Bawa Batra 76a — Talmud auf Deutsch

ודנה הגמרא בדברי הברייתא:

"אותיות"

שדיבר עליהן רבי נתן,

מאן דכר שמייהו?

מי הזכיר אותן מתחילה!? והרי תנא קמא דיבר על ספינה בלבד, וכלל לא הזכיר את דין ה"אותיות", ואם כן, מדוע רבי נתן, שבא לחלוק על תנא קמא, הזכיר גם את דינן של ה"אותיות"!?

אלא בהכרח,

חסורי מחסרא

לשון הברייתא,

והכי קתני

:

ספינה נקנית במשיכה, ו"אותיות"

נקנות

במסירה

.

רבי נתן אומר: ספינה ו"אותיות" נקנות במשיכה ובשטר

.

והניחה הגמרא, שכך אמר רבי נתן: בין ספינה, בין "אותיות", אינן נקנים אלא על ידי שני מעשי קניין - גם משיכה וגם שטר.

ועל כך תמהה הגמרא:

שטר לספינה, למה לי!?

הרי הספינה

מטלטלי היא

, ומיד כשמשך אותה היא קנויה לו כדין כל המטלטלין שנקנים במשיכה בלבד, ולשם מה הצריך רבי נתן גם שטר כדי לקנות את הספינה!?

ומתוך קושיה זו מוכיחה הגמרא:

אלא לאו

, על כרחך

הכי קתני: ספינה נקנית במשיכה, ו"אותיות"

נקנות

במסירה

, לדברי תנא קמא.

רבי נתן אומר: ספינה

נקנית

במשיכה, ו"אותיות"

אינן נקנות במסירה בלבד, כדברי תנא קמא, אלא במסירה ו

בשטר

, ימסור לו את שטר ההלואה, וגם יתן לו "שטר מכירה" על שטר החוב.

ועתה לאחר שמבארת הגמרא את דברי תנא קמא ורבי נתן, היא חוזרת לדבריה, לשאלה לעיל, לימא כהני תנאי:

כי בדברי הברייתא יש לתמוה: הרי רבי נתן בא לחלוק על תנא קמא, ואיך אמר רבי נתן ש

ספינה

נקנית

במשיכה

, והרי

היינו תנא קמא!?

שהרי גם תנא קמא אמר שספינה נקנית במשיכה, ובמה נחלקו התנאים!?

אלא

, על כרחך,

דרב ושמואל איכא בינייהו

. והיינו, שלכולי עלמא ספינה נקנית במשיכה, ומחלוקת התנאים היא בשאלה כמה צריך למשוך את הספינה כדי לקנות אותה?

תנא קמא סובר כמו שמואל, שכדי לקנות את הספינה במשיכה צריך הוא למשוך את כולה - לעקור אותה לגמרי ממקומה הראשון.

ורבי נתן סובר כמו רב, שמספיק למשוך את הספינה משיכה כל שהיא.

ודחינן:

לא

נחלקו רבי נתן וחכמים במחלוקת רב ושמואל. אלא

דכולי עלמא

, בין רבי נתן בין חכמים, מודים בדבר, אך אין לנו בירור בדבר,

אי

כולי עלמא סבירא להו

כרב, אי

כולי עלמא סבירא להו

כשמואל

.

ובספינה

שהוזכרה בברייתא,

כולי עלמא לא פליגי

, בשום דבר.

אלא,

כי פליגי

חכמים ורבי נתן,

באותיות

הוא דפליגי.

והכי קאמר ליה רבי נתן לתנא קמא: בספינה, ודאי מודינא לך

שספינה נקנית במשיכה.

אך

ב"אותיות"

אינני מודה לך, במה שאתה, תנא קמא, סובר ש"אותיות" נקנות במסירה בלא שטר. כי לדעתי, רק

אי איכא שטר

בנוסף למסירה,

אין

, אז אכן ה"אותיות" נקנות לו, אבל

אי לא

כתב לו שטר על כך -

לא

קנה את ה"אותיות".

ואומרת הגמרא:

ובפלוגתא דהני תנאי

, מחלוקת חכמים ורבי נתן בדין מכירת שטרות, היא היא מחלוקת רבי וחכמים בברייתא דלקמן.

דתניא

בברייתא:

"אותיות" נקנות במסירה

, ואין צורך להוסיף ולכתוב לו "שטר מכירה" על כך,

דברי רבי

.

וחכמים אומרים

: אין "אותיות" נקנות אלא במסירה ובשטר.

אבל בלאו הכי,

בין

אם

כתב

לו "שטר מכירה"

ולא מסר

בידו את שטר החוב, ו

בין

אם

מסר

לו את שטר החוב בידו,

ולא כתב

לו "שטר מכירה" על כך,

לא קנה, עד שיכתוב

לו שטר מכירה על כך,

וימסור

בידו את שטר החוב עצמו.

ונמצא, שדברי רבי נתן בברייתא לעיל, הם דברי חכמים בברייתא כאן, שאמרו אין "אותיות" נקנות אלא במסירה ובשטר.

ודברי רבי בברייתא כאן, הם דברי חכמים בברייתא לעיל, שאמרו "אותיות" נקנות במסירה, ואין צורך לכתוב גם שטר מכירה על הדבר.

אך תמהה הגמרא:

במאי אוקימתא

, במה העמדת את דברי חכמים בברייתא הראשונה, הרי

כ

דברי

רבי

העמדתם, האומר "אותיות" נקנות במסירה בלא שטר, ואם כן מדוע שנינו בברייתא זו שספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה, שמשמע מכך שספינה אינה נקנית במסירה, והרי לדעת רבי

ספינה נמי, תיקני במסירה

, ולא רק אותיות. ומדוע צריך משיכה כדי לקנות את הספינה!?

דתניא

, שהרי שנינו בברייתא:

ספינה נקנית במסירה, דברי רבי

.