Bawa Batra 140b — Talmud auf Deutsch

בת אשתו, מהו שתמעט בנכסים?

בבת אשתו החוב הוא פחות חזק מבעל חוב, שהרי אם תמות נפקע החיוב.

ואם בכל זאת נאמר שהיא ממעטת, כיון שגם אם תנשא היא מקבלת מזונות, עדיין יש להסתפק:

אלמנתו, מהו שתמעט בנכסים?

באלמנתו, החוב הוא פחות חזק מבת אשתו, שהרי אם תנשא אלמנתו לאחר יפקע החיוב, ולכן מסתפקת בה הגמרא.

עד כאן דברי המסתפק "לאידך גיסא".

ועתה מביאה הגמרא, שהסתפק רבי ירמיה בספק נוסף:

אלמנתו ובת

-

אי זה מהן קודמת?

כשיש נכסים לזון רק אחת מהן, מי קודמת? האם דעתו של אדם קרובה לבתו, ולכן היא תקבל את הנכסים, או שהוא דואג יותר לאלמנתו, והיא עדיפה מהבת.

אמר ליה

רבי אבהו:

פשוט מיהת חדא,

אפשר לפשוט, לפחות, את הבעיה האחרונה:

דאמר רבי אבא אמר רב אסי: עשו אלמנה אצל הבת,

חכמים תקנו כשיש אלמנה ובת, ויש נכסים לזון רק אחת מהן,

כבת אצל האחין בנכסים מועטין.

מה בת אצל אחין, הבת ניזונת, והאחין ישאלו על הפתחים,

כמו במקום שיש בת ואחין, ויש נכסים מועטים, תקנו חכמים שהבת מקבלת, כיון שבת עדיפה מהאחין.

אף אלמנה אצל הבת,

כשיש אלמנה ובת,

אלמנה ניזונת, והבת תשאל על הפתחים.

ונפשטה הבעיא דלעיל, שאלמנה עדיפה על הבת .

שנינו במשנה:

אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי!?

מדברי אדמון מוכח, שיש מעלה בזכר, שבגללה היה צריך להעדיף אותו, ולכן הגמרא שואלת:

מאי קאמר!?

לאיזו מעלה התכוין אדמון?

אמר אביי, הכי קאמר,

זאת היתה כוונתו לומר:

בשביל שאני זכר, וראוי אני לעסוק בתורה, הפסדתי!?

כי לזכר יש מצוות תלמוד תורה ולא לנקבה, ולכן צריך להעדיף בנים על בנות לענין מזונות.

אמר ליה רבא: אלא מעתה, מאן דעסיק בתורה הוא דירית, דלא עסיק בתורה לא ירית!?

מדבריך יוצא, שמי שעוסק בתורה ראוי לירש יותר ממי שאינו עוסק בתורה, וכשיש שני בנים יירש רק זה שעוסק בתורה!?

אלא, אמר רבא, הכי קאמר,

זאת כוונתו של אדמון:

בשביל שאני זכר, וראוי אני לירש בנכסים מרובים,

כי זכר יורש בנכסים מרובים ונקבה אינה יורשת כלל, ואם כן, לזכר יש יותר זכות בנכסים מאשר לבנות, וכי לכן

הפסדתי בנכסים מועטים!?

אלא, צריך להעדיף את הבנים, ובודאי לא את הבנות. ולכן הוא חולק על תקנת נכסים מועטים, ונזונים כולם ביחד.

מתניתין:

מי שמת ו

הניח בנים ובנות, וטומטום,

שהוא ספק זכר ספק נקבה, ולכן ידו על התחתונה,

בזמן שהנכסים מרובים,

שידם של הבנים על העליונה, שהרי אז הם היורשים את כל הנכסים, והבנות מקבלות רק מזונות, הרי

הזכרים דוחין אותו

את הטומטום

אצל נקבות,

אצל הבנות, שיקבל רק מזונות כמותן, ולא חלק בירושה.

אבל כשהאב השאיר

נכסים מועטין,

שאז הבנות מקבלות את הנכסים עבור מזונותיהן, והבנים שואלים על הפתחים [כמבואר במשנה הקודמת], וידן של הנקבות על העליונה, לכן

הנקבות דוחות אותו

את הטומטום

אצל זכרים,

אל הבנים, ולא יקבל כלום.

האומר אם תלד אשתי זכר, יטול מנה.

מי שמקנה חלק מנכסיו לעובר הנמצא במעי אשתו, ועושה זאת על ידי קנין, או באמירה בעלמא, ומדובר שאחרי הדבור הוא מת, ועתה יש מצוה לקיים דברי המת.

ילדה זכר, יטול מנה.

הרי דבריו קיימים, ואם יתברר בסוף שהעובר הוא זכר, הוא יקבל מאה זוז. ואין כאן חסרון שאי אפשר להקנות לעובר, כפי שיבואר להלן .

