Bawa Batra 69b — Talmud auf Deutsch

מנא הני מילי?

מנין אנו לומדים שחרוב המורכב וסדן השקמה אינם נחשבים חלק מהשדה, עד כדי כך שאפילו אם אמר שמוכר כל מה שבתוך השדה, לא כלל אותם במכירה, כיון שנחשבים כשדה בפני עצמם .

אמר רב יהודה אמר רב,

דבר זה נלמד מהכתוב, גבי עפרון החתי, שמכר לאברהם את השדה [שבו מערת המכפלה] בלא לפרט מה כלול במכירה, כמו שכתוב [בראשית כג יג]: "נתתי כסף השדה קח ממני", ועפרון ענה לו: "ארץ ארבע מאת שקל כסף וגו'", ואף על פי כן קנה אברהם את כל האילנות,

דאמר קרא

[בראשית כג יז - יח]:

"ויקם שדה עפרון אשר במכפלה

אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה", רואים אנו שעל ידי קנית השדה סתם, קנה גם את כל האילנות.

והכתוב "אשר בכל גבלו סביב" מיותר, שהרי יכל הכתוב לכתוב: "וכל העץ אשר בשדה" - שפירושו כל עץ שהוא בתוך גבולות השדה. אלא על כרחך "אשר בכל גבלו סביב" נכתב לדרשה.

וכך אנו דורשים: כי רק

מי שצריך לגבול סביב,

כגון אילנות דקים שאין להם שם בפני עצמם, ומשום כך שוכחים מי נטעם, וצריך לעשות להם סימן וגבול סביב, כדי שיהיו ניכרים ולא יערער עליהם אדם לומר שהיות והם נטועים בתוך שלו, שלו הם. אותם עצים נכללים במכירת השדה.

יצאו אלו

חרוב המורכב וסדן השקמה,

שאין צריכין לגבול סביב,

משום שהם גדולים וחשובים, והדבר מפורסם למי הם שייכים, ובקרקע של מי הם נטועים, עצים אלו לא נכללים במכירת השדה.

אמר רב משרשיא: מכאן

מהכתוב הזה, אנו לומדים

למצרים מן התורה,

שהקונה את השדה, קנה גם את הגבולות שלו, ואת כל העצים הנטועים בגבול, שהגבולות בכלל השדה. כי משמעות הכתוב "סביב" הוא שאברהם קנה את כל האילנות הנטועים בקרקע הגבול סביב השדה.

אמר רב יהודה: האי מאן דמזבן ארעא לחבריה,

מי שמוכר קרקע לחבירו,

צריך למכתב ליה

לכתוב לו בשטר המכר:

קני לך דיקלין,

קנה לך דקלים - שגדלו כל צרכם,

ותאלין,

ותמרים - דקלים צעירים,

והוצין וציצין,

וענפים ושתילים של דקלים .

ואף על גב דכי לא כתב ליה הכי קני,

ואף על פי שאם לא כתב כן המוכר בשטר המכירה, קנה הלוקח דברים אלו, כמבואר במשנה שהמוכר שדה מכר את כל האילנות שבה חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה .

אפילו הכי,

אף על פי כן,

שופרא דשטרא הוא

יפוי השטר הוא, שכותב בבירור כדי שלא יהיה מקום למחלוקת, וגם אם יבואו לדון בפני בית דין טועים , המוכר יחוייב לכלול את האילנות במכירת השדה, כיון שמפורשים בתוך השטר.

אם

אמר ליה

המוכר ללוקח:

ארעא ודיקלי

שדה ודקלים אני מוכר לך - כיון שהוסיף בדיבורו ואמר "ודקלים", יש לפרש את דבריו, שמכר דקלים נוספים חוץ מהדקלים המונחים בשדה, שהרי הדקלים המונחים בשדה, מכורים עם השדה גם אם לא היה אומר "ודקלים" [כמבואר במשנה], אלא ודאי בא להוסיף ולמכור דקלים נוספים.

