Bawa Batra 46a — Talmud auf Deutsch

אלא לאו

בהכרח

דליכא עדים

על המסירה -

ו

מכל מקום

קתני

בברייתא, דכל זמן שהטלית בידו

אומן מהימן

, והיינו בהכרח משום

מיגו דאי בעי אמר ליה

"

לקוחה היא בידי

", כלומר, מיגו שהיה יכול לומר "לא היו דברים מעולם, כי לא מסרתי לי לתקן אלא קניתיה ממך",

מהימן נמי אאגריה

[נאמן הוא על שכרו]; הרי למדנו שנאמן הוא לטעון ש"לקוחה היא בידי" באופן שאין עדים על המסירה; וכדעת רבה ודלא כאביי!?

ומשנינן:

לא

כאשר פירשת את הברייתא, אלא

לעולם דליכא עדים

על המסירה, ומכל מקום לא מחמת שיכול לומר "לא היו דברים מעולם" נאמן האומן, אלא הכא במאי עסקינן:

והוא דלא ראה

, שאין עדים שהטלית בידו, ומשום מיגו שהיה אומר "החזרתי" לכן נאמן הוא על שכרו.

מתיב רב נחמן בר יצחק

לרבה ממשנתנו, דתנן:

אומן

["האומנין"]

אין לו חזקה

, ומשמע:

אומן הוא דאין לו חזקה, הא אחר

שאינו אומן

יש לו חזקה

.

והרי

היכי דמי

, באיזה אופן עוסקת משנתנו המחלקת בין אומן לאחר?

אי דאיכא עדים

על המסירה, וכאשר פירש רבה את המשנה "לא שנו אלא שמסר לו בעדים", ומשום, שאם מסר לו שלא בעדים, הרי אף האומן נאמן במיגו ד"לא היו דברים מעולם", אם כן

אחר

שיש עדים שמסרו לו בעל הבית לשם פקדון דומיא דאומן -

אמאי יש לו חזקה

, והרי היות ויודעים אנו איך בא לידו, אין שייך לומר: חזקה מה שתחת יד אדם הרי אלו שלו.

אלא לאו

בהכרח שמשנתנו עוסקת בכגון

דליכא עדים

על המסירה,

ו

מכל מקום

קתני

במשנתנו:

אומן אין לו חזקה;

ו

תיובתא דרבה

הסובר שאם אין עדים הרי הוא נאמן במיגו ד"לא היו דברים מעולם"; ומוכרח כשיטת אביי, שכוונת משנתנו היא ללמד, שכל העוסק באומנות, אף שאין ידוע שבא לידו בתורת אומנות אינו נאמן כי שמא בא לידו בתורת אומנות.

ומסקינן: אכן

תיובתא

דרבה ממשנתנו.

תנו רבנן: נתחלפו לו

לבעל הבית

כלים בכלים בבית האומן

, כגון שנתן את טליתו לכובס, ונתן לו הכובס טלית אחרת במקום זו שלו:

הרי זה

בעל הבית -

ישתמש בהן

באותה טלית שנתן לו האומן,

עד שיבוא הלה

בעל הטלית -

ויטול את שלו

, ויתבאר הטעם בהמשך הענין.

אבל אם נתחלפו לו כלים

בבית האבל, או בבית המשתה

, שנטל הוא את כלי חבירו במקום את כליו שלו:

הרי זה לא ישתמש בהן, עד שיבא הלה ויטול את שלו

.

ומקשינן:

מאי שנא רישא

כשנתחלפו לו כלים בבית האומן, שהוא מותר להשתמש בהן,

ומאי שנא סיפא

כשנתחלפו לו כלים בבית האבל או בבית המשתה, שהוא אסור להשתמש בהן!?

אמר

פירש

רבי חייא: וכי אין אדם עשוי לומר לאומן

"

מכור לי

[עבורי] את

טליתי

לאחר"!?

כלומר, ודאי מעיקר הדין אינו יכול להשתמש בדבר שאינו שלו, שזה הוא "שואל שלא מדעת"; אלא הטעם שכשנתחלפה טליתו בבית האומן מותר הוא להשתמש בה, הוא משום שיש לומר: בעל הטלית אותה קיבל מן האומן, אמר לאומן שימכור עבורו את טליתו, ובטעות מכר האומן את טליתו של זה, וכשנוכח האומן בטעותו, לקח הוא את הטלית שאמרו לו למוכרו - ונתנו לזה מדעתו, עד שיחזיר לו את הטלית שלו; ולכן מותר הוא להשתמש בטלית שנתן לו האומן -

אבל בבית האבל או בבית המשתה, מי התיר לו להשתמש בכליו של חבירו!?

אמר רב חייא בריה דרב נחמן

:

לא שנו

שמותר הוא להשתמש בטלית שנתן לו האומן -

אלא

כשנתן לו את הטלית

הוא

[האומן עצמו],

אבל

אם

אשתו ובניו

של האומן הם שנתנו לו את הטלית שאינה שלו -

לא

ישתמש בה, כי יש לומר שהם החליפו בטעות את טליתו בטלית של אחר.

והוא

האומן

נמי לא אמרן

שאם נתן טלית אחרת, מותר המקבל להשתמש בטלית,

אלא

בכגון

דאמר ליה

האומן בשעת מסירת הטלית: הילך "

טלית

"

סתם

, כי אז יש לומר שידע האומן שאינה שלו, ונתן לו טלית אחרת - שנתנו לו כדי למוכרה - מדעתו.

אבל

אם אמר לו האומן בשעת מסירת הטלית "הילך

טליתך

" -

לא

ישתמש בה. כי

האי לאו טלית דידיה הוא

[הרי זו אינה טלית שלו]! כלומר: כי אז יש לומר שבטעות חשב האומן כי הוא נותן לו את טליתו שלו.

אמר ליה אביי לרבא

:

תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא

מאי עבדי

, [בוא ואראך את הרמאים של פומבדיתא - הם האומנין שבה - איך הם מרמים]!

אמר ליה

בעל הבית לאחד מאומני פומבדיתא:

הב לי סרבלאי

[החזר לי את טליתי] שמסרתי לך לתקן!

אמר ליה

אותו אומן לבעל הבית:

לא היו דברים מעולם

, מעולם לא נתת לי טלית לתקן!

אמר ליה בעל הבית לאותו אומן: ו

הא אית לי סהדי דחזיוה גבך

[הרי יש לי עדים שראו בידך טלית]!? ומיהו העדים לא זיהו את אותה הטלית, שאכן אותה הטלית של בעל הבית היא.

אמר ליה

האומן לבעל הבית:

ההוא אחרינא הוה

[אותה טלית שראו העדים בידי, של אחר היא ולא שלך]!

אמר ליה בעל הבית לאותו אומן:

אפקיניה ונחזינהו

[הוצא את הטלית, ונראה אם שלי היא], כדי להוציא את עצמך מן החשד!

נצטדק אותו אומן ו

אמר ליה

לבעל הבית:

איברא, לא מפיקנא ליה

, [באמת לא אוציאנו], כלומר, וכי בשל טענות של הבל שאתה מעלה בפני, אלך ואראך ממון של אחרים!?

אמר רבא: שפיר קאמר ליה

האומן לאביי! כלומר, אף על פי שרמאים הם, הדין עמהם, ואפילו כשרים שבישראל יכולים לטעון כן.

ו

מאי טעמא

יכול האומן לטעון כן?