Bawa Batra 5a — Talmud auf Deutsch

בעל שדה בשם

רוניא, אקפיה,

הקיפו

רבינא,

שהיו לו ארבע שדות מסביב לשדהו, בגדר,

מארבע רוחותיו

.

אמר לו

רבינא המקיף לרוניא הניקף:

הב לי כמה דגדרי,

תן לי מחצית ההוצאות ממה שגדרתי! וכדברי רב הונא לעיל בדעת רבי יוסי של המשנה, שהכל לפי מה שגדר. שכך היא ההלכה.

לא יהיב ליה.

לא נתן רוניא לרבינא את חלקו בהוצאות הגידור, משום שטען כי אין לו צורך בגדר לשמירת שדהו.

חזר רבינא וביקש:

הב

לי, תן לי לפחות,

לפי

דמי

קנים בזול.

וגם זאת,

לא יהיב ליה.

שוב ביקש רבינא:

הב לי אגר נטירותא,

תן לי לפחות את שכר השמירה, שחסכת, את הסכום שהיה עולה לך להעמיד שומר לשדך אלמלא גדרתי אני את הגדר.

לא יהיב ליה.

יומא חד,

יום אחד,

הוה קא גדר דיקלי,

היה רוניא גודר מלקט תמרים מהדקל שבשדהו.

אמר ליה

רבינא

לאריסיה,

לאריס שלו:

זיל

לך

שקול מיניה,

וקח מהתמרים של רוניא

קיבורא דאהיני,

אשכול תמרים שלא הבשילו!

ובפני רוניא ציווה רבינא לאריסו על כך.

אזל לאתויי,

הלך האריס של רבינא להביא את אשכול התמרים מתמריו של רוניא.

רמא ביה קלא,

הרים עליו רוניא קולו. גער בו.

אמר ליה

רבינא לרוניא: כיון שצעקת על האריס שלי, בכך

גלית דעתך דמינח ניחא לך,

שנוח לך בשמירת הדקלים, שלא יטלו אנשים את פירותיהם, כי חשובין הם בעיניך.

ולכן, אף אם אינך ירא מן הגנבים, כפי שטענת לפטור עצמך מלשלם, עדיין חייב אתה לשלם את חלקך בגדר, כי נהנה אתה ממנה, שהרי

לא יהא אלא

משום

עיזא בעלמא,

מפני העזים המסתובבות באזור, שלא יכנסו לאכול תמרים,

מי לא בעי נטירותא,

וכי אינך צריך לגדר סביב שדך כדי לשמור את התמרים מאכילת העיזים?!

אמר ליה

רוניא:

עיזי בעלמא, לאכלויי

בעיא!

סתם עזים, צריך למונעם על ידי גערה. כלומר, די בגערה כדי להרחיקם!

אמר ליה

רבינא:

ולא גברא בעית!?

וכי אינך צריך אדם שומר

דמיכלי לה

שיגער בהם? ואם כן, חסכתי לך שומר זה, ותן לי שכרו!

אתא לקמיה

בא רוניא לפני

דרבא

, ושאל מה דינו.

אמר ליה

רבא:

זיל פייסיה במאי דאיפייס.

לך פייסנו לרבינא במה שכבר התפייס לך, לקבל רק את שכר השומר, שעדיף לך הדבר הזה מלשלם לו חלק מדמי הגדר.

ואי לא,

אם לא תעשה כן,

דאיננא לך דינא,

אדון אותך בדין,

כרב הונא אליבא דרבי יוסי,

הסובר, הכל לפי מה שגדר, ואז

תצטרך לשלם מחצית הוצאות הגדר, לפי שכן היא ההלכה.

ומעשה נוסף עם רוניא ורבינא:

רוניא זבן ארעא,

קנה קרקע שדה

אמיצרא דרבינא,

על מיצר שדהו של רבינא .

סבר רבינא לסלוקי,

לסלקו בכך שיתן לו את הסכום ששילם עבור השדה

משום דינא דבר מצרא,

דין של בן מיצר .

אמר לו רב ספרא בריה דרב ייבא

בנו של רב ייבא

לרבינא

: עשה הישר והטוב בעיני ה' ואל תסלקהו, שהרי רוניא רצען עני הוא. לפי שהוא קונה עורות ונותנן לעבדן שיעבד אותם, ואחר כך עושה מהם מנעלים למוכרן בשוק. והרי

אמרי אנשי,

הבריות אומרות:

ארבעה

זוזי

לצלא ארבעה

זוזי -

לצללא

, כלומר, ארבעה זוז משלם הסנדלר עבור העור עצמו וארבעה זוז נוספים הוא משלם למעבד העורות. ואם כן, הריוח שלו הינו מועט ביותר. עשה אפוא עמו הישר והטוב והשאר לו את השדה לפרנסתו.

מתניתין:

כותל

שבאמצע

חצר

השותפין

שנפל, מחייבין אותו,

את כל אחד מהם המזיק את חבירו בראיה,

לבנותו

עם חבירו

עד

גובה

ארבע אמות.

שדי בזה לסלק את היזק הראיה. ואין יכולים לכפותו ליותר מכך, אף על פי שמתחילה היה גבוה יותר.

ומאחר ובנאוהו, הרי כל אחד מהם בחזקת שנתן את חלקו, שהרי שניהם חייבים לסלק היזק ראיה שלהם. ואם יטען אחד מהם שבנאו לבדו משלו, וחבירו לא רצה לסייעו, אינו נאמן, לפי שמאחר וחבירו חייב להשתתף עמו, הרי הוא

בחזקת שנתן

את חלקו

עד שיביא

התובע ר

א

יה בעדים

ש

תבעו

ולא נתן

לו.

אולם, אם בנה האחד את הכותל

מארבע אמות ולמעלן, אין מחייבין אותו

את חבירו להשתתף. ורק אם לאחר שהגביהו הראשון,

סמך לו

השני

כותל אחר

כנגדו, כדי ליתן עליהם תקרה מכותל לכותל.

אף על פי שלא נתן עליו

עדיין

את התקרה, מגלגלין עליו את הכל

. לפי שגילה דעתו שנוח לו בהגבהת חבירו.

אם תבע את חבירו לדין, לאחר שסמך כותל אחר לכותלו, ואומר לו: תן לי את חלקך במה שהגבהתי. וזה אומר: נתתי חלקי, אינו נאמן. אלא הרי הוא

בחזקת שלא נתן, עד שיביא ראיה

בעדים

שנתן

. כי מאחר ואין חיובו לשלם ידוע ומפורסם לכל, הוא אינו עשוי לשלם עד שיתבענו בבית דין.

גמרא:

אמר ריש לקיש

: מלוה

הקובע זמן לחבירו

הלווה, לפרוע לו את חובו. ומשהגיע הזמן תבעו לשלם,

ואמר לו

הלווה:

פרעתיך בתוך זמני, אינו נאמן!

לפי שחזקה היא שאין אדם עשוי לשלם לפני זמן הפרעון,

ולואי שיפרע בזמנו.

אביי ורבא

נחלקו על ריש לקיש,

דאמרי תרווייהו,

אומרים שניהם:

עביד איניש

, עשוי אדם,

דפרע בגו זימניה

, שפורע בתוך זמנו. והטעם:

זימנין

, פעמים,

דמתרמו ליה זוזי

, שמזדמנים לו מעות. ואז

אמר

בליבו:

איזיל איפרעיה

, אלך ואפרענו לבעל חובי -