותי, ואיני חייב לדאוג שיהיה לך אור בטרקלין.

אמר רב חמא, בדין קאמר ליה

בעל הגינה, ואינו חייב לסתור את דירתו. ויכול אדם לבנות בתוך שלו ולהחשיך את דירת חבירו, אלא אם כן החזיק חבירו שלש שנים ב'חזקת אורה', שאז אין יכול שכינו להחשיך את דירתו. ומשום כך, במקרה זה, שבעל הגינה בנה את הקיר מיד לאחר החלוקה, ולא החזיק בעל הטרקלין שלש שנים ב'חזקת אורה' אין חיב בעל הגינה לדאוג שלא יחשך הטרקלין .

והראשונים הקשו מדברי רב חמא לעיל, שהבונה חומה מול חלון בית חייב לסתרה, עיין בהערה .

אמר ליה רבינא לרב אשי, מאי שנא

במה שונה דין זה שאמר רב חמא דאין חייב לסתור את חומתו,

מהא דתניא

ממה ששנינו בברייתא, ד

שני אחין שחלקו

את ירושת אביהם,

אחד מהן נטל שדה כרם, ואחד מהן נטל שדה לבן

שג

ד

לה בו תבואה. יכול לטעון בעל הכרם לבעל השדה, איני יכול לחרוש את כל שדי, שהרי, בכדי שאוכל לחרוש את הגפנים שבצידי השדה, אני צריך לארבע אמות מן הצד כדי שתוכל המחרישה להכנס [וכמו ששנינו לקמן כו א שגודל המחרישה הוא ארבע אמות], ולכן

יש לו לבעל הכרם

זכות להכניס את מחרשתו

ארבע אמות ב

תוך

שדה לבן

של אחיו, כי יש לתלות

שעל מנת כן חלקו

, דאם לא כן לא יכול בעל הכרם לחרוש את שדהו.

והקשה רבינא, מדוע במקרה זה אנו אומרים שחלקו על מנת שיוכל בעל הכרם להכניס את המחרישה בשדה התבואה, ואילו בנדון דידן אין אומרים שעל מנת כן חלקו שלא יחשיך בעל הגינה את טרקלין אחיו .

אמר ליה

רב אשי לרבינא,

התם

באחים שחלקו שדה וכרם, מדובר באופן

דעליו להדדי

שבשעת החלוקה שילם בעל הכרם לבעל השדה כסף עבור ההפרש שבין שווי השדה לשווי הכרם, כי הכרם שווה יותר מהשדה. ולכן, כיון שקנה את הכרם מבעל השדה, יש לומר שבכלל הכרם מכר לו הלה גם זכות להכניס את המחרישה בשדה. אך סברא זו אינה אלא במכירה, אבל כאן לא הייתה כאן מכירה, אלא חלוקת ירושה בלבד.

ומקשינן: בדבריך מבואר שרק במקרה המבואר בברייתא שילם בעל הכרם לבעל השדה את הפרש המחיר בין שדה לכרם, וקשה,

אבל הכא מאי דלא עלו להדדי

וכי כאן מדובר שלא שילם בעל הטרקלין לבעל הגינה, הלא זה לא יתכן ד

וכי בשופטני

בשוטים

עסקינן, דהאי שקיל אספלידא והאי שקיל תרביצא

שאחד נוטל בירושתו טרקלין ואחיו נוטל רק גינה

ולא עלו להדדי?

ולא שילם בעל הטרקלין לבעל הגינה את הפרש המחיר בין הטרקלין לגינה. והלא הטרקלין שוה יותר מהגינה, כי הטרקלין בנוי והגינה אינה בנויה אלא בהכרח דשילם לו, ושוב קשה מדוע אין אנו אומרים שקנה ממנו על דעת זה שלא יחשיך בעל הגינה את ה טרקלין.

אמר ליה, נהי

אף על פי

ד

גם כאן

עלו להדדי

ושילם בעל הטרקלין לבעל הגינה את הפרש המחיר בין גינה לטרקלין, מכל מקום, לא שילם לו אלא את

דמי

מחיר

ליבני כשורי והודרי

הלבנים וקורות הבית, כי הטרקלין עדיף על הגינה שיש בו לבנים וקורות, אבל

דמי אוירא לא עלו להדדי!

וכיון שלא היתה כאן מכירה אלא על הלבנים והקורות, ולא על אויר הטרקלין, שוב יכול בעל הגינה להחשיך את הטרקלין, וכמו שסובר רב חמא שכל זמן שלא החזיק בעל החלון שלש שנים 'חזקת אורה' יכול שכינו להחשיך את דירתו.

