Bawa Batra 164b — Talmud auf Deutsch

והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה,

הזמן שכותבים בשטר פשוט אינו דומה לזמן שכותבים בשטר מקושר:

כי שטר

פשוט, מלך שנה,

בשנה הראשונה לשלטונו של המלך,

מונין לו שנה,

כותבים בשטר "שנה אחת למלך פלוני".

שתים,

ובשנה השניה למלכותו

מונין לו שתים,

כותבים בשטר "שנתיים למלך פלוני".

ואילו בשטר

מקושר, מלך שנה, מונין לו שתים.

בשנה הראשונה כבר כותבים "שנתיים למלכותו".

שתים, מונין לו שלש.

בשנה השניה כותבים "שלש שנים", מן הטעם שיבואר להלן.

ואם נכשיר שטר מקושר שעדיו מתוכו, עלולה לצאת מזה תקלה -

וזימנין דיזיף מיניה זוזי במקושר,

לפעמים הוא ילוה ממנו בשטר חוב מקושר שעדיו מתוכו,

ומיתרמי ליה זוזי ביני וביני,

ויזדמנו לו מעות במשך השנה הקרובה,

ופרע ליה

וישלם למלוה.

ואמר ליה

הלוה למלוה:

הב לי שטראי,

החזר לי את שטרי.

ואמר ליה

המלוה:

אירכס לי,

אבד לי השטר [והוא מחביא את השטר אצלו].

וכתב ליה תברא,

המלוה יכתוב לו שובר [קבלה] על תשלום החוב לפי התאריך האמיתי של עכשיו, שהוא עדיין לפני הזמן הכתוב בשטר המקושר,

וכי מטי זמניה,

כאשר יגיע זמנו האמיתי של השטר בשנה הבאה, יוציא המלוה את השטר המקושר הזה, ו

משוי ליה פשוט,

יעשנו שטר פשוט, ויציגו לפני הלוה,

ואמר ליה: השתא דיזפת הוא מינאי!

לאחר שפרעת לי את החוב הישן בשטר המקושר, לוית ממני פעם נוספת בשטר זה הפשוט, שהרי התאריך שלו מאוחר מתאריך השובר שבידך, ונמצא גובה מהמלוה שלא כדין.

ולכן, מן הדין היינו צריכים לפסול כל שטר מקושר שעדיו מתוכו!

ומתרצת הגמרא:

קא סבר

רבי חנינא בן גמליאל:

אין כותבין שובר.

אלא, כל עוד שהמלוה אינו מחזיר את השטר ללוה, לא יפרע לו הלוה. ולכן אין חשש לתקלה אם נכשיר שטר מקושר שעדיו מתוכו.

ודנה הגמרא:

ומי בקי רבי במקושר!?

וכי ידע רבי בכלל כיצד סדר כתיבתו של שטר מקושר עד שהוא אומר שזמנו של מקושר אינו כזמנו של פשוט!?

והא ההוא מקושר, דאתא לקמיה דרבי,

הביאו לפני רבי שטר מקושר,

ואמר רבי: שטר מאוחר זה!

לפי שהיה כתוב בו הזמן של המלך בשנה יותר ממנין השנים שמלך.

ואמר ליה זונין

[שם חכם]

לרבי: כך מנהגה של אומה זו

שאנו ביניהם:

מלך שנה, מונין לו שתים,

מלך

שתים, מונין לו שלש

. ותיקנו חכמים שיכתבו כך גם בשטרות המקושרים, כדי להבדיל מה שיותר בינם לבין השטרות הפשוטים, כדי שיהא קשה לכהנים לעשות גט מקושר, ובינתיים יימלך מלגרש את אשתו.

הרי שרבי לא ידע כלל שזמנו של שטר מקושר שונה מזמנו של שטר פשוט! ומתרצת הגמרא: אמנם תחילה לא ידע רבי, אך

בתר דשמעה מזונין,

לאחר ששמע זאת מזונין,

סברה,

קיבלה, ועל סמך זה הקשה על רבי חנינא בן גמליאל.

ההוא שטרא דהוה כתב ביה

מעשה בשטר שהיה כתוב בו "

בשנת פלוני

[וכאן היה כתוב שמו של המלך]

ארכן

לוה ראובן משמעון מנה". ולא היה כתוב באיזה שנה לאותו מלך. ושטר פשוט היה.

אמר רבי חנינא: יבדק, אימתי עמד ארכן בארכנותיה.

באיזה שנה הומלך אותו מלך, שבאותה שנה נכתב השטר הזה, שזו משמעות המילה "ארכן": שנה ראשונה למלכותו של אותו מלך. ומאותו זמן משועבדים נכסיו של הלוה למלוה שיוכל לטרוף אותם מהלקוחות שקנו ממנו לאחר אותו זמן.

ודנה הגמרא:

ודלמא

הפירוש של "ארכן" הוא,

דאריך מלכותיה

שהאריך במלכותו, כלומר, שכבר כמה שנים הוא מלך, ומאחר שאיננו יודעים לכמה שנים בדיוק הכוונה, לא יוכל המלוה לטרוף אלא רק מכאן ולהבא!?

