Bawa Batra 40a — Talmud auf Deutsch

ואין צריך לומר

להם "

כתובו

" שטר מחאה, אלא אף על פי שלא ציוה אותם, הרי הם כותבים שטר בו הם מעידים שזה מחה בפניהם, כדי שיהיה לו לעדות בפני בית דין שאכן מחה. ב. מי שאונסים אותו למכור או לתת דבר שאינו חפץ למוכרו ולתתו במתנה, הרי זה מוסר מודעא בפני עדים ואומר "דעו לכם, שמכירה זו או מתנה זו של שדה זו שאני רוצה לעשות לפלוני, שלא ברצון נפשי אעשה, כי הוא אונסני ומכריחני בעל כרחי, ולא יהא ממש באותו שטר שאעשה, והיום או למחר אתבע את הקונה או המקבל לדין, ואגרע את כח שטר המכירה או המתנה שיהא בידו על ידי מודעא זו שאני מוסר בפניכם" -

ו

מודעא

זו

בפני שנים

עדים היא נאמרת,

ואין צריך לומר

להם "

כתובו

", אלא מעצמם כותבים הם שטר על מודעא זו, ומוסרים בידו.

ג.

הודאה

שמודה אדם לחובתו

בפני שנים

,

וצריך לומר

להם "

כתובו

", ואם לא ציוה אותם לכתוב, לא יכתבו מעצמם שטר על ההודאה שהודה בפניהם. ד.

קנין

סודר שנעשה לקיים כל דבר הקנאה, נעשה

בפני שנים

,

ואינו צריך לומר

להם "

כתובו

". ה.

וקיום שטרות בשלשה

, מי שיש לו שטר על חבירו, וחושש הוא שמא לכשיבוא לתבוע בשטר זה יטען הלוה שמזוייף הוא, ויצטרך לקיים את השטר על ידי העדים החתומים בו שיעידו על אמיתות חתימתם, ורואה הוא שעדיו יוצאים למדינת הים, ולא יוכל למוצאם כשיזדקק להם; הרי זה מביא את העדים קודם שיסעו, והם מעידים על אמיתות חתימתם בפני שלשה דיינים, והדיינים חותמים בתחתית השטר שהשטר נתקיים בפניהם [והוא נקרא: "הנפק" או "אשרתא דדייני"].

ו

סימן

יהא בידך לאמור לעיל:

ממה

"

ק

[

מ

חאה,

מ

ודעא,

ה

ודאה,

ק

נין ו

ק

יום]:

אמר רבא: אי קשיא לי

איזה דין מכלל דינים אלו שאמר רב נחמן,

הא

קנין בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו - הוא ד

קשיא לי!

האי

כתיבה שכותבים העדים על ה

קנין

שהוא חובתו של מקנה -

היכי דמי

, כלומר: ממה נפשך יקשה?

אי כ

"

מעשה בית דין

"

דמי

, ומשום שהם דומים לדיינים שמוציאים ממון מזה ונותנים לזה, ומטעם זה אמר רב נחמן שאין צריך לומר להם "כתובו" אף על פי שכתיבת הקנין היא חובתו של המקנה וליפות זכותו של קונה, ומשום שכל מעשה בית דין נכתב על ידם, שכח בית דין יפה והפקירן הפקר לכתוב כל הנעשה בפניהם -

אם כן

ליבעי תלתא

[יהיה צריך שלשה כשאר בית דין]!?

ו

אי לא כ

"

מעשה בית דין

"

דמי

, ולכן די בשני עדים, אם כן

אמאי אינו צריך לומר

להם "

כתובו

", והרי הקנין חוב הוא לו!?

בתר דבעי

רבא

הדר פשטא

, כלומר: אחר שנתקשה בדבר נתיישבו לו דברי רב נחמן:

לעולם לאו כמעשה בית דין דמי

, ולכן אין צריך שיהיה בפני שלשה,

והכא טעמא מאי דאינו צריך לומר

להם "

כתובו

",

משום

דסתם קנין לכתיבה עומד

, כלומר: סתם קנין מסכים המקנה שיכתבוהו.

כאן שבה הגמרא לדין מודעא:

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו

:

לא כתבינן מודעא, אלא אמאן דלא ציית דינא

, [אין כותבים מודעא אלא כשהאונס הוא אדם שאינו שומע לדין תורה], אבל אם אותו אדם שעליו מספר המוכר שהוא אנסו, הוא אדם השומע לבית הדין, אין לכתוב מודעא, ומשום שאומרים אנו לו "אינך אנוס! כי אם אנוס אתה, למה אינך תובעו לבית דין".

ואילו

אביי ורבא דאמרי תרוייהו

:

כותבים מודעא

אפילו עלי ועליך

שאנו אנשים הנשמעים לדין תורה; כי פעמים שבית הדין אינו מצוי לתובעו לדין.