Bawa Batra 171a — Talmud auf Deutsch

כי

בשלמא בי דינא,

יכולים להחליף את השטר הראשון ולכתוב שטר חדש לפי הזמן של השטר הראשון כדי שיוכלו לטרוף בו מהנכסים שהיו בידו כבר מהזמן הראשון. כי על אף שמעיקר הדין אין כח בידי המלוה לגבות עם השטר השני, שנכתב בזמן יותר מאוחר, מהלקוחות שקדמו לכתיבת השטר, בכל זאת, בית דין כותבים בשטר את הזמן הראשון, והלקוחות גובים בו מהזמן הראשון מחמת שנכתב השטר השני על ידי בית דין, ובית דין

אלימי לאפקועי ממונא,

שהפקר בית דין הפקר.

אלא עדים שעשו שליחותן

לכתוב את השטר הראשון ולהעיד עליו, כיצד הם

חוזרין ועושין שליחותן?

וכי מי נתן להם כח זה לחזור ולכתוב שטר שני על הזמן הראשון!?

ומקשינן:

ולא?

וכי לדברי רב, אין העדים חוזרים ועושים שליחותן?

והא אמר רב יהודה אמר רב

: מי שאבד שטרו, ואמר לעדים כתבו לי שטר אחר,

עדים כותבין אפילו עשרה שטרות,

אם אבדו זה אחר זה ,

על שדה אחת!

ומביאה הגמרא שני תירוצים של שני אמוראים ליישב את הקושיה:

רב יוסף אמר

: באמת אין לעדים כח לחזור ולכתוב שטר אחר במקום השטר הראשון שאבד על מנת שיוכלו לגבות בו מהלקוחות מהזמן הראשון, ומה שאמר רב יהודה אמר רב שהעדים חוזרים וכותבים שטר אחר, מדובר

בשטר מתנה,

שאין על נתינת השדה אחריות, והשטר אינו מיועד לגבות בו מהלקוחות, אלא הוא לראיה בלבד. וכיון שכולם יודעים שקיבל את השדה במתנה, אין שום מניעה שהעדים יחזרו ויכתבו לו שטר אחר, כדי שתהיה בידו עדות לכך, ולא יוכלו לערער על המתנה.

ורבה אמר

: אפילו בשטר מכירה אמר רב יהודה אמר רב שכותבים העדים שטר חדש במקום השטר שאבד. אבל כל זה רק

בשטר שאין בו אחריות,

שהשטר אינו מהווה ראיה שהשדה נמכרה עם אחריות, ואינו יכול לגבות בשטר זה מהלקוחות, אבל בשטר שיש בו אחריות, שאפשר לגבות בו מהלקוחות, העדים אינם יכולים לחזור ולכתוב שטר חדש על הזמן הראשון.

ועתה מבארת הגמרא:

מאי ברייתא?

מה נאמר באותה הברייתא הנזכרת לעיל, שלדעת רבי יהודה בפורע חצי חובו העדים קורעים את השטר הראשון וכותבים שטר אחר על יתרת החוב מהזמן הראשון.

דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ופרע מהן חמש מאות זוז

-

עדים מקרעין את השטר

הראשון שכתוב בו שחייב אלף זוז,

וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון

על חמש מאות הזוז הנותרים,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: שטר זה

הראשון שכתוב בו שחייב אלף זוז,

יהא מונח

כמות שהוא,

במקומו,

בידי המלוה,

ויכתבו שובר

ללוה על פרעון חמש מאות הזוז.

ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר

על פרעון המחצית ללוה, אך לא עושים שטר חדש משתי סיבות:

אחת, כדי שיכוף

המלוה את הלוה

לפורעו,

כיון שהלוה חושש שמא יאבד את שוברו, והמלוה יוציא את שטרו ויתבע אותו על כל החוב.

ואחת, כדי שיגבה

המלוה את יתרת החוב מהנכסים שהיו ביד הלוה ומכרם ללקוחות, כבר

מזמן ראשון,

דהיינו משעת ההלואה.

ומקשינן על הסיבה השניה של רבי יוסי:

והא רבי יהודה נמי, מזמן ראשון

כותבים את השטר השני

קאמר,

ואם כן, מהו הטעם הנוסף, שאמר רבי יוסי, לכתיבת שובר.

ומשנינן: רבי יהודה לא פירש בדבריו אם כותבים בשטר השני את הזמן של השטר הראשון או את הזמן של כתיבת השטר השני, אלא אמר סתם, שיחליף את השטר שבידו בשטר חדש על יתרת החוב.