וכן אם אמר:

אם נקבה,

אם אשתי תלד נקבה, תיטול

מאתים,

הוא מקנה לה עכשיו מאתים זוז, הרי אם אכן

ילדה נקבה, נוטלת

מאתים,

כפי שהקנה לה.

ובשני המקרים האלו, אם ילדה מה שלא פירש, כגון שאמר זכר וילדה נקבה, לא מקבלת כלום, כיון שדעתו רק על זכר. וכן להיפך. וזה החדוש במשנה.

אבל, אם אמר,

אם זכר מנה, אם נקבה מאתים,

כאן גילה בדעתו שרוצה להקנות לעובר בכל ענין, בין אם יהיה זכר בין אם יהיה נקבה.

ו

לכן, אם

ילדה זכר ונקבה

[דהיינו, זכר או נקבה],

זכר נוטל מנה, נקבה, נוטלת מאתים.

אבל אם ילדה תאומים, הם לא מקבלים כלום, כיון שאין דעתו על תאומים.

ילדה טומטום,

שלא ידוע אם הוא זכר או נקבה,

אינו נוטל

כלום.

[וזה לכאורה נסתר מתחילת המשנה, שמבואר בה שטומטום נוטל מספק כמה שפחות, ואם כן, גם כאן צריך לקבל לפחות מאה כמו זכר. ויבואר להלן בגמרא].

אבל,

אם אמר: כל מה שתלד אשתי, יטול!

כאן הוא לא מפרט מה תלד, אלא מתכוין להקנות למי שיוולד, לכן

הרי זה יטול,

גם אם ילדה טומטום.

ועכשיו המשנה חוזרת לדין הראשון, שטומטום ידו על התחתונה לגבי ירושה ומזונות.

אם אין יורש אלא הוא,

שאין בנים ובנות אלא רק טומטום, הרי הוא

יורש את הכל,

כיון שסוף סוף הוא בנו, אפילו שלא ידוע איזה מין הוא .

גמרא:

שנינו ברישא של המשנה, אם יש בנים, בנות וטומטום,

דוחין אותו

אצל נקבות.

ותמהה הגמרא:

ו

כי

שקיל כבת,

האם הדין הוא שהבנים לא נותנים לו כבן, אלא מקבל כבת, מספק.

הא קתני סיפא,

הרי שנינו בסיפא, שאם אמר, זכר יקבל מנה ונקבה מאתים,

ילדה טומטום, אינו נוטל!

ומוכח מכאן שטומטום אינו ספק זכר ספק נקיבה, אלא הוא בריה חדשה, ולכן אין לו לא דין של בן ולא של בת. ואם כן קשה, מדוע ברישא הוא מקבל.

אמר אביי: דוחין אותו, ואין לו.

כוונת המשנה לומר, שהבנים דוחין אותו לבנות, אבל גם הבנות ידחוהו חזרה לבנים, ולא יקבל כלום

ורבא אמר,

כוונת הרישא היא לומר,

דוחין אותו ויש לו.

וכפי שהבין המקשן.

וסיפא אתאן,

הסיפא הולכת

ל

שיטת

רבן שמעון בן גמליאל,

שסובר טומטום הוא בריה בפני עצמה, ולא ספק זכר ספק נקבה, ולכן טומטום לא מקבל בכלל.

דתניא, ילדה טומטום ואנדרוגינוס,

בהמה שהיתה מעוברת, ומקדיש את העובר, שאם תלד זכר יהיה עולה, ואם תלד נקבה תהיה שלמים, וילדה טומטום או אנדרוגינוס [שיש לו סימני זכר וסימני נקבה].

רבי שמעון בן גמליאל אומר: אין קדושה חלה עליהן!

הולד לא קדוש בכלל, כיון שהוא לא זכר ולא נקבה אלא בריה בפני עצמה.

והסיפא סוברת כמותו.

ומקשה הגמרא על אביי, שמעמיד את הטומטום במשנה שלא מקבל כלום.

מיתיבי,

מברייתא, ששנינו בה: יש אופן ש

טומטום יורש כבן, ו

יש אופן שהוא

ניזון כבת.

בשלמא לרבא,

הסובר שלדברי המשנה טומטום יש לו כבת, שפיר ניתן להעמיד את מה שאמרה הברייתא תחילה "טומטום יורש כבן", שמדובר

בה בנכסים מועטין,

ששם יד הבנות על העליונה, שמקבלות מזונות והבנים אינם מקבלים, והיינו, שדינו כבנים לירושה, בכך שבנכסים מועטים הוא אינו יורש, כשם שהבנים אינם יורשים שם. ומה שאמרה הברייתא לאחר מכן,

וניזון כבת,

שהטומטום מקבל מזונות כבת, ניתן להעמיד

בנכסים מרובין,

שאז יד הבנים על העליונה, ולכן הוא רק מקבל מזונות, כבת.