Bawa Batra 37a — Talmud auf Deutsch

שהרי

לאו מי אמר רבי ישמעאל: חד פירא

הוי חזקה לכולהו פירי!?

הכא נמי, הני הוו חזקה להני, והני הוו חזקה להני

.

כלומר, כשם שאמר רבי ישמעאל לפי שיטתו, שדי באכילת תבואה ופירות העומדים בחלק מן השדה, כדי שתיחשב אכילה זו כאכילת כל השדה; כך גם לרבנן, אכילת האילנות העומדות בחלק מן השדה חשובה כאכילת האילנות שבכל השדה.

ואולם יש בדין זה שני תנאים:

א.

והני מילי

שדי באכילת עשרה אילנות בכל שנה,

היכא ד

שאר האילנות

לא אפיקו

[הניבו] פירות,

אבל

אם אף שאר האילנות

אפיקו

פירות

ו

הוא

לא אכל

אותם,

לא הויא חזקה

, כי היות והוא לא אכל את כל הפירות, הרי גילה על עצמו שאין השדה שלו, ועל כן ירא הוא להחזיק חזקה גמורה, וממילא אין ראיה משתיקתו של המערער, ולא הויא חזקה. ב.

והוא דבאזי באזוזי

, שהיו עשרה האילנות שאכל בכל שנה, מפוזרים על פני כל שלושת בתי הסאה שבשדה זו, שאם אכל פירותיהם של שלשה אילנות בבית סאה זו, ושלשה בבית סאה זו הרי זו חזקה, אבל אם אכל עשרה אילנות ביחד בבית סאה זה, ובשנה השניה כמו כן בבית סאה שני, וכן בשנה השלישית אכל את עשרה האילנות שבבית הסאה השלישית, אין זו חזקה, היות וכל בית סאה חשוב שדה אילן בפני עצמו.

א. החזקה המוזכרת בהמשך הסוגיא אינה חזקת שלש שנים, אלא בדין חזקה שהיא קונה בקרקע, והיינו על ידי שחפר בה מעט או עשה שום עבודת קרקע, ולענין קנין ולא לענין ראיה.

ב. המוכר לחבירו שני אילנות בקרקע שלו, אין לקונה זכות בקרקע אלא להשאיר בה את האילן עד שייבש, אבל אם מכר לו שלשה אילנות, הרי זה קנה את הקרקע שתחתיהם וביניהם כפי שיעור המקום הנצרך לאורה [בוצר] תאנים, ולסלו.

המוכר שדה אילן לשני אנשים, וכגון שמכר את האילנות לאחד מהם, ואת הקרקע שביניהם מכר לשני, ו

זה

קונה האילנות -

החזיק באילנות

כדי לקנותם,

וזה החזיק בקרקע

כדי לקנותה:

אמר רב זביד: זה

שהחזיק באילנות לבד

קנה

את ה

אילנות

בלי הקרקע, ואם יבשו האילנות שוב אינו יכול ליטע אחרים במקומם, שאין הקרקע קנויה לו; ואפילו אם היו שם שלשה אילנות באופן שהיה קונה קרקע אילו היה קונה כן מבעל השדה,

וזה

שהחזיק בקרקע

קנה

את ה

קרקע

, ואף שהקונה שלשה אילנות יש לו גם קרקע, אין דין זה אמור אלא בלוקח אחד שקונה מבעל הקרקע, אבל בשני לקוחות הקונים כאחד אילנות וקרקע, הרי בעל הקרקע אומר לבעל האילנות "כשם שלי אין זכות כל שהיא באילנותיך, כך לך אין שום זכות בקרקעי".

מתקיף לה רב פפא: אם כן

כדבריך ש

אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום

-

לימא ליה בעל קרקע לבעל

ה

אילנות

לכשיתייבשו האילנות "

עקור אילנך שקול וזיל

" [עקור את אילנך שאהו ולך], והרי אין הדבר מסתבר כן!?

אלא אמר רב פפא

:

זה

שהחזיק באילנות

קנה אילנות וחצי

מן ה

קרקע

הנצרכת לאילנות, ואפילו לא קנה אלא שני אילנות.

וזה

שהחזיק בקרקע

קנה

את

חצי

ה

קרקע

שנותרה.

מבארת הגמרא שהדין הבא הוא

פשיטא

:

אם

מכר

אדם את ה

קרקע, ושייר אילנות לפניו

אפילו שני אילנות או אחד בלבד -

יש לו

גם את ה

קרקע

כדי מחיית האילנות וצורכם, וגם אם יבשו ייטע אחרים במקומם.

ואפילו לרבי עקיבא, דאמר

בעלמא:

מוכר

כשהוא מוכר

בעין יפה

הוא

מוכר

, ומטעם זה אם מכר אדם בית ושייר את הבור והדות שבתוכו, אינו יכול לילך לבורו עד שיקח לו דרך מן הקונה, כי כאשר מכר ללוקח את הבית, בעין יפה מכר לו, ולא השאיר לעצמו דרך ללכת לבורו -

הני מילי גבי בור ודות, ד

הא

לא מכחשו בארעא

[אין מציאות הבור והדות מכחישים את קרקעו של הלוקח], ונמצא, שכאשר מכר לו לא היה נצרך להשאיר לעצמו זכות כל שהיא בקרקע להחזיק שם את בורו, שהרי אינו מזיקו כלל, ולפיכך לא השאיר לעצמו דרך בקרקע לילך לבורו.