ו

הכי קאמר ליה רבי יוסי לרבי יהודה: אי,

אם לדעתך,

מזמן ראשון

כותבים את השטר השני,

קאמרת,

אם כך אמרת,

פליגנא,

אני חולק

עלך

רק

בחדא,

מפני סיבה אחת - שלדעתי כותבים שובר כדי שיכוף לפורעו.

אבל

אי מזמן שני

כותבים את השטר השני

קאמרת

אם כן,

פליגנא

אני חולק

עלך בתרתי.

ולדעתי כותבים שובר משתי סיבות. א. כדי שיכוף לפורעו. ב. כדי שיוכל לגבות מהנכסים שהיו ביד הלוה מהזמן הראשון.

תנו רבנן: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי,

דהיינו יום הכיפורים. ולא מדובר שכתוב בו במפורש את התאריך של שבת או של יום הכיפורים, אלא כגון שהיה במקום שכותבים בשטר את התאריך לפי חדשי החמה, ולא לפי הלוח העברי, וכשבדקו את התאריך התברר שהתאריך הה חל בשבת או ביום הכיפורים. וזה ברור שהשטר לא נכתב בשבת או ביום הכיפורים. ואם כן, נמצא שהשטר לא נכתב בתאריך המופיע בו, אלא נכתב או לאחר התאריך המופיע בו, וכתבו בו תאריך מוקדם, ופסול מחמת כן, או שנכתב קודם התאריך המופיע בו, וכתבו בו תאריך מאוחר, והוא כשר.

באופן זה אנו תולים, ש

שטר מאוחר, הוא וכשר.

כי כל שטר החתום בעדים כשרים, הרי הוא בחזקת כשר, ותולים שנעשה בכשרות, והבא לערער ולומר שהתאריך שבו הוא תאריך מוקדם לכתיבתו והשטר פסול, עליו להוכיח כן בראיה, ובלא ראיה אין חוששים לכך ,

דברי רבי יהודה.

שלדעת רבי יהודה, אפילו שטר שאי אפשר להוכיח אם נכתב בו תאריך המאוחר מכתיבתו, הרי הוא כשר. וכל שכן שטר זה, שמוכח מהתאריך שבו שהוא נכתב עם תאריך מאוחר, הרי הוא כשר.

רבי יוסי פוסל

שטר שיש בו תאריך מאוחר מזמן כתיבתו, ואין בו הוכחה שהתאריך שבו הוא תאריך מאוחר.

אמר לו רבי יהודה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי

שהגיע לפניך שטר עם תאריך מאוחר,

והכשרת!

אמר לו: כשהכשרתי

-

בזה

שהתאריך הכתוב בו יוצא בשבת או ביום הכיפורים

הכשרתי.

כיון שמתוך השטר מוכח שלא נכתב בזמן המופיע בו, שהרי ישראל אינם כותבים שטרות בשבת וביום הכיפורים, וכולם מבינים שנכתב עם תאריך מאוחר, ואין לחשוש שתצא תקלה בשטר זה, כמו שיתבאר בהמשך.

מה שאין כן בשטר שנכתב עם תאריך מאוחר בזמן הראוי לכתיבת שטר, ולא יוודע שהשטר נכתב עם תאריך מאוחר, בזה חולק רבי יוסי וסובר שהשטר פסול, וכמו שיבואר טעמו לקמן.

ומקשינן: מדוע חלק כאן רבי יוסי על רבי יהודה,

והא רבי יהודה נמי, בזה

שהתאריך הכתוב בו יוצא בשבת או ביום הכיפורים

קאמר

שהשטר כשר. ובזה מודה רבי יוסי, ולא דיבר רבי יהודה על אופן שלא מוכח מהשטר שנכתב בו תאריך מאוחר.

אמר רבי פדת

בהסבר דברי הברייתא:

הכל מודים,

רבי יוסי ורבי יהודה מודים בכל השטרות שיש בהם תאריך מאוחר באופן זה:

שאם הוזקקנו לעונתו של שטר,

שאם בדקנו את התאריך הכתוב בשטר מתי הוא יוצא,

ונמצאת עונתו מכוונתו,

נמצא שהזמן הכתוב בו מכוון

בשבת או בעשרה בתשרי

-

ששטר מאוחר הוא

זה,

וכשר

אף לדעת רבי יוסי, כיון ששטר זה נחשב כאילו כתוב בו במפורש שהוא נכתב עם זמן מאוחר מכתיבתו .