Bawa Batra 16b — Talmud auf Deutsch

אכזרית על בניה

, כי

בשעה שכורעת

ללדת,

היא

עולה לראש ההר כדי שיפול

הוולד

ממנה, וימות. ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה. ואלמלי מקדים

הנשר לבא

רגע אחד או מאחר

רגע אחד מיד

נופל הוולד ו

מת

.

ואמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: אם

בין רגע לרגע לא נתחלף לי

שאני מזמין את הנשר ברגע הנכון, איך תעלה על דעתך ש

בין איוב לאויב נתחלף לי?

עוד אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: '

חולל אילות תשמור

' [איוב פרק לט פסוק א].

ומפרשת הגמרא את הפסוק:

אילה זו, רחמה צר. בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון

נחש

שמכישה בבית הרחם ומתרפה

ומתרווח רחמה

ויולדת

,

ואלמלי מקדים

הנחש

רגע אחד או מאחר רגע אחד, מיד

האילה

מתה

.

ואמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: אם

בין רגע לרגע לא נתחלף לי,

איך תעלה על דעתך ש

בין איוב לאויב נתחלף לי?

עוד נאמר באיוב פרק לד פסוק לה:

אמר אליהוא בן ברכאל, ' [

איוב

]

לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל

'

אמר רבא: מכאן

מפסוק זה יש ללמוד,

שאין אדם נתפס בשעת צערו.

אין אדם מתחייב על דברים קשים שמדבר מתוך צערו . שהרי איוב דיבר דברי כפירה ואף על פי כן נאמר רק 'לא בדעת ידבר', ולא נאמר 'דברי רשע דיבר'.

עוד נאמר באיוב פרק ב' פסוק יא, לאחר שבאו על איוב יסוריו -

'

וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו, ויבאו איש ממקומו, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו

' -

מאי ויִוָעדו יחדו?

אמר רב יהודה אמר רב מלמד שנכנסו

רעי איוב

כולן בשער אחד

.

ותנא

, ושנינו במקום אחר, שהמרחק

בין

מגורי

כל אחד ואחד

משלשת רעי איוב היה

שלש מאות פרסי

. ואף על פי כן כשבאו על איוב יסורים באו שלשתם יחד לנחמו.

ומקשינן:

מנא הוו ידעי?

מהיכן ידעו שלשת רעיו שבאו עליו יסורים -

איכא דאמרי,

יש אומרים ד

כלילא הוה להו

היה לכל אחד מהם כתר שבו חקוקים שלשה פרצופים, ותחת כל פרצוף היה רשום שמו של אחד מהם, וכשהיו באים יסורים על אחד מהם היה משתנה צורת הפרצוף שתחתיו חקוק שמו.

ואיכא דאמרי אילני הוה להו

היה לכל אחד מהם שלשה אילנות, וכל אילן היה על שם אחד מהחברים

וכיון דכמשי

ואם היה אחד האילנות מתייבש

הוו ידעי

שבאו יסורים על אותו שרשום שמו תחת האילן .

אמר רבא, היינו דאמרי אינשי

על פי זה יובן מאמר העולם -

או חברא כחברי דאיוב

או שיהיה לאדם חברים כחבריו של איוב,

או מיתותא

ואם אין לו אוהבים נוח לו שימות .

נאמר בסוף פרשת בראשית

ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם

' ודרשו חז"ל -

רבי יוחנן

אמר

מה שאמר הפסוק 'לרוב' הכוונה, דכיון שנולדו בנות

רביה באה לעולם

כי אשה דרכה להיות בריאה וממהרת להוליד, כמבואר במסכת סנהדרין [סט - ב] דקטן אינו יכול להוליד אלא אם כן מלאו לו תשע שנים, ואילו הנקבה יכולה ללדת לפני כן.

ריש לקיש אמר

כוונת הפסוק היא דבלידת הבנות

מריבה באה לעולם

וכמו שאמרו [יבמות סג - א] שאם לא זכה האדם האשה היא 'כנגדו'.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן, לדידך דאמרת

לשיטתך שאתה סבור דכוונת הפסוק

רבייה באה לעולם

, נמצא שלידת הבנות הוא דבר טוב, ואם כן יקשה

מפני מה

בשעה שכפל הקדוש ברוך הוא לאיוב את רכושו ובניו,

לא נכפלו בנותיו של איוב?

אמר לו נהי

אף על פי

דלא נכפלו בשמות

שלא היו לו עוד בנות

אבל

כנגד זה

נכפלו ביופי

ואין לך כפל טוב מזה

מביאה הגמרא ראייה שבנותיו של איוב יפות היו -

דכתיב

[באיוב פרק מב פסוק יג]

'ויהי לו שִבעָנָה

ארבעה עשר

בנים ושלוש בנות, ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך

'.

