Bawa Batra 169a — Talmud auf Deutsch

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שטרי מקח וממכר אין כותבין

ואפילו בלי אחריות, לפי שאנו חוששים שמא הוא מכר בחזרה את השדה למוכר ולא כתב לו שטר מכירה אחר אלא החזיר לו את אותו השטר שהוא טוען שאבד, ונתבאר להלן בגמרא, שרבן שמעון בן גמליאל סובר ש"אותיות ניקנות במסירה", שמסירת השטר, היא עצמה מהוה מעשה קנין על הקנאת מה שכתוב בתוכו, ואין צורך למעשה קנין נוסף.

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנותן מתנה לחברו, והחזיר לו את השטר

של אותה מתנה,

חזרה מתנתו

לנותן, כי אותיות ניקנות במסירה.

וחכמים אומרים: נתינתו קיימת,

לפי שאותיות אינן ניקנות במסירה, ולא זכה הנותן על ידי חזרת השטר בלבד אלא אם כן עשה קנין גמור או שכתב לו הלוקח שטר חדש.

אמר מר

: אבל שטרי מקח וממכר כותבין,

חוץ מאחריות שבו

.

ודנה הגמרא:

מאי טעמא

אין כותבין גם את האחריות?

ומבארת הגמרא:

אמר רב ספרא: לפי ש

אנו חוששים שמא בכלל לא אבד לו השטר, ו

אין כותבין שני שטרות על שדה אחת.

ואם נכתוב לו שטר נוסף רגיל עם אחריות, נמצא שיהיו בידו שני שטרות בני אחריות.

והטעם שאין כותבין שני שטרות בני אחריות על אותה שדה,

דלמא אזיל בעל חוב טריף לה להאי,

שמא יבא בעל חובו של המוכר ויטרוף ממנו את השדה,

ואזיל האי ומפיק חד,

ואז הקונה שטרפו ממנו, יוציא את שטרו האחד,

וטריף לקוחות,

יטרוף על ידו שדה אחת מהלקוחות של המוכר שקנו אותה אחריו, שהרי יש לו אחריות על השדה שלו מהמוכר,

ואמר ליה לבעל חוב,

והוא יעשה קנוניא עם הבעל חוב שטרף ממנו, ויאמר לו:

שוף לי, דאיקום בה.

המתן עוד כמה שנים ותן לי בינתיים לעמוד בשופי בשדה שאתה מבקש לטרוף ממני עד שיתיישן הדבר.

והדר, תא טירפן.

ואז תבא שוב ותטרוף ממני את השדה.

ומפיק אחרינא.

ואז הוא יוציא את השטר השני שיש לו,

והדר אזיל טריף לקוחות אחרינא,

ויטרוף שוב, שדה נוספת, מלקוחותיו של המוכר שקנו את שדותיהם אחריו.

ולכן אין כותבין בשטר השני אחריות, שאז אינו יכול לטרוף פעמיים מלקוחות המוכר.

ודנה הגמרא:

וכיון דקרעניה לשטרא דמלוה,

מאחר שבית הדין קורעים את שטר החוב של המלוה כשהוא טורף את השדה בפעם הראשונה, אם כן,

במאי הדר טריף לה!?

איך הוא יטרוף שוב מהלוקח כאשר אין בידו שטר חוב?

וכי תימא דלא קרעניה,

שמא תאמר שלא קרעו את השטר חוב בפעם הראשונה, אין זה יתכן, כי סדר גביית חוב כך הוא:

א. המלוה בא לבית הדין לתבוע את הלוה שיפרע לו את החוב. בית הדין מזמינים את הלוה לדין. ואם הוא אינו מגיע כותבים בית הדין למלוה "שטר טירפא", שזכותו לילך ולחפש אחר קרקעותיו של הלוה או אחר קרקעות שנקנו ממנו לאחר ההלואה כדי לממש את זכותו לגבות את החוב.

ב. כשהוא מוצא אותן קרקעות, הוא ניגש לבית דין של אותה עיר, ומראה להם את השטר טירפא, והם מוסרים בידו את הקרקעות ההם, וכותבים לו "שטר אדרכתא", שהוא יכול לשלוט ולדרוך על נכסיו של הלוה לגבות את חובו מהם.

ג. לאחר מכן מעריכים בית דין את הקרקע ביחס לחוב, וכותבים לו "שטר שומא", שהוא קיבל את הקרקע כאילו היא שוה כך וכך [כדי שכאשר יהיה כסף ללוה, הוא יוכל לפדות אותה בחזרה לפי אותו השווי].