הלכך:

חזינן,

רואים,

אי אית ליה דיקלי,

אם יש לו למוכר דקלים במקום אחר -

יהיב ליה תרי דיקלי,

נותן לו ללוקח שני דקלים, [כיון שאמר לו "דקלים" בלשון רבים, ומיעוט רבים שנים].

ואי לית ליה,

ואם אין לו דקלים במקום אחר -

זבין ליה תרי דיקלי,

יקנה המוכר עבור הלוקח, שני דקלים, או שיחזיר ללוקח מהתשלום שקיבל עבור המכר, סכום של שני דקלים, כדי שלא יהיה מחוסר אמנה , כי כיון שאמר שמוכר דקלים נוספים, ואין לו ברשותו דקלים נוספים, יש לפרש את כוונת דבריו, שמוכר ללוקח שני דקלים שיקנה לצורך הלוקח.

ואי

יש למוכר שני דקלים במקום אחר, אבל

משעבדי

משועבדים הם למלוה, שהמוכר שעבד את הדקלים עבור הלואה שלוה מהמלוה -

פריק ליה תרי דיקלי,

פודה לו המוכר שני דקלים מהשעבוד, ונותן לו.

כל זה נאמר באופן שהמוכר אמר ללוקח: "קרקע ודקלים אני מוכר לך".

אבל כתב המוכר ללוקח:

ארעא בדיקלי,

שדה עם דקלים שבתוכו אני מוכר לך - כוונתו לדקלים שבתוך השדה הנמכר, ואף על פי שהדקלים כלולים במכירת השדה גם בלא שפירש בשטר, מכל מקום אנו אומרים שפירש כדי ליפות את השטר, שהדברים יהיו ברורים גם בשטר המכר.

ולכן

חזינן,

רואים,

אי אית בה דיקלי,

אם יש בשדה שמכר לו דקלים,

יהיב ליה,

נותן לו ללוקח את השדה עם הדקלים שבה.

אבל

ואי לאו

אם אין דקלים בשדה שמכר -

מקח טעות הוא,

כי המוכר שיקר ללוקח שיש דקלים בשדה, והתברר שאין בה דקלים, ולכן המקח בטל. ואף על פי שאין אונאה לקרקעות, שכל סכום שמשלמים על הקרקע, אינו נחשב אונאה , מכל מקום נתברר בשטר, שהלוקח לא הסכים למקח אלא על דעת כן שהיה סבור שיש שם דקלים, והתברר שאין שם דקלים.

ואם אמר המוכר ללוקח:

ארעא בי דיקלי,

מקום הראוי לדקלים אני מוכר לך -

לית ליה דיקלי,

אין לו ללוקח זכות לקבלת דקלים, ולכן אם אין בשדה דקלים המקח לא בטל, כיון שרק שדה יפה

דחזיא לדיקלי

הראוי לגדל לדקלים,

קאמר ליה,

אמר לו המוכר שמוכר לו.

ואם היו דקלים בשדה, ודאי שכלולים במכירה, ומה שאמר המוכר שמוכר קרקע הראויה לגדל דקלים, הכוונה, שמכר לו קרקע עם דקלים הטעונים בהרבה פירות.

אם

אמר ליה

המוכר ללוקח: אני מוכר לך את השדה

לבר מדיקלא פלניא,

חוץ מדקל פלוני -

חזינן,

רואים,

אי דיקלא טבא הוא,

אם אותו דקל הוא בטיב בינוני, שמגדל קצת פירות - אנו אומרים ש

שיורי שייריה,

שייר המוכר לעצמו את אותו דקל, שכוונתו ליהנות ממקצת פירות שדהו, והלוקח קנה את שאר הדקלים בכלל השדה שקנה.