ומפרשת הגמרא את שמות בנות איוב:

ימימה

-

שהיתה דומה

ביפיה

ליום

.

קציעה

-

שהיה ריחה נודף כקציעה

[מין בושם].

קרן הפוך

-

אמרי דבי רבי שילא

שקרא לה כן, משום

שדומה לקרנא דקרש

לקרן של חיה הנקראת 'קרש' שקרניה שחורות.

ועל פירוש זה

מחייכו עלה

לגלגו

במערבא

, משום שהם סברו כי מי שדומה ל

קרנא דקרש

-

לקותא היא.

זהו חסרון ביופי ולא מעלה -

אלא, אמר רב חסדא

: שהיתה דומה ל

ככורכמא דרישקא במיניה

למובחר שבמין הכרכום הגדל בגינה , וכשם שמין זה יפה משאר הבשמים, כך היתה היא יפה משאר הנשים,

שנאמר

'

כי תקרעי בפוך

', 'פוך' הוא הכחול ששמים הנשים בעין, ו'תקרעי בפוך' פירושו שעל ידי הכחול נראה קרע העין גדול יותר .

[גמרא זו טעונה ביאור, כמו שהקשו התוס' דמה עניינו של פסוק זה 'כי תקרעי בפוך' ל'כורכמא דרישקא', ועי' בהערה ].

רבי שמעון ברבי, איתילידא ליה ברתא

נולדה לו בת

הוה קא חלש דעתיה

וחלשה דעתו,

אמר ליה אבוה

, הרי כשבאה בת

רביה באה לעולם, אמר ליה בר קפרא תנחומין של הבל ניחמך אבוך

, [

דתניא

]

אי אפשר לעולם

בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות.

וכן

אי אפשר לעולם בלא בסם

עושה בשמים

ובלא בורסי

מעבד עורות ,

אשרי מי שאומנותו בוסמי

שיש להם ריח טוב,

אוי למי שאומנותו בורסי

שהעורות ריחם רע.

ומוסיפה הגמרא, שמחלוקת זו אם לידת בת הוא דבר טוב או לא, זוהי מחלוקת תנאים -

כתנאי

, נאמר בחומש בראשית '

וה' ברך את אברהם בכל

',

מאי בכל?

רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת

וזוהי הברכה שבירך ה' את אברהם שלא היתה לו בת

רבי יהודה אומר ש

הברכה היא ד

היתה לו בת

.

אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה

, ופירוש הפסוק וה' ברך את אברהם בבת ששמה 'בכל' . -

הרי שנחלקו תנאים אם לידת בת היא ברכה או לא. דלשיטת רבי מאיר אין זה ברכה, ואדרבה כאשר אין בת זוהי ברכה, ואילו לדעת רבי יהודה כשיש בת זוהי ברכה.

מוסיפה הגמרא להביא דעות נוספות, מהי הברכה שברך ה' את אברהם -

רבי אלעזר המודעי אומר, איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו

שהיה אברהם בקי במזלות

שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו

לשאלו מה יארע להם

רבי שמעון בן יוחי אומר, אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא

,

ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא

לאבן

בגלגל חמה

.

אמר אביי היינו דאמרי אינשי אידלי יומא

כאשר החמה מתרוממת וזורחת

אידלי קצירא

מיקל חולי בני האדם. משום שהאבן של אברהם אבינו תלויה בחמה.

דבר אחר

, מה שנאמר שאברהם התברך בכל, הברכה היא

שלא מרד עשו בימיו

כמבואר להלן.

דבר אחר

שעשה ישמעאל תשובה בימיו.

שלא מרד עשו בימיו, מנלן?

דכתיב

'

ויבא עשו מן השדה והוא עיף

'. וכמו שמבואר להלן דבאותו יום עבר עשו חמש עבירות,

ותנא

שנינו בבריתא דב

אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו

, הרי שמרידתו של עשו הייתה לאחר מות אברהם.

ומקשי: [

ומאי שנא של עדשים

] מדוע עשה יעקב דווקא תבשיל של עדשים?

אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי

, דבא יעקב לרמוז ד

מה עדשה זו אין לה פה

אין לה סדק כמו שיש לשאר הקטניות,

אף אבל אין לו פה

שהוא יושב ודומם.

דבר אחר

-

מה עדשה זו מגולגלת

צורתה עגולה

אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם

. -

מאי בינייהו?

איכא בינייהו לנחומי בביעי

האם אפשר לנחם אָבֵל בביצים, דלמאן דאמר שיצחק בישל עדשים משום שאין להם פה, הרי, גם ביצים אין להם פה. אבל למי שסובר שיצחק בישל עדשים משום שצורתם עגולה, הרי, הביצה אינה עגולה כגלגל.

אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו

רשע

עשו

באותו היום

,

בא על נערה מאורסה

,

והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט

וביזה

את הבכורה

עבודת המקדש שהייתה בבכורות.

עתה מפרשת הגמרא מהו המקור לכל עבירה ועבירה שעבר עשו באותו היום -

בא על נערה מאורסה כתיב הכא

'

ויבא עשו מן השדה

',

וכתיב התם

גבי אונס נערה מאורסה '

כי בשדה מצאה

', ולומדים בגזירה שוה מהמילה 'שדה' שבא עשו על נערה מאורסה -

הרג את הנפש

, ד

כתיב הכא

'ויבא עשו מן השדה

עיף

',

וכתיב התם

בנביא ירמיה '

אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים

', ולומדים גזירה שוה מהמילה 'עיפה' הכתובה בירמיה בענין הריגה, למילה 'עיף' שכתוב בעשו, ומכך שעשו הרג נפש באותו יום.

וכפר בעיקר

-

כתיב הכא

גבי עשו שאמר '

למה זה לי

בכורה'

וכתיב התם

בשירת הים '

זה אלי ואנוהו

', ולמדו גזירה שוה מהמלה 'זה' הכתובה בעשו למילה 'זה' הכתובה על גילוי השכינה בשירת הים. ומכך למדו דכשאמר עשו למה לי 'זה' התכוון לכפור בעיקר.

וכפר בתחיית המתים

-

דכתיב

שעשו אמר '

הנה אנכי הולך למות

ולמה זה לי בכורה' - הרי שכפר בתחיית המתים, כי אם האמין בתחיית המתים מדוע ויתר על הבכורה מחמת שהלך למות .

ושט

ביזה

את הבכורה

-

דכתיב

'

ויבז עשו את הבכורה

'.

לעיל התבאר, כי אחת מהברכות שנתברך בהן אברהם, שעשה ישמעאל תשובה בימיו.

ומתמהינן:

ושעשה ישמעאל תשובה בימיו

-

מנלן?

ומשני: המקור לזה הוא כמו שביאר רבא לרבינא ורב חמא -

כי הא דרבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה

ישבו לפניו

דרבא, וקא מנמנם רבא

.

אמר ליה רבינא לרב חמא בר בוזי

-

ודאי

האם נכון הדבר

דאמריתו

שאמרתם ד

כל מיתה שיש בה

שנאמר עליה בתורה לשון

גויעה

[כגון 'ויגוע ויאסף אל עמיו']

זו היא מיתתן של צדיקים?

אמר ליה אין!

והקשה לו רבינא,

והא דור המבול

אף על פי שהיו רשעים, נאמר בהם לשון גויעה, שנאמר [בראשית פרק ז' פסוק כא] 'ויגוע כל בשר הרמש על הארץ ... ',

אמר ליה אנן גויעה ואסיפה קאמרינן

מה שאמרנו דכל מקום שנאמר גויעה הרי זו מיתת צדיקים, אין זה אלא במקום שנאמר בו לשון 'גויעה' בסמוך ללשון 'אסיפה' [כגון 'ויגוע ויאסף'].

והוסיף להקשות רבינא,

והא ישמעאל דכתיב ביה

בבראשית פרק כה פסוק יז, לשון

גויעה ואסיפה

שנאמר 'ואלה שני חיי ישמעאל ... ויגוע וימת ויאסף אל עמיו', והלא ישמעאל רשע היה?

אדהכי

תוך כדי הדברים

איתער בהו רבא

התעורר רבא מנמנומו ו

אמר להו, דרדקי

,

הכי אמר רבי יוחנן

-

ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו!

ולכך נאמר בו לשון 'גויעה ואסיפה',

שנאמר

'

ויקברו אותו

[את אברהם אבינו]

יצחק וישמעאל בניו

' הרי שעשו נהג כבוד ביצחק והקדימו לפניו, ואף שיצחק היה צעיר ממנו, ומכאן שעשה תשובה .

ומקשינן:

ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו?

אולי התורה מונה את עשו וישמעאל לפי סדר חכמתן, אך אין הכונה שישמעאל הקדים את יצחק לפניו.

ומשני: אם כן הוא שהתורה מונה לפי סדר החכמה,

אלא מעתה

כיצד נבאר את הפסוק '

ויקברו אותו

[את יצחק אבינו]

עשו ויעקב בניו

',

מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן?

אלא

בהכרח שאין התורה מונה לפי חשיבות החכמה, ומכך למדו ד

מדאקדמיה

בפסוק ליצחק קודם לישמעאל בהכרח דישמעאל

אדבורי אדבריה

הקדים את יצחק לפניו,

ומ

כך

דאדבריה

שהקדימו,

שמע מינה תשובה עבד בימיו

של אברהם.