והאמר רב נחמן

: כל שטר "

טירפא

"

דלא כתיב ביה,

שבית הדין לא כתבו בו "

קרעניה לשטרא דמלוה

", שקרענו את שטרו של המלוה,

לאו טירפא הוא!

כי אנו חוששים שמא הוא ילך לבית דין אחר עם השטר חוב הזה ויעשה עוד שטר טירפא.

וכל

שטר "

אדרכתא

"

דלא כתיב בה

"

קרעניה לטירפא", לאו אדרכתא הוא!

שמא על ידי השטר טירפא הוא יעשה עוד שטר אדרכתא.

וכל

שטר "

שומא

"

דלא כתיב ביה

"

קרעניה לאדרכתא", לאו שומא הוא!

שמא הוא יטרוף עוד שדות על ידי האדרכתא. הרי שקורעים את שטרו של המלוה בשעה שהוא טורף, וכיצד יתכן שיטרוף פעמיים?

ומבארת הגמרא:

לא צריכא: דקאתי מכח אבהתיה.

אין החשש מבעל חוב שמא יטרוף פעמיים, אלא שמא יבא אדם אל הלוקח ויטען על פי עדים שהשדה הזו היתה שייכת לאבותיו מאז ומעולם, והמוכר הוא שגזלה מאבותיו ומכרה לזה. ובית הדין יוציאו ממנו את השדה. והוא יחזור ויטרוף מהלקוחות של המוכר על סמך השטר האחד. ואז הוא יעשה את הקנוניא דלעיל עם הנגזל, שיתן לו לשבת עוד כמה שנים בשדה, ולאחר מכן יבא שוב עם עדים לטעון שהיא נגזלה מאבותיו ויוציאו אותה ממנו, ושוב יטרוף מהלקוחות על ידי השטר השני שבידו. ולכן אין כותבין שני שטרות על אותה שדה.

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולמה ליה למימר ליה לבעל חוב,

מדוע הקונה צריך לעשות קנוניא עם הבעל חוב [כלומר עם הנגזל] ולומר לו "

שוף לי בהאי ארעא, ואיקום בה

", שימתין לו כמה שנים!?

תיפוק ליה, דכיון דנקיט תרי שטרי, טריף והדר טריף.

הרי הוא יכול מיד באותו יום לטרוף פעמיים, על ידי שני השטרות שבידו!?

ומבארת הגמרא:

אם כן, נפישי עליה בעלי

דינין.

אם הוא יטרוף בבת אחת משני לקוחות, הוא מקומם עליו את שניהם, עד שהם יגלו את התרמית.

ודנה הגמרא בדברי הברייתא: מדוע צריך לכתוב בשטר השני "חוץ מאחריות שבו"?

ולכתוב להאי שטרא מעליא,

הלא אפשר לכתוב לזה שטוען שאבד שטרו, שטר גמור עם אחריות. ואם בגלל החשש שהוא יגבה פעמיים מהמוכר, הרי יש עצה לכך,

ולכתוב תברא למוכר,

נכתוב, במקביל, שובר למוכר, וייאמר בו "

כל שטרי דיפקון על ארעא דא

[כל שטרי המכר שיצאו על השדה הזאת]

פסולין, לבר מן דיפוק בזמנא דא

", מלבד השטר הזה שנכתב עתה בזמן פלוני במקום השטר שאבד. ואם הלוקח יוציא את השטר האבוד, יציג לו המוכר את השובר שמבטל אותו!

ומבארת הגמרא:

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא,

רבנן רצו לומר תירוץ על כך לפני רב פפא,

ואמרי לה

יש אומרים שהם רצו לומר את התירוץ

קמיה דרב אשי: זאת אומרת,

מכאן ראיה, ש

אין כותבין שובר!

מלוה הטוען שאבד לו השטר, הפסיד את החוב, ואפילו אם הלוה מודה על ההלואה. ולא אומרים שהלוה ישלם את החוב והמלוה יכתוב לו שובר ששילם לו את החוב, כי אין זה מן הראוי שהלוה יצטרך כל הזמן לשמור על השובר מהעכברים, שאם יאכלוהו יוציא המלוה את שטרו ויגבה ממנו שוב.

והוא הדין בשטר מכר, שהלוקח טוען שאבד לו השטר, אין לכתוב לו שטר חדש עם אחריות על סמך השובר שהוא יתן למוכר, שהרי אז יצטרך המוכר לשמור כל הזמן על השובר.