Bawa Batra 137b — Talmud auf Deutsch

אי מיפק לא נפיק ביה

[אם אינו יוצא בו ידי חובתו],

למאי יהביה

ניהליה

?

אלא

ודאי

, מיפק, דכולי עלמא לא פליגי דנפיק ביה.

אך אם

מכרה או אכלה, באנו למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל

.

אמר רבה בר רב הונא: האחין

שירשו אתרוג מאביהם, או

שקנו אתרוג ב

מעות שהוריש להם אביהם, ולא חלקו ביניהם, ועדיין הן מונחים ב

תפוסת הבית,

ו

נטלו אחד מהן

בלא ידיעת אחיו,

ויצא בו,

רואים,

אם

יש הרבה אתרוגים בתפוסת הבית, ואותו האח

יכול לאוכלו,

ואין אחיו מקפידים עליו בשל כך,

יצא.

דקרינן ביה "לכם".

ואם לאו, לא יצא.

כיון שאינו שלו לגמרי. ובארבעת המינים בעינן "לכם", שיהיה כולו שלו, ולא מקצתו .

ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד,

אזי אינם מקפידים עליו אם יאכלנו,

אבל פריש או רמון לא.

אמר רבא

: האומר לחבירו

"אתרוג זה נתון

לך במתנה, על מנת שתחזירהו לי".

נטלו

, ויצא בו.

אם

החזירו

לאחר מכן, כמו שאמר לו,

יצא.

לא החזירו, לא יצא.

כיון שלא קיים את התנאי, הרי המתנה בטלה למפרע .

קא משמע לן, דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה.

ההיא איתתא דהוה לה דיקלא

הנטוע

בארעא דרב ביבי בר אביי.

כל אימת דהות אזלא למיגזריה, הוה קפיד עילוה.

[בכל פעם שהיתה באה לקוצצו, היה מקפיד עליה].

אקניתיה ניהליה, כל שני חייו.

[אותה אשה, הקנתה את הדקל לרב ביבי בחייו, על מנת שיחזור אליה או ליורשיה אחרי מותו].

אזל איהו, אקנייה ניהליה לבנו קטן.

[הקנה את הדקל לבנו הקטן], כדעת רשב"ג שקנין פירות כקנין הגוף דמי.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע,

וכי

משום דאתו ממולאי

[מבני עלי, הבאים מהעיר ממלא],

אמריתו מילי מוליאתא

[אמרתם דברי פגומים ובעלי מומין]

?!

שהרי

אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר

שקנין פירות כקנין הגוף

אלא

כשנתן את הפירות לאחד, ואת הגוף

לאחר, אבל

אם שיר את הגוף

לעצמו, לא!

ובהא מודה שקנין פירות אינו כקנין הגוף.

ואם כן, בסוגיין ששיירה את גוף הדקל לעצמה לאחר מות אביי, אף לרשב"ג קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

אמר רבא אמר רב נחמן

: האומר לחבירו:

"שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו ל י",

ו

הקדישו

המקבל

, והחזירו, הרי זה מוקדש ומוחזר.

כלומר, התקיים התנאי בחזרה זו, אף על פי שהקדישו.

אמר ליה רבא לרב נחמן, מאי אהדריה?

איזו חזרה היא, הרי אינה ברשותו אלא ברשות ההקדש?

אמר ליה, ומאי חסריה?

אלא אמר רב אשי, חזינן, אי אמר ליה "על מנת שתחזירהו",

ולא אמר "לי",

הא אהדריה.

הרי החזיר לו את השור, וקיים את התנאי.

אבל,

אי אמר ליה "על מנת שתחזירהו לי", מידי דחזי ליה קאמר ליה.

חזרה הראויה לו בעינן, ואם הקדישו, הרי אינו ראוי לו. ולא חשיבא כחזרה.

אמר רב יהודה אמר שמואל, הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה "אי אפשי בהן", קנה, ואפילו עומד וצווח.

ורבי יוחנן אמר, לא קנה.

כמבואר להלן.

אמר רבי אבא בר ממל, ולא פליגי.