ומקשינן:

ולימרא ליה

בעל הטרקלין לבעל הגינה שיש כאן מקח טעות, דמה שנתתי לך כסף

מעיקרא

עבור הטרקלין אין זה אלא משום ד

אספלידא פלגת לי

שנתת לי בחלקי טרקלין, ואילו

השתא משוית לי

הפכת את הטרקלין ל

אינדרונא

לחדר חשוך

אמר רב שימי בר אשי

, אין טענתו טענה, ואין כאן מקח טעות, כי בשלמא אם צורת החלוקה היתה שאחד נוטל טרקלין עם אור ואויר, ואחיו נוטל גינה, אזי יכל לטעון בעל הטרקלין למקח טעות, שהרי נמצא שאין לו טרקלין עם אור ואויר. אבל אין זה כך, אלא בשעת החלוקה

שמא בעלמא פלג ליה

חלקו בדבר ששמו 'טרקלין', וכיון שגם לאחר שהוחשך הטרקלין עדין קרוי הוא 'טרקלין' שוב אין כאן טענת מקח טעות, שהרי טרקלין היה לו וטרקלין יש לו. וכמו ששנינו בברייתא

מי לא תניא,

וכי לא שנינו ד

האומר

לחבירו, שטח של

בית כור

[שלושים סאין ]

עפר אני מוכר לך, אף על פי ש

השטח שמכר לו

אינו אלא

בגודל

לתך

חצי כור , והלוקח יודע שיש לבעל הבית קרקע בגודל חצי כור שקוראים לקרקע זו 'בית כור' ,

הגיעו

והמכירה חלה, לפי

שלא מכר לו

שטח של בית כור

אלא

קרקע ד

שמא

הוא 'בית כור' ואף שאין גדלה בית כור.

והוא דמיתקרי

שקרקע זאת אכן קרויה '

בית כור

'

וכן האומר לחבירו

פרדס אני מוכר לך

, הרי

אף על פי שאין בו רמונים,

הגיעו.

המכירה חלה, לפי

שלא מכר לו

פרדס עם פירות

אלא

קרקע ד

שמא

הוא פרדס,

והוא דמיתקרי

שקרקע זו אכן קרויה

פרדס

וכן האומר לחבירו,

כרם אני מוכר לך

, והלוקח יודע שיש לבעל הכרם שדה שאין בה גפנים, ואף על פי כן מכנים שדה זו בשם 'כרם',

אף על פי שאין בו גפנים הגיעו

והמכירה חלה, לפי

שלא מכר לו

כרם עם גפנים

אלא

מכר לו קרקע ד

שמא

שקרויה 'כרם',

והוא דמתקרי

שקרקע זו אכן קרויה '

כרמא

'.

מבואר בדברי הברייתא, דאף על פי שהקונה התכוין לקנות כרם עם גפנים, או פרדס עם רמונים וכדומה, אף על פי כן אין זה מקח טעות, משם דסוף סוף קיבל דבר הקרוי 'כרם' או 'פרדס' וכדומה. ואם כן גם כאן, אף על פי שבעל הטרקלין התכוין לשלם עבור טרקלין מואר, אין זה מקח טעות כי סוף סוף קיבל דבר ששמו 'טרקלין'.

ודחינן:

מי דמ!י?

המקרים שבברייתא אינם דומים לנדון דידן. כי

התם,

במקרים השנויים בברייתא,

מצי אמר ליה

ה

מוכר ללוקח, שמא זביני לך,

לא היתה כונתי אלא למכור לך דבר הקרוי 'כרם' או 'פרדס' וכדומה, ולא כיוונתי לתת לך כרם עם גפנים ופרדס עם רמונים. אבל

הכא,

אין יכול בעל הגינה לומר לבעל הטרקלין לא מכרתי לך אלא שם טרקלין ולא טרקלין מואר, כי

מצי אמר ליה

בעל הטרקלין לבעל הדירה, אם תחשיך את הדירה יהיה זה מקח טעות, כי

אדעתא דהכי פלגי

מה שנטלתי את הטרקלין הוא על דעת

דדאירנא ביה

שאדור בטרקלין זה,

כי היכי

דדרו אבהתן,

כמו שדרו בו אבותינו, וכיון שאבותינו דרו בטרקלין מואר, אם תחשיך את הטרקלין יהיה זה מקח טעות. וקשה על רב חמא, שאמר יכול בעל הגינה להחשיך את הטרקלין.