ומתרצת הגמרא:

אמר רב הושעיא: כך מנהגה של אומה זו: שנה ראשונה קורין לו

למלך "

ארכן

" [מלשון מתוקן, כלומר, מתוקן למלכות מחדש ]. שנה שניה

קורין לו

"

דיגון

" [שתים בלשונם].

ומקשה הגמרא:

ודלמא עבורי עברוהו, והדר אוקמוה.

שמא העבירו את המלך ממלכותו והחזירוהו לאחר כמה שנים, ושוב הוא נקרא "ארכן" בשנה הראשונה. ושמא נכתב השטר כשמלך בפעם השניה, ולא יוכל המלוה לטרוף רק מאז!?

ומתרצת הגמרא:

אמר רבי ירמיה: ההוא

"

ארכן דיגון

"

קראו ליה.

כלומר, שנה ראשונה של הפעם השניה. אבל "ארכן" סתם, הכוונה היא לפעם הראשונה.

ומביאה הגמרא שתי ברייתות העוסקות בעניני המספרים בלשון האומות.

תנו רבנן

: האומר "

הריני נזיר

" -

סומכוס אומר

: אם אמר "הריני נזיר

הינא

" [שהוא "אחת" בלשון יון], הרי הוא נוהג נזירות

אחת.

כלומר, שלשים יום בלבד.

"הריני נזיר

דיגון

" [שתים בלשון יון], נוהג

שתים.

שתי נזירויות. כלומר, ששים יום.

"הריני נזיר

טריגון

" [שלש] נוהג

שלש

נזירויות.

"

טטריגון

" נוהג

ארבע

.

"

פנטיגון

" נוהג

חמש

.

ובאה הברייתא להשמיענו שאדם יכול לקבל על עצמו נזירות בכל שפה שהיא.

תנו רבנן

: בית שהוא

עגול,

ללא זויות. או שהוא

דיגון

[בעל שתי זויות בלבד, ובצד השני הוא עגול]. או

טריגון

[משולש]. או

פנטיגון

[מחומש], הוא

אינו מטמא בנגעים

[נגעי בתים].

ורק בית שהוא

טטריגון,

מרובע בעל ארבע זויות,

מטמא בנגעים

.

ודנה הגמרא:

מנא הני מילי

שרק בית מרובע מטמא בנגעים?

דתנו רבנן: למעלה,

בפרשת נגעים

הוא אומר,

"

קיר קירות

". כלומר, שהיה יכול לכתוב "והנה הנגע בקיר הבית", ואמר הכתוב "בקירות הבית", ומשמע

שתים,

שתי קירות. ו

למטה,

באותה הפרשה,

הוא אומר

"

קיר קירות

". שנאמר "והנה פשה הנגע בקירות הבית", משמע עוד

שתים

. וביחד

הרי כאן ארבע

קירות. דהיינו בית מרובע דוקא, שאילו בית עם קיר עגול, כולו קיר אחד הוא נחשב.

ההוא

שטר

מקושר דאתא לקמיה דרבי. ואמר רבי: אין זמן בזה!?

שחסר הזמן בשטר זה.

אמר ליה רבי שמעון ברבי,

ענהו רבי שמעון בנו,

לרבי: שמא בין קשריו מובלע

הזמן, ולכך אינך רואהו?

פלייה,

התיר את הקשרים,

וחזייה.

וראה שהיה כתוב שם הזמן.

הדר חזא ביה רבי בבישות,

הביט רבי על רבי שמעון בנו בפנים זועפות, לפי שסבר רבי שהוא כתב את השטר הזה, ולא היתה דעתו נוחה מכך שכותבים שטר מקושר, כי לא יודעים איך לכותבו.

אמר ליה

רבי שמעון:

לאו אנא כתבתיה,

לא אני כתבתיו, אלא

רבי יהודה חייטא כתביה

.

אמר ליה

רבי:

כלך

[הסתלק]

מלשון הרע

הזה!

לא היית צריך להטיל את האשמה עליו, אלא לומר שלא אני כתבתיו, בלבד.

זימנין,

פעם אחרת,

הוה יתיב קמיה,

ישב רבי שמעון לפני אביו

וקא פסיק סידרא

וקרא

בספר תהלים

.

אמר רבי: כמה מיושר כתב זה!

שהוא נכתב בדקדוק כה רב כפי שנשמע מקריאתך.

אמר ליה

רבי שמעון:

לאו אנא כתבתיה,

אלא

יהודה חייטא כתביה

.

אמר ליה

רבי:

כלך מלשון הרע הזה!

ודנה הגמרא:

בשלמא התם,

במקושר,

איכא לשון הרע. אלא הכא, מאי לשון הרע איכא!?

והלא דיבר בשבחו של יהודה חייטא!

ומבארת הגמרא:

משום דרב דימי

.

דתני רב דימי אחוה

[אחיו]

דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו

[בשבחו]

של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.

כי מתוך שמרבים בשבחו, מפשפשין במעשיו, עד שמזכירים גם את גנותו.

אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות אין

אדם ניצול מהן בכל יום

:

א.

הרהור עבירה

.

ב.

ועיון תפלה.

לאחר שהתפלל הוא חושב בלבו שודאי תתקבל תפלתו, לפי שהתפלל בכוונה. ג.

ולשון הרע

.

ותמהה הגמרא:

לשון הרע, סלקא דעתך!?

וכי כל אדם נכשל כל יום בלשון הרע!?