אבל

אי דיקלא בישא הוא

אם אותו דקל ששייר לעצמו הוא דקל רע, שאנשים קוראים לו "דקל רע", כגון שאינו מגדל פירות בשיעור קב , - אנו מפרשים כוונתו, כי מה ששייר לעצמו דקל זה, כוונתו שאפילו דקל זה שהוא רע שייר לעצמו,

כל שכן הנך

כל שכן שאר הדקלים הטובים ממנו שייר לעצמו.

אבל דקלים הגרועים מהדקל הרע שציין, נכללו במכירת השדה, שכוונתו היתה רק לשייר את הדקלים הטובים מהדקל שציין ואף את הדקל הרע שציין, אבל לא את הגרועים ממנו.

אם

אמר ליה

מוכר ללוקח: שדה אני מוכר לך

לבר מאילני,

חוץ מאילנות.

רואים אנו,

אי אית ליה אילני

אם יש בשדה סוגי אילנות כגון זיתים ותאנים ותפוחים ושאר סוגי אילנות הנקראים אילנות, אנו אומרים שמכר לו את השדה

לבר מאילני,

חוץ מהאילנות, שהרי הוציאם מכלל השדה ושיירם לעצמו.

אבל

אי אית ליה דיקלי

אם יש בשדה רק דקלים, ואין בו שאר סוגי אילנות, ודאי התכוין למכור את השדה -

לבר מדיקלי,

בלא הדקלים, ואף על פי שבסתם לא קוראים לדקלים אילנות אלא רגילים היו לקרוא להם דקלים מחמת חשיבותם, ומחמת שהיו רוב האילנות שלהם דקלים, מכל מקום, כיון שאין כאן שאר אילנות אלא דקלים, מה שאמר המוכר שמשייר אילנות, ודאי כוונתו על הדקלים.

וכן

אי אית ליה גופני

אם יש בשדה רק גפנים - אף על פי שבסתם אין שמם אילנות, מכל מקום, כיון שיש רק גפנים בשדה, והמוכר אמר שמוכר את השדה חוץ מהאילנות שבה, ודאי כוונתו לגפנים, ומכר את השדה

לבר מגופני,

חוץ מהגפנים.

ואם יש בשדה

אילני וגופני

גם שאר אילנות וגם גפנים - מכר את השדה

לבר מאילני,

חוץ משאר אילנות, אבל את הגפנים לא שייר לעצמו, כיון שבסתם אין שמם אילנות.

וכן אם יש בשדה

אילני ודיקלי

גם שאר אילנות וגם דקלים - מכר את השדה

לבר מאילני,

חוץ משאר אילנות, אבל את הדקלים לא שייר לעצמו, כיון שבסתם אין שמם אילנות.

ואם אין בשדה אלא רק

גופני ודיקלי

גפנים ודקלים - אנו אומרים שמכר את השדה

לבר מגופני,

חוץ מהגפנים, אבל את הדקלים לא שייר לעצמו, שהיות ואמר שמשייר את "האילנות" אנו מפרשים שכוונתו רק לגפנים שהם יותר קרובים להכלל באילנות מאשר דקלים.

אמר רב

: אם אמר המוכר ללוקח שמוכר את השדה חוץ מהאילנות שבה. רק אלו הנקראים אילנות שייר לעצמו, לכן, רק

כל

אותם אילנות

שעולין לו

[עליהם]

בחבל

ללקט את הפירות,

הוי שיור,

נכללים באילנות ששייר המוכר לעצמו, כי רק אלו נחשבים אילן, אבל

כל

האילנות הקטנים

שאין עולין לו בחבל

ללקט את הפירות, כיון שהם נמוכים -

לא הוי שיור,

שאין הם נחשבים אילן, ובגמרא לקמן יבואר שמדובר בדקלים, שדרכם להיות גבוהים מאוד, והפירות שלהם נמצאים בראשם, לכן אינם נחשבים אילן אם הם קטנים ונמוכים כל כך, שאפשר ללקט את הפירות בלא לטפס עליהם בחבל.